דורות הראשונים/כרך ג/פרק ב
טעות גדול טעו כל החוקריס החדשים לחשוב את אגריפא השני את ההורדסים בבלל ואת האבירים הצדוקים וחבר הכהנים הגדולים למפלגת אוהבי השלום ודורשי טובת עמם.
וטעות גדול טעו לחשוב כי כל אלה עמדו להם לישראל להשתדל אצל שרי רומא והקיסר לשכך כעס וחמה, ולהסיר מהם כל חשד של מתקוממים נגד הרומיים, וכי היתה פעולתם להביא ריוח בעולם ושלות השקט במדינה. והדברים האלה הנם טעות מהיפוך להיפוך.
כל עמל אגריפא ההורדסים האבירים וחבר הכהנים הגדולים היה להוציא עליהם דבתם רעה ולצעוק עליהם אצל הרומיים כי הנם חפצים להתקומם נגדם. ולא לבד שלא היו כל אלה מפלגת אוהבי השלום, כי אם שכל המלחמה באה ונהיתה רק על ידם.
המה הביאו את חורבן העם ימים רבים לפני המלחמה, עד כי כבר עמדו בני ישראל על עברי פי פחת. וכאשר קם כל העם נגדם לעצור בעד הרעה, לכלא את רוחם אשר כקטב ישוד, ולהשתדל להביא סדרים בארץ, סדרים אשר אי אפשר לכל עם לחיות בלעדם, אז הרימו הם קול זוועות "בהרומיים אתם מורדים״, וכדברים האלה דברו נם באזני הרומיים, למען יעברו בארץ בחרב ובדם, וישימו את בני ישראל הדום לרגלי האבירים. ובכל אשר שנה יאזעפוס את כל דבריו בנוגע ללפני ימי המלחמה ותוך ימי המלחמה למען הגן על עצמו ועל אוהביו.
נשארו בכל זה בתוך דבריו מקומות הרבה אשר שכח שם לשום על פניו מסוה, וכי גם היה בטוח אשר הקורא לא יצרף הדברים יחד, כמו שבאמת נלכדו עד היום גם כל החוקרים הכתבנים.
והכהנים הגדולים וראשי משפחת הורדוס, אשר בדברו מהמלחמה עצמה נזהר יאזעפוס בכל כבודם ויקרא להם גם "הגדולים והנכבדים״ ויטעה את הקוראים לחשוב כי מגמת פניהם היתה טובתם של ישראל.
עד כי על ידי זה טעו חוקרים מגנבי דברים כהחכם גרעץ לאמר: ״בראש מפלגת השלום עמד אגריפא ובני משפחתו ההורדסים קאסטבאר שאול ואנטיפם ואחריהם היוצאים ממשפחת הכהנים הגדולים" וכו׳.
בא עליהם בדברי יאזעפוס מהימים האחרונים לפני המלחמה אלטטי׳ XX, 9, 4לאמר:
"בעת ההיא הוריד אגריפא את יהושע בן דומנאי ממשמרת כהן גדול ויושב את יהושע בן גמליאל, ושני אלה לחמו יחד, כל אחד מהם אסף סביבו אנשי שחץ אשר לחמו להם. יותר מכולם עשה זה חנן (או חנני׳) כי על ידי עשרו היה מחנהו גדול יתר מאד. כמו כן היה גם לקאסטבאר ושאול לכל אחד מהם מחנה של אנשים רעים וחטאים אשר עשו חפצם. שני אלה מוצאם ממשפחת המלוכה ומפני שהיו קרובי אגריפא (השני) עמדו במדרגה גבוהה הרבה מאד אבל עטו גאה וגאון ויהיו בעלי זרוע ( (gewalttatigומוכנים להתנפל על החלש מהם, לגזול ולחמוס. מהעת ההיא לא יצאה ירושלים מן המצר וכל הדברים והמעשים הלכו אל חרבנה."
ואך בדברי ימי ישראל אשר נכתבו בקולמוס מהופכת היה אפשר לטעות ולצייר את אלה לדורשי טובת עמם המתונים מפלגת אוהבי השלום. ויאזעפוס יאמר בדברים ברורים על מעשיהם של אלה וחבר הכהנים הגדולים עמהם:
״מהעת ההיא לא יצאה ירושלים מן המצר וכל הדברים והמעשים הלכו אל חרבנה".
והיינו שהלכו אל חרבנה בלא כל מלחמה עם הרומיים, כי אם על ידי מעשי כל האבירים האלה וחבריהם. ודברי יאזעפוס שם הנם לא לבד עוד לפני המלחמה, כי אם גם עוד לפני ימי הנציב פלארוס, עוד בימי הנציב אלבינוס, בכל זה יאמר וכל הדברים והמעשים הובילו אל חרבנה.
כי על ידי מעשה כל אלה יחד נתבטלו סדרי כל הארץ ויביאו את חרבן הארץ וחרבן העם יחד, ככל אשר יבואר לפנינו.
ולפני זה שם באלטטי׳ XX, 8, 8יאמר יאזעפוס על כל חבר הכהנים הגדולים יחד:
"כל אחד מהם עמד בראש חבר פוחזים ומריבי עם אשר אספו סביבם וכו׳ ולא נמצא עוצר בעם אשר ייסרם למשפט על כן התרחבה והתפשטה (על ידם) גזל משפט יותר ויותר, ולבסוף הלכו חבורת הכהנים הגדולים כל כך למרחוק בשרירות לבם עד שגם שלחו את עבדיהם אל הגרנות לקחת בחזקה את כל מעשר הארץ וכל הכהנים העניים מתו ברעב״.
ויאזעפוס יאמר" "ולא היה עוצר בעם אשר ייסרם למשפט".
והדבר ידוע כי בני ישראל קיימו משפט התורה "שופטים ושוטרים תתן לך בכל שעריך״. אבל השופטים והשוטרים בימים ההם לא יכלו לעשות עמהם כל מאומה לפי שחסו בצל אגריפא אשר לא הי׳ מלך ביהודה ורק על ידם רמס וטרף, ויחד כולם עשו חוזה עם נציב הארץ, לפשוט עור בני ישראל מעל עצמותם.
רגילים הם כל כותבי דברי הימים לבני ישראל לתלות כל צרותיהם של ישראל בעת ההיא בהנהגת נציבי רומא אשר ישבו בארץ.
ובודאי שכן הדבר כאשר נביט מנקודת הראות של שבט הנוגש ופס יד אשר התירה הדבר ותכריח להרכין ראש ולקבל את כל מהלומות ברשע.
אבל כאשר נביט על הדבר מרוח זה של הגורם והסיבה לכל התלאה אשר מצאתם, אז נראה אחרת לגמרי. ויאזעפום באלטטי' XX, 9, 1במשכו שם קולמסו לתומו יאמר: "אז הוריד אגריפא (השני) את יוסף ממשמרת הכהונה הגדולה ויקים תחתיו את הנן בן חנן .חנן האב היה לו חמשה בנים אשר כולם היו כהנים גדולים וכו׳. חנן זה בן חנן היה איש קשה מצור, איש אשר לא ישוב מפני כל וחפצו ורצונו הי׳ מטיל ברזל ובהיותו מכת הצדוקים אשר כבר הזכרנו וכו׳ ראשי העם שלחו מלאכים אל אגריפא להעביר את רעת חנן וכו׳ וכן שלחו מלאכים גם אל הפקיד הרומי החדש וכו', אלבינוס נתן לבו לבקשתם ועל כן הוכרח אגריפא להוריד את חנן ולהפקיד תחתיו וכו׳ אבל חנן התחזק ויעלה בכל יום יותר מעלה מעלה בעיני העם (בעלי בריתו) ויהי להם למופת כי הוא ידע היטב איך להשתמש בכסף וידע והבין איך לקנות לו בשוחד את לבב הנציב אלבינוס וגם את לבב הכהן הגדול (המשמש תחתיו) ועבדיו עושי רצונו הם רדו על ידו וידעו איך להתקשר עם זולת לבני אדם וכו׳ וכן עשו גם כל יתר הכהנים הגדולים."
והדברים האלה אשר פלטה קולמסו של יאזעפוס בדרך מהלכו יגלו לנו כל תעלומה. והננו רואים כי הנציב הזה עצמו, אבל טרם בואו אל הארץ, ובראשית דרכו טרם פגעו בו האבירים האלה, לכרות עמו ברית לקחת את נפש העם, אז הי' ידו עם העם וימלא כל משאלותם.
והלך בזה בדרך מישור עד כי עשה בקשתם גם נגד אגריפא.
והמלאכים אשר שלחו העם אל אגריפא גם לא ערבו בנפשם לבקשו כי יוריד את חנן בן חנן ממשרתו בידעם כי היא לא תצלח.
ותהי בקשתם ממנו רק זאת "כי יכתוב לחנן לבלי להתנהג כן להבא".
אבל המלאכים אשר הלכו אל הנציב החדש הם מצאו את לבבו טובה אל היהודים עד כי אגריפא גם הוכרח להסירו ממשמרתו.
וכל זה מפני שעדין לא פגעו בו הנחשים השרפים האלה וכלשונו של יאזעפוס אשר יתחיל דבריו שם:
"אז באה הידיעה לרומי כי הנציב פעסטוס מת וישלח הקיסר את אלבינוס לנציב בארץ יהודה .ואגריפא הוריד אז וכו׳ ויקים תחתיו את חנן בן חנן וכו' ראשי העם שלחו מלאכים אל אגריפא וכו׳ ואחדים ממלאכי העם הלכו לקדם את פני אלבינוס בדרכו מאלכסנדריא לארץ יהודה וכו׳ אלבינוס נתן לבו לבקשתם״.
אבל אך התישב בארץ למדו אותו כל אלה איך לחלק אתם שלל.
וחנן בן חנן זה עצמו אשר על פיו הורד לפני זה, חנן זה "ידע היטב איך להשתמש בכסף וידע והבין איך לקנות לו בשוחד את לבב הנציב אלבינוס".
ולא קנה את לבבו למען שוב למשמרת כהן גדול, כי לא שב למשמרתו זאת ולא הי׳ עוד לכהן גדול.
אבל ידע איך להשתמש בכסף ולקנות את לבבו למען יניח לו לעשות מלאכתו באמונה, כי עבדיו עושי רצונו יוכלו לרדות בכל העם, ולהפשיט עורם ולשלול שלל ,ולבוז בז, ולחלק יחד עם אגריפא והנציב.
ואם כי בדבריו באלטטי׳ אשר קרא בשם הכהנים הגדולים וההורדסים גלה רק טפח וכסה הרבה מאד, הנה במלחמת היהודים II, 14, 1אשר לא הזכיר שמם רק ברמז וידבר דבריו רק על אלבינוס, שם גילה טפחיים ויאמר:
"הנציב אלבינוס אשר בא אחריו (אחרי פעסטוס) נהג סדרי המדינה ברוח אחרת, ולא נשאר מעשי חרפה אשר לא עשה, ולא הי׳ די את אשר עשק וגזל את אוצר המדינה ואת כסף אנשים פרטים הרבה מאד וכו׳ עתה נשאו ראשם גם המהרסים בירושלים. העשירים הם הביאו את אלבינוס על ימינם על ידי שוחד, עד כי מבלי אשר הביט על מעשיהם יכלו לעשות התקוממות ואלה מההמון אשר המנוחה לא מצאה חן בעיניהם נמשכו אחרי אלה אשר עשו יד אחת עם אלבינוס, כל רשע עריץ אסף לו מחנה סביבו ואלבינוס היה לראש כולם. ובעזרת כל ראשי המחנות האלה לקח את רכוש האזרחים אנשי השלום, והסכנה מהם היתה גדולה כל כך עד כי העשוקים תחת לצעוק חמס כמו שהי׳ צריך להיות, שתקו ויתנו יד לפה ויראו להוציא הגה מפיהם, לדבר חפשי לא הרשה לו כל איש, וירכינו ראש לממשלת מספר גדול טידאננען, אז נזרע והושרש גרעין חרבן ירושלים". ועלינו רק לצרף את דברי יאזעפוס באלטטי׳ ובמלחמת היהודים יחד ,ואז הנה כל הדברים פתוחים לפנינו.
העשירים האבירים אשר עשו יד אחת עם אלבינוס, ואשר כל אחד מהם אסף לו סביבו מחנה מזולת לבני אדם, לשלול שלל ולבוז בז, כמפורש באלטטי' כי היו זה חבר הכהנים הגדולים האבירים וההורדסים. ועליהם הם דברי יאזעפוס במלחמת היהודים כי המתקוממים והמהרסים נשאו אז ראש ויעשו ממשלה מטיראננען רבים, ואז נזרע והושרש דבר החרבן על ידם. וכן הדבר, כי כל דבר החרבן בא רק על ידם, ולא שהם היו רק הסיבה להחרבן, כי אם שהם גם הביאו אותו ככל אשר יבואר לפנינו. והן גם דברי הגמ׳ בהברייתא במס׳ פסחים ד׳ נ"ז:
"תנא אבא שאול אומר קורות של שקמה היו ביריחו והיו בעלי זרועות נוטלין אותן בזרוע עמדו בעלים והקדישום לשמים ,ועל כיוצא בהם אמר אבא שאול בן בטנית משום אבא יוסף בן חנן, אוי לי מבית בייתוס, אוי לי מאלתן (ממקלותיהם), אוי לי מבית חנן, אוי לי מלחישתן (אצל נציבי רומא), אוי לי מבית קתרוס אוי לי מקולמסם (שהיו כותבין אגרות לרעה ,רש"י), אוי לי מבית ישמעאל בן פאבי (השני), אוי לי מאגרופן, שהם כהנים גדולים ובניהם גזברים וחתניהם אמרכלין ועבדיהם חובטין את העם במקלות." והם "כהנים גדולים ובניהם גזברים וחתניהם אמרכלין" הוא מפני שאך מהם הקים אגריפא השני כל הפקידות אשר היו תחת ידו. כי כידוע לא היה אגריפא השני מלך ביהודה וירושלים, כי במות אביו אגריפא הראשון לא נתן לו הקיסר קלוידיום את נחלת אביו, כמו שהוא אצל יאזעפום אלטטי׳ XIX, 9, 2.
וכל מה שיכול להתערב בעניני היהודים הי׳ רק על ידי מה שהשיג אחר זה דודו אחי אביו הורדוס מלך קלכיס מאת הקיסר את ההשגחה על המקדש ולהקים את הכהנים הגדולים, כמו שהוא באלטטי׳ XX, 1, 3ובמותו ירש זה אגריפא השני (ה).
ואחרי אשר לא הי׳ אגריפא השני יכול להטיל מסים וארנוניות על בני ישראל, כי על כן לא נשאר לפניו למלאות אוצרותיו זהב כי אם בדרך זה על ידי הקמת הכהנים הגדולים הגזברים והאמרכלים מהצדוקים האבירים אשר יוכלו לפלס נתיב לחמס ולחלק יחד עמו ועם הנציב.
וכאשר עמדו טובי העם נגדם, אז צעקו לפני הרומיים כי היהודים מתקוממים נגדם.
"אוי לי מבית חנן אוי לי מלחישתן" אצל הנציב ,כמו שהם גם דברי יאזעפוס על חנן בן חנן "כי הוא ידע היטב איך להשתמש בכסף וידע והבין איך לקנות לו בשוחד את לבב הנציב". וידענו מהברייתא שלחישתן היתה לחישת שרף. "אוי לי מבית קתרוס אוי לי מקולמסם" כלשונו של רש״י שהיו כותבין אגרות לרעה.
והיינו ,שלא הסתפקו בלחישתן באזני הנציב לבד, כי אם שגם כתבו כן על העם גם להגמון סוריא, וגם לממשלת רומא בכלל.
ורק תמהון הוא לראות עד כמה לא צרפו החוקרים כולם את המעשים יחד, ויתנו את כל אלה עם אגריפא בראשם ל״דורשי טובת עמם המתונים מפלגות אוהבי הסדר והשלום״.
אנשים אשר הרעו לבני ישראל יותר הרבה מהרומיים, ואשר אך בשלהם היה כל הסער הגדול הזה, כי בהכרח קמו כל העם וראשי חכמי התורה למצוא הדרך איך להציל את העם מידם, ולהביא סדרים בארץ ולמנוע המצב של "איש את רעיהו חיים בלעו".
וחבר בוגדים אלה עם אגריפא וההורדסים בראשם כאשר אך הריחו דבר איזה תנועה נגדם מהרו להלשין לפני הנציב וכל שרי רומא, כי לא אותם מאסו כי אם את הרומיים הם רוצים לגרש מן הארץ.
ועל כן נרתעו ראשי ישראל כל פעם לאחוריהם, עד אשר הגיע הדבר לרום קצו ויחליטו לעמוד כנגדם ביד חזקה ויעבור עליהם מה.
ומה יפלא על כל האבירים האלה כי שכחו אח עמם ולאומם באופן מבהיל כזה, הן הלכו בדרכי אבותיהם הצדוקים הראשונים ולא ידעו דבר מתורת ה' וכל כתבי הקדש.
והן דברי המשנה יומא פרק א׳ משנה ו' בנוגע לכל הכהנים הגדולים האלה:
"אם רגיל לקרות קורא, ואם לאו (היינו שאינו רגיל לקרות, ואינו יודע לקרות) קורין לפניו, ובמה קורין לפניו באיוב ובעזרא ובדברי הימים. זכריה בן קבוטל אומר פעמים הרבה קריתי לפניו בדניאל."
והדברים האלה "פעמים הרבה קריתי לפניו" אשר אמר זכריה בן קבוטל יורו לנו כי היו שם בימים האחרונים ההם רבים מהכהנים הגדולים האלה אשר לא היו רגילים לקרות.
ובשעה זו עצמה אשר ראשי נכבדי ירושלים כנקדימון בן גוריון, בן ציצית הכסת, כלבא שבוע וכל חבריהם נמצא אותם גם בימי גדלותם יושבים לרגלי רבן יוחנן בן זכאי במתיבתא בירושלים (עי׳ פ"א), בשעה זו עצמה נראה את האבירים כל חבר הכהנים הגדולים בחירי אגריפא, כי גם בטל ילדותם לא למדו בבתי ספר, ולא היו רגילים גם בקריאת כתבי הקדש ולא ידעו אותם.
ובשעה זו עצמה אשר יאזעפוס בסוף ספרו אלטטי׳ ( (XX, 11, 2יאמר אצלינו היהודים לא יעמדו במדרגה גבוהה היודעים שפות רבות לפי שזה ידעו גם העבדים, ורק אלה יקראו בשם חכמים היודעים את התורה וכו׳. בשעה זו עצמה בחר אגריפא כהנים גדולים אשר לא ידעו מאומה בתורה, ויהיו כל מעשיהם נגד עמם.
ובהתחברם עם אגריפא אשר עשה המזמתה גם עם אחותו, ובהתחברם עם ההורדסים אשר למדו את כל דרכי הגוים אז, נזורו לבשת, ועבדיהם וכל היקום אשר לרגליהם מהם ראו וכן עשו גם הם, ותזנה הארץ בימים ההם, ובא במשנה סוטה ד׳ נ"ז: "משרבו המנאפים פסקו המים המרים ורבן יוחנן בן זכאי הפסיקן. שנאמר לא אפקוד על בנותיכם כי תזנינה ועל כלותיכם כי תנאפנה כי הם (הבעלים) עם הזונות יפרדו וכו׳.״
ועל ידי אשר כל אחד מהם אסף לו מחנה מהאספסוף זולת לבני אדם להשתער על העם לגזול ולחמוס, הנה גם לבד רעתם הם, הרימו גם לגזל משפט, ולאיש את רעהו חיים בלעו, ויצאו מחוריהם כל בעלי שחץ לעשות כמתכונתם.
והן דברי יאזעפוס בדברים רבים מהסיקריקין וחבר שודדים אשר יספר באריכות גדולה כי צצו אז כעשב השדה ויבואר לנו במקומו בכרך הקודם.
כי על כל זאת לבד את אשר חמסו תורה, הנה גם נהרסו על ידיהם כל סדרי המדינה, ונעקרו משרשיהם. ותהי אז השעה היותר אחרונה לעמוד כנגדם ביד חזקה, ובכל אשר ידעו בני ישראל כי אם יקומו נגדם יגרו בהם את הרומיים, ובכל אשר ידעו כי הקיסר נערא אשר היה אוהבו של אגריפא יעמוד לימינו לא הי׳ אפשר עוד לחשות ולדום.
כ* שובבו כל האבירים האלה משובה נצחת ויהרסו את כל עמודי החיים, ויצא רשף לרגלם, ורוח רקב וקטב ישוד, המביא בהכרח את חרבן העם.
וידעו בני ישראל גם זאת כי הרומיים הרסו ולא חמלו רק במרידה אשר היתה נגדם הם, להסיר עולם ולגרשם מן הארץ.
לא כן אם יתקוממו רק נגד המושל אשר נתנו או הושיבו שם, ונגד שר ושופט, אז גם אם שלחו את גדודיהם, בכל זה לא ייסרו עבור זה במשפט קשה.
ויקוו לאור כי סוף סוף יראו הרומיים ויבינו ויעשו להם שלום.
והדבר הזה, להתחיל להשתדל לעמוד נגד אגריפא והאבירים לא בא פתאום, ובכל אשר נשמר יאזעפוס לגלות פני הלוט בנוגע לאגריפא עצמו, אשר גם מלבד בריתם יחד הי׳ גם ירא ממנו, בהיות אגריפא מבאי בית אספסינוס וטיטוס. בכל זה נשארו בדבריו פה ושם דברים נלוים ,כי כבר מימים רבים לפני זה התחילו סגולת העם לריב את ריב עמם עם האבירים ואגריפא בראשם.
הערות
הערה (ה): וכותבי דברי הימים הוליכו את קולמסם בסגנון כזה כאלו הי׳ אגריפא השני מלך ביהודה וירושלים, עד כי פראנקעל בדרכי המשנה עמוד 102יתן אותו גם לקורא פרשת המלך בעזרה. ואין כל זה כי אם טעות מבואר ויתבאר לנו כל הדבר במקומו בכרך שלפני זה.