דורות הראשונים/כרך א/פרק לב
תקנת גיטין.
במס׳ גיטין ד׳ ו׳ בא בגמרא אתמר בבל רב אמר כארץ ישראל לגיטין ושמואל אמר כחוצה לארץ.
וכבר נתבאר לנו בח״ב עמוד 200מדברי הירושלמי שהעיקר כפי׳ התוס׳ שאין מחלקותם מזמן שבא רב כי אם על זמן הקודם, ומפורש בבבלי ובירושלמי ששקלו וטרו על זה, מדברי המשנה, וכמו שבא כל זה בדברינו שם.
ועלינו להוסיף במקום הזה ביאור הדברים יותר לפי שיש בזה ענין גדול. והוא שגם כל מחלוקת האמוראים אינה יכולה להיות כי אם על מה שקבלה התקנה הראשונה הרחבה גדולה אחר זה, והלשון מדינת הים בהתקנה הורחב על הוץ לארץ בכלל ונשארה בכל פרטיה כן ונתרחבה גם על ארץ ישראל עצמה כל שאינו בקדושת הארץ ונכלל בארץ ישראל עצמה, וכמו שהוא בדברי ראשוני התנאים במשנה שם.
אבל עצם התקנה בהימים הראשונים עוד לפני ימי התנאים בזה לא יכול להיות מחלוקת שלא הי׳ זה על בבל.
שכן הוא לשון התקנה הראשונה שנשאר הלשון הזה עצמו גם לפנינו במשנה ככל לשוני יסוד המשנה, ובא שם "המביא גט ממדינת הים צריך שיאמר בפני נכתב ובפני נחתם״. והלשון הזה ״המביא גט ממדינת הים״ מורה על עצמו שהכונה רק על המושבות החדשות שהחלו אז בראשית ימי היונים להתיסד שם ודבר אין לזה עם בבל. ונפלא הדבר מאד שגם רש"י ז"ל עצמו הרגיש בזה, ועל כן בנוגע ללשון המשנה בעצם התקנה כתב גם רבינו כן.
ובריש המשנה הזאת כתב גם רש"י ז״ל כל חוץ לארץ קרי ליה מדינת הים בר מבבל כדאמר לקמן ד׳ ו׳". ורבינו הוכרח לאמר כן לפרש לשון המשנה שאך זה הוא דקדוק לשון המשנה ״ממדינת הים" ולא בא הלשון הרניל בכל מקום בכל כיוצא בזה לאמר ״מחוץ לארץ״. והוא רק מפני שבעיקר התקנה שנתקנה בהימים הראשונים, לא היתה בבל בכלל, והגולה נשאר אז יחד עם דין ארץ ישראל, בהיות שם כל חיי הקהלות מסודרות על פי התורה והמצוה, בכל ידיעת התורה לכל פרטיהם. וכל התקנה בעצם ובראשונה באה רק על המושבות החדשות אשר החלו אז בני ישראל ונפוצות יהודה לעשות להם, ובטבע הדברים לא במהרה קבלו שם הקהלות את כל חיי הסידור הכללי, ואז גם לא היו השיירות מצויות משם, ואז נתקנה התקנה הזאת, ועל כן בא בעצם לשון התקנה "המביא גט ממדינת הים״.
ואמנם כי גם שם לא ארכו הימים ולאט לאט נסדרו הקהלות הראשיות, ואחריהן גם אחותיהן הקטנות מהן, והן דברי הגמרא בגיטין ד׳ ה׳ על זה "לאחר שלמדו״ אבל גם אז לא נתבטלה התקנה הראשונה מפני הטעמים המבוארים בגמ׳ שם למר כדאית ליה ולמר כדאית ליה, והוא דין המשנה במחלוקות התנאים מרבן גמליאל ור׳ אליעזר והתנאים שאחריהם, ועל זה הוא שבאה גם המחלוקת על בבל לפי הצורה החדשה שקבלה התקנה לאחר זה, ועל כן גם מקשה ומתרץ על זה בבבלי ובירושלמי מהמשנה, וכל זה בנוגע למה שראו צורך בזמן מאוחר להרחיב יותר דבר התקנה הראשונה. אבל לשון עצם התקנה בשעתה אין ספק שלא הי׳ בבל בכלל, ועל כן נאמר בה ״המביא גט ממדינת הים״ וכמו שהן דברי רש"י ז"ל על זה.
ובימים הראשונים ההם הי׳ כל מושב בני ישראל אז או בארץ ישראל ובבל, או בהמושבות החדשות שהחלו ליסוד אז (ועי׳ ר"ן ז"ל שנדחק בזה מאד) ותהי התקנה אז רק על מדינות הים לבד, היינו המושבות החדשות.
והדבר הזה יוכל להיות גם הוא לראיה גדולה מאד על מעמד התורה בין העם בכללו בבבל.
כי דבר הגיטין הי׳ אז דבר הנעשה מהעם עצמו, ולא בבית דין דוקא, וכמו שהוא גם מפורש במס׳ ערכין ד׳ כ״ג.
משה בר עצרי ערבא וכו׳ אמר אביי וכו׳ אמר ליה רבא והא אנן ידור הנאה תנן ואביי אטו כל דמגרש בבי דינא מגרש.
ולשון רש״י ז"ל שם ״אטו כל דמגרש בבי דינא מגרש שיאמרו לו דור הנאה ילך בצנעה ויגרשנה". והנה עמד הדבר כן בבבל עוד בימי אביי ורבא, ואף כי הי׳ הדבר כן לפניהם, ובהימים הראשונים. ועל כן את אשר לא חשו בימי התקנה בשעתה לבבל, אין זה ראי׳ מצומצמת על ידיעת התורה בבתי הרבים לבד.
כי אם ידיעה שלמה על העם בכללו, כי בודאי נעשה מתחלתו כדין, לפי שבכל דבר הנדרש בסדרי החיים, ונהוג בין העם, ידעו גם הם את כל פרטי הדברים הנדרשים על פי התורה והמצוה מתוך הלימוד בבתי הרבים ופרסום הדברים בחיי העם המסודרים על פי התורה. ועל כן גם אם נכתב על ידי הבעל עצמו ולא על ידי ספרי דדייני בודאי כדין נכתב. ונפלא הדבר כי החוקרים האחרונים בחשבם שאין הדבר נוגע להם לבית מלחמתם, פירשו גם הם את דברי המשנה בגיטין בלשונה "ממדינת הים" רק על המושבות החדשות בין היונים. ויאמר החכם קראכמאל־הזקן במורה נבוכי הזמן שער י"ב עמוד 142: "כבר הזכרנו שמזמן אלכסנדר ושרי צבאיו שמלכו אחריו התישבו היהודים בין היונים ורבו הקהלות הגדולות באלכסנדריא ובשאר ערי היונים שבאסיה הקטנה קפוטקיא וקליקיא ובכל ערי החוף של ים התיכון והמה הנקראין במשנתינו בגיטין ובשאר מקומות מדינת הים עד אטונא וארץ יון ומוקדן." אחריו יאמר החכם ווייס (ח"א עמוד98 ) בדברו גם הוא בתחלת ימי היונים:
"החסרון הזה מידיעת לשון עבר גבר מאד באלכסנדריא, והגיע להם כן מהתערבם בהיונים יושבי הארץ, ואף כן קרה להם בכל המקומות אשר נאחזו בה היונים וביחוד בערים אשר על חוף ים התיכון, המקומות ההם היו נקראים בשם כללי מדינת הים (מורה נבוכי הזמן שער י"ב) ומדעתם בארץ ישראל שהיהודים היושבים במדינות ההם אינם בקיאין בעניני הדת ובדקדוקי הדינים, וגם מצד קלות דעתם (!) לא היו נאמנים אצל חכמי ארץ ישראל בכמה דברים הנוגעים בעניני הדת על כן הכינו וגם יסדו תקון חדש גיטין פ"א משנה א׳ שכל שליח המביא גט ממדינת הים צריך שיאמר בפני נכתב ובפני נחתם.״ והנה הרגישו גם הם שדקדוק דברי המשנה בעצם התקנה הם רק על מדינת הים.
ובכל זה לא ראו מתוך זה עצמו את דבר עיקר מושב בני ישראל בימים ההם את דבר בבל, אשר נשארה בזה כדין ארץ ישראל עצמה, וכאשר באו החוקרים האלה עצמם להכיר את פני האומה בימי הבית השני שכחו לגמרי את בבל, וישתדלו גם לעוות פניה ולעשותה זרה לדת ישראל, ויהי עמלם הגדול להעמיד את כל מראה פני עם ישראל בכל הימים ההם רק על ירושלים ועריה מסביב או גם על ירושלים לבדה. ואמנם כי גם במדינת הים, אין הדברים כפי מה שהשתדל החכם ווייס להפוך עליהם בלהות ולאמר:
"וגם מצד קלות דעתם לא היו נאמנים אצל חכמי ארץ ישראל בכמה דברים הנוגעים בעניני הדת.״ וכל זה אינו כי אם דברים אשר בדה מלבו על עם ד' אשר אל כל המקום אשר הודחו שמה נתנו נפשם על תורת ד׳.
ותהי להיפך כי אם אמר השליח בפני נכתב ובפני נחתם נאמן, אף שהי׳ השליח מבני מדינת הים ואף ששם נעשו כל מעשי הגט, ויהיו נאמנים לגמרי אצל חכמי ארץ ישראל, ויהיו רחוקים מקלות דעת להקל ראש בערוה החמורה.
אבל הי׳ הדבר מפני כי דיני גיטין צריכים ידיעה גדולה בכל פרטיי דיניהם, ובהיותם אז עוד מסורים לכל ולא לבית דין לבד, ובראשית הימים טרם נסדרו שם חיי הקהלות מטבע הדברים חסרו שם ידיעות שלמות, ומפורש בגמרא שאחר זה נשתנה גם שם הדבר לטוב, וגם כי הי׳ חסר משם קיום שטרות לפי שלא היו שיירות מצויות, ואין עדים לקיימן.
והחכם ווייס גם הפך פני הדברים למען לתת להם תואר כזה שענין הדבר הי׳ מפני שלא היו דבוקים בדת ישראל, ויאמר שם מיד אחר זה: "כי על כל פנים היו בתי דינים קבועים במדינות ההן ואם גם שבזמן מאוחר לא הי׳ כן בכל זה בראשונה היו בתי דינים קבועים באלכסנדריא (תוספתא פאה פ"ד כתובות פ״ג ובבלי שם כ״ה) וזה בזמן אשר עוד היו דבוקים בדת אבותם מאד, ועל כן אם אמר השליח שהגט נכתב ונחתם בפניו היו יודעים אם נכתב כדינו כי הי׳ יכול להגיד להם אם נעשה בבית דין או לא.״
ולא ידע החכם ווייס דברי ימי ישראל ויגיד לנו חדשות כי בראשונה היו בתי דינים קבועים באלכסנדריא הכונה בהיותם עוד דבוקים בדת ישראל, ואחר זה נתבטלו הבתי דינים מפני כי נסוגו אחור מדת ישראל.
וכל זה אינו כי אם השתדלות לדבר תועה ולתת את ישראל לקלסה בגוים.
אבל בראשונה היו בתי דינים קבועים באלכסנדריא, היינו לפני ימי ההרג הגדול והתלאות הנוראות אשר כתומם באו על יהודי אלכסנדריא, לפני ימי החורבן ומיד אחר החורבן (עי׳ מאור עינים פי״ב) ויבואר לנו במקומו. והן דברי ר' יהודה סוכה ד׳ נ״א: תניא ר׳ יהודה אומר מי שלא ראה דיופלוסטון של אלכסנדריא וכו׳ והיו בה ע״א קתדראות כנגד ע״א של סנהדרי גדולה וכו׳ אמר אביי וכולהו קטלינהו אלכסנדרוס ובירושלמי טרגיינוס).
והבתי דינין הקבועים באלכסנדריא ובשאר מושבות בני ישראל הובאו גם בדברי יאזעפוס וכבר הערנו על זה בעמוד 25. ובירושלמי בסוכה שם בפ׳ החליל פ״ה סה״א בא בסוף המאמר מדברי ר׳ יהודה בבבלי באותה שעה נגדעה קרן ישראל וכו׳.
ועל זה הוא שבאו דברי רשב״ג בכתובות שם ד׳ כ״ה.
חזקה לכהונה נשיאות כפים וחילוק גרנות בארץ ישראל ובסוריא ובכל מקום ששלוחי ר״ח מגיעין נשיאות כפים ראיה אבל לא חילוק גרנות ובבל כסוריא רבן שמעון בן גמליאל אומר אף אלכסנדריא של מצרים בראשונה מפני שבית דין קבועין שם. והדברים מבוארים שרבן שמעון בן גמליאל יאמר ״בראשונה״ מפני שבשתי דורות לפניו נגדע קרן ישראל שם ובטלו כל הסדרים הקבועים אשר היו שם עד אז, ולא היו שם עוד בתי דינין קבועים.
והחכם ווייס טעה גם בעיקר הדבר, וכבר נתבאר שאין התקנה בגיטין ענין לא לבית דין קבוע, ולא ליחיד מומחה בקי, כי אם לידיעת התורה בתוך העם כלו, ובכל ארחות חייהם על פי פרטי דיני התורה וידיעתה בקרב כל העם.
וזה הי׳ חסר בהמושבות החדשות במדינת הים בראשית הימים בטרם נסדרו שם חיי הקהלות והי׳ אז חסר משם גם שיירות לקיום שטרות, מה שאין כן בבבל שהיתה בכל דבר כארץ ישראל עצמה. והדברים האלה בהברייתא הזאת אשר עליהם באו דברי רבן שמעון בן גמליאל ישובו ויאירו לנו את דבר בבל.
כי לפני זה הוזכרה שם בבל ועל זה הוא שיאמר רבן שמעון בן גמליאל אף אלכסנדריא של מצרים בראשונה מפני שבית דין קבועין שם, והדבר מבואר שבבבל היו בתי דינים קבועים מראש ומראשונה ולא נתבטלו בשום זמן.
וכמו שכתב גם רש״י ז״ל שם: ״נשיאות כפים בבבל הרואהו נושא כפיו בבבל מעיד עליו בכל מקום שהוא כהן ומקבלין הימנו לפי שיש שם ישיבה ובית דין קבוע בודקין אחרי נושאי כפים."
ודברי רש״י ז״ל הנם דברי הברייתא עצמה וכמו שנתבאר לנו זה בח״ב עמוד .207
וכן הדבר כי אם רק לא נשים השתדלותינו לקצות בדברי ימינו ולהעבירם מן העולם, ואם לא נהי׳ למגבבי דברים שלא כענין, ואם אך נביא לבב חכמה כדי לחקור את דברי ימינו חקירה חפשית, חקירה שלמה לדעת ולהבין, ולעמוד על אופים, אז נראה כי אין דברי ימינו דברי ימי ירושלים ועריה מסביב כי אם דברי ימי ישראל, דברי ימי כל האומה בכללה, דברי ימי הגוי כלו בכל מקום שהוא, אשר לכולם יחד היתה תורת ד׳ עוזם ומעוזם, ונקודת הכבד אשר בכל ארחות דרכם. וכל אשר נוסיף להתבונן יותר נראה ונכיר את פני כל האומה בכללה, וכל אשר נוסיף לחקור יותר יתראו אלינו כל הפנים המאירים האלה. ובנוגע לבבל בפרט הנה בכל ימי הבית השני מראשם לסופם ואחר זה עמדה בבל בשורה הראשונה יחד עם ארץ ישראל בכל הנוגע לרוח עם ישראל בכל תפארת גדולתו, ובכל הנוגע לידיעת התורה וטהרת שמירתה, ובדברים הרבה עוד גם למעלה מארץ ישראל.
והארץ הזאת אשר בכל הימים הרבים ההם עמדה ברום עולמם של בני ישראל בכלל, שבה עתה בהימים אשר הננו עומדים בהם ותחלוץ שד לארץ ישראל על ידי אחד מבחירי בניה.
והן דברי ר׳ שמעון בן לקיש במס׳ סוכה ד׳ ב׳ "חזרה ונשתכחה עלה הלל הבבלי ויסדה".