דורות הראשונים/כרך ג/חלק שני/פרק יח
הנסיעה הראשונה לרומי.
כבר הערנו כי רבן יוחנן בן זכאי נפטר בערך כששה שנים אחר החרבן, וכבר נתבאר כי אז לאחר פטירתו באו ראשי תלמידיו והתישבו ביבנה, ור׳ יהושע הי' שם לאב בית דין ור׳ אליעזר לחכם הוועד, ואז הותחלו ימי הברורים ביבנה אשר ארכו שלש שנים רצופים.
בתוך הזמן הזה מת אספסינוס ועל מקומו ישב לכסא רומא טיטוס בנו.
כל סופרי רומא יספרו פה אחד כי בשתי השנים אשר ישב טיטוס על כסא הקיסרים אחרי מות אביו הי׳ טוב ומטיב לכל אדם.
והסופר הרומי דיא קאסיוס בבואו לימי ממשלת טיטוס 66, 18יאמר:
״מאז הי׳ טיטוס מושל יחידי ברומא לא נודע ממנו כי עשה איזה אכזריות, ויהי לאיש חסד טוב ומטיב לכל, ויהי גם שליט ברוחו, יכול להיות כי הי׳ השנוי לטוב הזה מחופש נפשו אשר באה עתה, כי יקרה אשר ישתנה האיש כאשר יגיע לממשלה ויהי למושל יחידי וכו' השתנות נפשו הראה טיטוס וכו'״.
ואין ספק כי אחרי אשר עברה על טיטוס כשנה מאז משל לבדו ברומא, וכי ראו בו השתנות כללית לטובה השתנות מוחלטת אשר הכירו ונשמעה בכל ארץ ממשלת רומא, באה השמועה הגדולה הזאת והגיעה גם לאזני הנדכאים בארץ יהודה.
דבר חכמי ישראל גם לפני החרבן הי' כל פעם לפנות ישר לרומא בכל תקון צרכי העם הכוללים, ולהסיר כל המכשולים מדרך עמם.
כי אחרי אשר היתה יד ד׳ בישראל להעמידם תהת עול ממשלת רומא, הי׳ חפצם ודעתם כי היותר טוב להגיע למחוז חפצם הוא לפנות דרכם ישר אל הקיסר וראשי מנהיגי הממשלה שם.
זה הי׳ דרכם וחפצם לפני החרבן וזה הי׳ דרכם גם עתה.
וכבר באו הדברים מפורשים כן בדברי יאזעפוס בנוגע להמעשים לפני המלחמה ויאמר במלחמת היהודים II, 16, 3:
״אחרי אשר נסע מירושלים נעאפאליטאנוס שליח ההגמון מסוריא פנו היהודים (היינו סגולת העם) אל אגריפא השני ואל הכהנים הגדולים (חבורת אגריפא וההורדסים בכלל) בבקשתם לשלוח מלאכים אל הקיסר נערא לרומא להציע לפניו משפטם נגד פלארוס וכו׳ אבל אגריפא ראה כי אם יניח להם לערוך משפטם לפני הקיסר נגד פלארוס יביא שנאה על עצמו (מהיונים) וכו'״.
ומזה באמת יצאה אז כל הרעה הגדולה על אשר לא נעשתה עצת ראשי חכמי ישראל ככל אשר כבר נתבאר לנו במקומו שם (עמוד 14).
ודעתם זו היתה לחכמי ישראל גם לאחר החרבן.
הדברים נשתנו עתה שינוי גדול, והתקוה להפיק חפצם שם נתקטנה עד המדה היותר זעומה המגעת עד האפס.
כי בימי הבית גם בכל היות בני ישראל תחת יד רומא, בכל זה בבוא שלוחי העם וראשיו לרומא, התחשבו הרומיים עם חפצם והצעת דבריהם בתור עם ארצו אשר יבוא לסדר עניניו על ידי הקיסר פטיש כל הארץ.
ובמדה ידועה גם השתמרו הרומיים לבלי להכעיסם תמרורים, בידעם כי ירושלים בצורה מאד ועם ישראל גוי איתן.
לא כן עתה אשר בעיני הרומיים כבר הוסר ישראל מגוי, וירושלים שאה שממה, ויחשבו מחשבות איך לנשל את ישראל מעל אדמתם.
בכל זה לא שנו חכמי התורה דרכם לשוב להשתדל להקל מעל עמם את עול סובלם, להוציאם מתוך ההפכה, ולשום להם עמידה בארץ.
ואת הדבר הזה, לא עשו על ידי עשירים ואבירים כי אם על ידי עצמם. וילכו ראשוני ראשי הדור רבן גמליאל ר׳ אליעזר ור׳ יהושע, היינו הנשיא האב בית דין וחכם הוועד ראשי חכמי התורה.
כל ימי אספסינוס אשר ארכו כשמנה שנה אחר החרבן לא הי׳ אפשר לעשות כל מאומה כי היו הרומיים שכורי נצחון, ובערך שלש ארבע שנה עסקו בחרבן הארץ וכבישת המבצרים הבודדים, ואחר זה היתה עוד עברתס קשה מאד להשחית ולכלה.
ובימים ההם גם חרשו ההיכל ורדפו את רבן גמליאל וישימו מסים קשים ועוד דברים רבים ככל אשר כבר נתבאר.
אבל כאשר מת אספסינוס וטיטוס ישב לכסא אחריו, וכאשר עבר עליו יותר משנה לממשלתו והקול נשמע כי יתנהג ברחמים רבים, ועזב את כל משובתו,
אז שמו חכמי ישראל לב בשנה העשירית אחר החרבן(כד) ללכת לרומא להתחנן על עמם.
ונסיעתם זו לרומא הוזכרה בירושלמי סנהדרין פרק ז' הלכה י״ג:
״דלמא ר׳ אליעזר ור׳ יהושע ורבן גמליאל סלקון לרומי וכו׳ עלון לחד אתר ואקבלון בחד כד יתבין וכו'״.
ולפנינו יבואר כי המעשה של וועד בו ביום, אשר הי׳ ערך שתי שנים אחרי אשר ר׳ אליעזר נסתלק מבית הוועד ומחביריו, הי׳ ערך י"ד—ט"ו שנה אחרי החרבן ודבר סילוקו של ר׳ אליעזר ערך י"ב—י"ג שנה אחר החרבן.
וכן יבואר לפנינו כי דבר המעשה הגדולה עם ר׳ אליעזר בבית הוועד לא בא פתאום כי אם שהנהו שלשלת של מאורעות אשר באו זה אחר זה אחרי ביטול ברורי בית הוועד בראשית ימי דאמיטיאן אחרי שובם מרומי.
כי על כן הנה הדברים מבוארים מעצמם כי דבר נסיעתם לרומא היתה לפני זה בימי טיטוס.
והדברים מתבארים גם מעצמם כן כי היתה דבר נסיעתם מפני שכוונו השעה אחרי אשר נתפשטה השמועה בכל ארץ ממשלת רומי כי טיטוס מאז ישב על כסא אביו התהפך לאיש אחר ויהי טוב ומטיב לכל.
אבל טיטוס לא משל אחרי מות אביו כי אם שתי שנים, ובימי היות חכמי ישראל ברומי, ובהיותם עושים דרכם להרבות רעים ולמצוא מהלכים לבקשת בני ישראל על ידי שרי רומא, והנה הומת טיטוס על ידי דאמיטיאן אחיו, איש הדמים, אשר גם את שרי רומי היותר גדולים הוביל לטבח ויוציא אותם להורגים חבורות חבורות.
ומיד בעלותו לכסא כבר הכין פקודה נוראה בנוגע לבני ישראל.
וכאצבע ד׳ היתה זאת כי כבר היו חכמי ישראל בעת ההיא ברומי, וכבר קנו להם שם את לבב ראשי השרים, ועל ידי זה נתבטל הדבר.
והן דברי המדרש רבה דברים ואתחנן פרשה ב׳:
״מעשה שהיו רבותינו ברומי ר׳ אליעזר ור׳ יהושע ורבן גמליאל וגזרו סנקליטין של מלך לומר מכאן ועד שלשים יום לא יהי׳ בכל העולם יהודי, והי׳ סנקליטו של מלך ירא שמים בא אצל רבן גמליאל וגילה לו הדבר והיו רבותינו מצטערים הרבה אמר להם אותו ירא שמים אל תצטערו מכאן ועד שלשים יום אלקיהם של היהודים עומד להם בסוף כ״ה ימים גילה לאשתו את הדבר אמרה לו הרי שלמו כ"ה ימים אמר לה עוד חמשה והיתה אשתו צדקת ממנו אמרה לו אין לך טבעת מוץ אותה ומות וסנקליטון בטל עליך שלשים יום אחרים והגזירה עוברת שמע לה ומוץ את טבעתו ומת שמעו רבותינו ועלו אצל אשתו להראות לה פנים וכו׳ קראו עליו רבותינו המקרא הזה (תהלים מ"ז) נדיבי עמים נאספו עם אלקי אברהם".
והדברים מבוארים כי הם לא באו לרומי מפני ששמעו בהיותם בארץ יהודה מהגזירה הזאת, שהרי הדברים מפורשים שנם בהיותם ברומי לא ידעו עוד מזה, עד שבא אצלם סנקליטו של מלך שם וגילה להם הדבר. והננו רואים עוד יותר כי גם אחרי אשר נתגלה להם הדבר, גם אז עדין לא היתה זה פקודה אשר כבר יצאה גלוי לכל העמים שהרי גם לסוף כ"ה ימים לא ידעה אשתו מזה אף שהיתה נגררת אחר דת היהודים.
והדברים מבוארים כי הי' זה רק כתב הצעה להוציא פקודה כזאת לאחר שלשים יום.
וההצעה הזאת נכתבה בימי היותם שם ברומא.
״מעשה שהיו רבותינו ברומי ר׳ אליעזר ור׳ יהושע ורבן גמליאל וגזרו וכו׳ בא אצל רבן גמליאל וגילה לו וכו'״.
והוא כמו שהערנו כי באו שם בעוד טיטוס חי בשמעם מדרכו הטובה, אבל בהיותם ברומא נהפך הגלגל ותקותם למפח נפש.
טיטוס מת על ידי אחיו דאמיטיאן, והוא בישבו לכסא רומי הי' חי' טורפת, אשר גם על הרומיים עצמם קשתה ידו יותר מכל הקיסרים היותר אכזרים.
ועל בני ישראל הכין פקודה להומם ולאבדם ורק באורח פלא עבר הדבר ובטל.
והדברים בנוגע לזמן הנסיעה הראשונה לרומי הנם כל בך פשוטים עד כי גם פראנקעל, בכל אשר הנהו נבוך בכל סדרי המעשים וסדרי הזמנים בכל הדברים מראשית ימי יבנה עד ביתר, בכל זה בנוגע לזה יאמר גם הוא בדרכי המשנה עמוד 82:
״ר׳ אליעזר הגדול בעמו נסע עם ר׳ יהושע ורבן גמליאל לרומי וז"ל הירושלמי ס"פ ארבע מיתות, דילמא ר׳ אליעזר ור׳ יהושע ורבן גמליאל סלקון לרומי וכו׳ ונסיעת החכמים לרומי היתה תמיד לבקש רחמים בעד עמם, ונראה שזה המעשה הי׳ או בימי ריב"ז או קרוב לאחר מיתתו טרם בחרו את ר״ג לנשיא ולכן בא בההוא מעשה ר׳ אליעזר ור׳ יהושע קודם ר״ג״.
ובעמוד 84כתב גם הוא:
״ועי׳ מדרש רבה פ׳ ואתחנן מעשה שהיו רבותינו ברומי וכו׳ ועי׳ שם היאך נתבטלה הגזירה, ועיקר המעשה מורה שבאו אז היהודים בסכנה גדולה ויאמר מלך רומי להשחיתם וזה המלך הוא דאמיציאן אחיו של טיטוס אשר מלך משנת עשר לחרבן הבית עד שנת כ"ה ונודע לאיש דמים רע מעללים ואכזר וג' חכמים אלה ר"א ר"י ור"ג נסעו אז לרומי ובהשתדלותם נתבטלה הגזרה".
ובכתבו דבריו על ציונים טעה לחשוב כי מפני גזרה זו נסעו לרומא ואם כן היתה נסיעתם בימי דאמיטיאן. והוא רק טעות פשוט שהדברים מפורשים כי לא נסעו מפני גזרה זו כי אם שבהיותם כבר ברומי נודע להם מגזרה זו כמו שכבר נתבאר, והדברים מפורשים כן ״מעשה שהיו רבותינו ברומי ר׳ אליעזר וכו׳ וגזרו וכו׳ בא אצל רבן גמליאל וגילה לו הדבר וכו'״.
אבל כבר נתבאר כי באמת כן הדבר שנסעו עוד בימי טיטוס ובהיותם שם מלך דאמיטיאן.
וכבר גם נתבאר על פי סדרי המעשים ויבואר עוד יותר לפנינו כי לא הי׳ זה לא בחיי רבן יוחנן בן זכאי ולא מיד לאחר מותו, כי אם כבר אחרי ימי הבירורים דהיינו יותר משלש שנים אחרי מות רבן יוחנן בן זכאי, ויבואר כל זח לפנינו. אמנם החכם גרעץ, אשר המקורים הנם אצלו רק חפצו לבד, הוא בא וערבב את כל הדברים ויהפכם לגמרי. וההכרח להסיר מכשול מדרך החקירה ולהעמיד הדברים על מה שהם.
הערות
הערה (כד): כבר צמצמנו את זמן חמעשים אחר החרבן, וכי בערך השנה הששית מת רבן יוחנן בן זכאי, ואז אחר פטירתו באו תלמידיו הגדולים וקבעו מקומם ביבנה, וחותחלו ימי הבירורים אשר ארכו שלש שנים כפו שכבר נתבאר, ואחר אשר נגמרו ימי הבירורים כבר הי׳ השנה השני׳ לממשלת טיטוס.