דורות הראשונים/כרך א/פרק כג

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי



‫וחוקרי אשכנז אשר תחת לחקור ולדעת את דברי ימינו הנפלאים, שמו‬ ‫השתדלותם למצוא דרכים והשערות איך להכחישם הנה לא לבד שמכל דבר הלל‬ ‫לא ראו ולא הכירו את המעמד הגדול אשר עמדה בו התורה בבבל, (עי׳ דברינו‬ ‫עם ראפאפורט בח"ב עמוד ‪171‬) כי אם שמצאו להם על פי דרכם עוד ראי׳‬ ‫מזה להכחישם‪.‬‬

‫והחכם ווייס בערבבו את שני המעשים יחד מאת אשר בא הלל בפעם‬ ‫הראשונה מבבל בימי שמעיה ואבטליון לפני ארבעים שנה, יחד עם המעשה‬ ‫והמאורע הכולל אשר בא ארבעים שנה אחר זה בגפו לארץ ישראל ימים רבים‬ ‫אחרי מות שמעיה ואבטליון ויהי לראש הדור ראש כל חכמי התורה, יקום (בח״א‬ ‫עמוד ‪156‬) ויאמר‪:‬‬

"נפשו חשקה בתורה וילך לו לירושלים לשמוע תורה מפי שמעיה ואבמיליון‬ ‫מזה נראה כי בעת ההיא לא היו בבבל בתים לתורה, הן אמת כי בימי הגולה‬ ‫היתה התורה נטועה בבבל, גם האנשים אשר החזירוה לארץ ישראל ונטעוה שם‬ ‫היו בבליים, אבל לא כהימים הראשונים היו הימים האלה כי העתים השתנו ודרישת‬ ‫התורה באה עתה למדרגה חדשה וזאת המדרגה היתה תלויה בארץ ישראל, אשר‬ ‫שם נולדו רובי ההלכות והמדרשיס וכו׳ ועל כן מובן מעצמו כי בבבל לא הי׳‬ ‫מקום דרישת התורה ולא הי׳ יכול להיות, וגם לא הגיע אלינו דבר גדול או קטן‬ ‫מדרישת התורה ליהודים הבבליים וכו׳ רמז לדבר כי דרישת התורה בבבל אך‬ ‫מעטה היתה יורה לנו הענין המסופר מאיזיטיס מלך האריאביני שנכנס עם אמו‬ ‫לדת היהודים ושלח את בניו לירושלים ללמוד תורה (יוסיפון קדמוניות סי‘ כ׳)‬ ‫אף שבבל קרובה אליו, ומהמשך הסיפור ההוא נראה עוד הבדל אחר בין דעות‬ ‫הירושלמיים והבבליים, כי יסופר עוד שם שרבו של איזיטיס אשר למדוהו את‬ ‫תורת היהודים הי' יהודי מבני ארצו ושמו הנניה וכאשר נועצו יחד הרב ותלמידו‬ ‫על דבר הכרח המילה התיר חנניה למלך לקבל דת היהודים בלי שימול בשר‬ ‫ערלתו, כי אמר שיתכן לעבוד את האלקים אף בהיות לו ערלה רק ידבק בתורת‬ ‫היהודים בלב שלם, לא כן חשב חכם יהודי אחר מבני ארץ הגליל הנקרא בשמו‬ ‫אלעזר כי הוא אמר למלך כי לא יספיק לדעת את דרכי אלקים ואת תורותיו‬ ‫אבל יצטרך לשמור את מצותיו והמילה היא חובה אשר בשום ענין אין להפטר‬ ‫ממנה, ומזה נראה כי הבבלי לא שם את המעשה עיקר, ודאי שהבבליים לא היו‬ ‫מדקדקים בדקדוקי מצות המעשים כבני ארץ ישראל, וגם זה מופת קצת כי בבבל‬ ‫לא דקדקו בדקדוקי התורה והסופרים כהירושלמיים" אלה דבריו‪.‬‬

‫ובחפזו טעה החכם ווייס טעות גדול, כי הדבר לגמרי להיפך כי חנניה הבבלי‬ ‫הורה כדין וכהלכה, ואליעזר הגלילי לא ידענו מה הי׳ לו‪.‬‬

‫כי הדבר ידוע אשר בכל תורת ישראל אין שם לא חק ולא מצוה על‬ ‫אחד מהאומות למול בשר ערלתו או להתגייר‪.‬‬ ‫ עליהם רק זאת לשמור את מצות בני נח על פי התורה ובזה הוא קונה‬ ‫עולמו‪.‬‬ ‫‬‫ ‫והחכם ווייס או שלא חקר לדעת ולהבין ענין הדברים שם, או שהרשה לו‬ ‫להטעות את הקוראים, ועל כן יכתוב "וכאשר נועצו יחד הרב ותלמידו על דבר‬ ‫הכרח המילה התיר חנניה למלך לקבל דת היהודים בלי שימול בשר ערלתו".

‫אבל אין הדבר כן‪ ,‬ולא התיר לו חנניה לקבל דת היהודים בלי שימול‬ ‫תחלה, כי אם שאמר לו שאין עליו חובה להתגייר ולמול בשר ערלתו ולהיות יהודי‪.‬‬

‫ודברי יאזעפוס ‪ XX, 2, 4‬מפורשים‪.‬‬

‫יאזעפוס יתחיל פרקו זה ויספר איך בא הדבר כי נתגיירה תחלה הילני ואחר‬ ‫זה גם בנה איזיטיס, ויאמר כי הילני היתה נשואה לאחיה מאנאבאצוס, ועל ידי‬ ‫חלום אהב את בנו איזיטיס מכל בניו, וישנאו אותו אחיו על זה, כי על כן שלחו‬ ‫אביו מביתו אל מלך ספאסינוס, ובחצר המלכות הי' לו מהלכים שם לאחד מסוחרי‬ ‫היהודים ושמו חנניה, וממנו למדו נשי בית המלכות לדעת את ד׳ אלקי ישראל‬ ‫ולכבד שמו, ובהיות איזיטיס גם הוא שם הכירו גם הוא, ועל ידו ידע גם הוא‬ ‫להכיר את ד׳, ודת היהודים מצאה מסילות בלבבו. בימים ההם מת מאנאבאצוס‬ ‫אביו אז שלחה הילני אחרי איזיטיס בנה לבוא לאדיאביני, להיות למלך, והוא‬ ‫לקח עמו גם את חנניה. אמנם עוד לפני בוא איזיטיס למקום אמו הי׳ הדבר כי‬ הילני נתגיירה ותקבל דת היהודים‪.‬‬

‫ועל זה יאמר:

"כאשר נודע עתה לאיזיטיס איך תרומם ותנשא הילני אמו את דת היהודים, ‫וכי בכל לבבה תשמור לעשות את כל דברי התורה, רצה גם הוא לבוא לחסות‬ ‫תחת כנפי הדת הזאת (ולהתגייר) ואחרי אשר לא יוכל להיות יהודי גמור כי אם‬ ‫בהמולו את בשר ערלתו הי׳ מוכן ורצה לעשות גם את זה, אבל אמו לא הניחה‬ ‫אותו לעשות כן ותראה לו את הסכנה הכרוכה בזה, אם יודע לבני עמו כי נתיהד‬ ‫וכי אמונתו היא דת אחרת אשר לא ידעו אותה. איזיטיס הציע את כל דברי אמו‬ ‫לפני חנניה וישאל את דעתו, וחנניה השיב לו כי צדקה אמו בדבריה, ויוסיף לאמר‬ ‫כי אם לא ישמע לדברי אמו אז יעזוב את בית המלכות, כי העם יאשימו על זה‬ ‫רק אותו ויהרגוהו וכי איזיטיס יכול לעבוד את ד' גם אם לא ימול בשרו (לא‬ ‫יתגייר) אם רק ישמור את כל יסודי חוקי ד׳ של היהודים(מ״ט)‪.‬‬

‫וכל הדברים האלה מבוארים כי כל דבריהם היו על דבר הגירות עצמו, ‫ שזה צריך למילה, ואז הי׳ נכנס בזה לדת יהודית ולכל פרטיה, וזה יוכל להתודע‬ ‫ולהגלות‪.‬‬

‫וכן הבין כל זה גם המאור עינים בפרק נ"ב בהעתיקו דברי יאזעפוס אלה‬ ‫וכתב:

"אחרי כן בהרגישו כי אמו מתענגת מאד על דת היהודים בחר לעבור גם ‫הוא אל תורתם כמוה." ‫‬‫ ‫ואמנם כי החכם ווייס טעה עוד יותר, וגם‬ אלו ‫הי' כתוב שם מפורש שכבר‬ גם נתגייר איזיטיס לפני זה, גם אז הורה חנניה כדין וכהלכה. ‬ ‫ונתחלף לו להחכם ווייס דין איש ישראל עם דין גוי שנתגייר‪.‬‬

‫לפי שהגוי הבא להתגייר הרי צריך מילה וטבילה ובלא זה אינו גר עוד‬ ‫והרי הוא כמו שהי׳ לפני זה‪.‬‬ ‫ וביבמות ד׳ מ"ו נחלקו תנאים בדיני גירות אבל הלכה ברורה "טבל ולא‬ מל, מל ולא טבל אינו גר עד שימול ויטבול״‪.‬‬

‫וכן הם דברי הרמב"ם בהלכות איסורי ביאה פי״ג ה"ו "גר שמל ולא טבל‬ ‫או טבל ולא מל אינו גר עד שימול ויטבול" והוא כן הלכה פסוקה‪.‬‬

‫ועל כן גם אלו הי׳ איזיטיס חושב עצמו גם קודם זה לגר, גם אז הנה כל‬ ‫זמן שלא מל הרי הוא כמו שהי׳ ודינו כעכו"ם לכל דבדיו, ולכל חיובי מצוות, והרשות בידו להתנהג ככל דינו מקודם זה ואין עליו כי אם מצוות בני נח, ואינו‬ ‫מחויב לא למול, ולא להתגייר‪.‬‬ ‫ וחנניה כדין וכהלכה הורה לו גם אם לא הי׳ שם סכנה להתגייר, אף כי‬ ‫עתה אשר ראו סכנה בזה‪.‬‬

‫והנה לא הבין החכם ווייס דברים פשוטים כאלה דברים גלוים וידועים לכל‬ ‫ויביא מזה ראיה על קהל הגולה ויאמר כי אצל הבבליים לא היתה מצות מילה‬ ‫ומעשי המצוות בכלל לעיקר בתורה‪.‬‬

‫וכל זה רק פרי השתדלות להכחיש את עצמינו ולהעמיד את כל דברי‬ ‫ימינו על עיר ירושלים לבדה, וכמו שיסיים לו החכם ווייס "כי בבבל לא דקדקו‬ ‫בדקדוקי מצוות התורה והסופרים כהירושלמיים״‪.‬‬

‫ויפלא מאד לראות דרכים כאלה בחקירה אשר הכותבם בעצמו אין ספק‬ ‫שידע שדבריו ללא ענין ונכתבו רק לבלבל בהם את הקוראים‪.‬‬

‫הן הוא עצמו יתחיל דבריו ויאמר‪:‬‬

"אמת כי בימי הגולה היתה התורה נטועה בבבל גם האנשים אשר החזירוה‬ ‫לארץ ישראל ונטעוה שם היו בבליים אשר שבו, אבל לא כהימים הראשונים‬ ‫היו הימים האלה כי העתים נשתנו ודרישת התורה באה עתה למדרגה חדשה, וזאת‬ ‫המדרגה היתה תלויה בארץ ישראל אשר שם נולדו רובי חהלכות והמדרשים‪.‬״‬

‫זה הוא יסוד דבריו, והתכלית אשר ישאף אליו והמקל אשר ירככו עליו‪,‬‬ וקו המקיף את כל חקירותיהם‪.‬‬ ‫ ויביא ראיה על זה ממצות מילה אשר כמדומה לנו ידע גם הוא כי דבר‬ ‫אין לה עם דרשות, ולא עם מדרגות חדשות של תורה, ולא עם השתנות העתים‬ אשר בדו מלבם מחסרון ידיעה ביסודי דברי ימינו‪.‬‬

‫וכמדומה לנו שכבר בספר בראשית (י"ז י"ד) נאמר וערל זכר אשר לא‬ ‫ימול את בשר ערלתו ונכרתה הנפש ההיא מעמיה את בריתי הפר‪.‬‬

‫וכבר נתבאר לנו שאז עוד לא נתגייר איזיטיס כלל ועל זה עצמו היו‬ דבריו, אם להתגייר או לא, וגם אם הי׳ חושב עצמו לנתגייר לא הי׳ זה כלום‬ ‫וכל זמן שלא מל הי׳ הרשות בידו להתנהג ככל חפצו‪.‬‬

‫אבל החכם ווייס יש לו עוד ראיה גדולה כי כל יהודי בבל היו ריקים‬ ‫‬‫ ‫אז מכל תורה, שהרי אחרי זה כאשר מל עצמו איזיטיס ונתגייר שלח את בניו‬ ‫לירושלים ללמוד אף שבבל קרובה יותר‪.‬‬ ‫ ואנחנו היינו מיעצים להחכם ווייס להביא מזה עוד ראי׳ גדולה כי גם בעיר‬ ‫אשר שם הי׳ עוד ניר לישראל לדבריהם, בירושלים עצמה, לא היו בעת ההיא‬ ‫בני תורה ומלמדים אשר היו חפצים ללכת אל המלך ולשבת בהיכלו ללמוד עם‬ ‫בניו, שאם לא כן מדוע שלח את בניו לירושלים והלא בנקל הי׳ יכול המלך‬ ‫להביא לו מלמדים עבור בניו‪.‬‬

‫והאם יש קץ לדברי רוח ואם יש תכלית לדרכי החקירה אשר בחרו להפך‬ על ידם את חכמת ישראל לתהו ובהו‪.‬‬

‫הן הדבר מובן מעצמו כי המלך הזה אשר בא לחסות תחת דת היהודים, וקבל עליו את תורת ‫ישראל בכל לבבו, הלא הי׳ שואף אל ‬‫לב האומה, ורצה‬ לחנך בניו בתוככי ירושלים, וכי יראו את הדר המקדש, וכל קדשי בני ישראל‬ ‫על מכונם ובכל הדרם‪.‬‬

‫והילני המלכה אמו, אף שדבר לא הי׳ לה בבתי מדרשות ואהלי תורה, ‫הלכה גם היא ותשב בירושלים שנים רבות, ורבים ממשפחת בית המלכות עזבו‬ ‫את ארצם והתישבו ביהודה וירושלים‪.‬‬ ‫ ודברים פשוטים כאלה ידועים ומפורסמים לא הי׳ החכם ווייס יכול להבין, ‫ויביאם לראיה להכחיש את עצמינו ולאמר "כי דרישת התורה בבבל אך מעטה‬‬ ‫היתה יורה לנו הענין המסופר מאיזיטיס מלך האדיאביני שנכנס עם אמו לדת‬ ‫היהודים ושלח את בניו לירושלים ללמוד תורה אף שבבל קרובה אליו". ‬‬ ‫וכל זה גרם להם כי לא חקרו את דברי ימינו למען דעת את אשר הי׳‬ ‫שם, כי אם למען הכחישם להרסם ולעקרם משרשם, ולמחות את רשומם‪.‬‬

‫ומה נאמר לדברי החכם ווייס על הלל "וילך לו ירושלימה לשמוע תורה ‫מפי שמעיה ואבטליון מזה נראה כי בעת ההיא לא היו בבבל בתים לתורה.״‬

‫וכפי הנראה חשב החכם ווייס כי שמעיה ואבטליון היו מלמדי תינוקות‬ ‫בירושלים, ואחרי שהלל הלך מבבל ללמוד לפניהם מבואר הדבר כי לא היתה‬ ‫תורה בבבל‪.‬‬

‫אבל הלא שמעיה ואבטליון היו ראשי חכמי הדור, ראשי הסנהדרין הגדולה‬ ‫היחידה לכל ישראל, הסנהדרין הגדולה אשר הוקמה בכח התורה ונועדה לעמוד‬ ‫בראש חכמי התורה, ומה יכול להיות דבר יותר טבעי מהדבר הזה, אשר איש‬ ‫כהלל אשר בדור הבא הי׳ הוא ראש הדור אשר בודאי כבר הרגיש וידע את‬ ‫כחו הגדול, ויכין נפשו הגדולה לזה, מה יכול להיות דבר יותר טבעי, כי עלה‬ ‫לקבל תורה גם מראשי הסנהדרין הגדולה‪.‬‬

‫והאם לא ראה החכם ווייס כזאת וכזאת גם בימינו אלה בכל בתי החכמה, ‫אשר כל איש אשר נשאו לבו ונוצר לגדולות ישתדל לשמש את גדולי ראשוני‬ העוסקים בהחכמה ההיא במקומותם למושבותם‪.‬‬

וכתמהון הוא לראות עד כמה התרחקו מכל מבט ישר על הדברים כמו‬ ‫שהם עד שדוקא מענינו של הלל, ומענינו של חנניה מהמקומות אשר יתראה‬ ‫משם אורם ואמתם של בני בבל, משם ירצה להראות בעליל ושם הנם מקור‬ ראיותיו כי היו בני בבל ריקים מכל תורה, ומפירי ברית.‬ ‫‬‫ ‫ואנחנו היינו רוצים כי יראה לנו החכם ווייס מפירי ברית מילה ועוזבי‬ ‫מעשי המצות, כי גדלה אצלם קדושת התורה כל כך עד כדי להפוך לב אחרים‬ ‫אליה לאהבה אותה ולדבקה בה בכל חום לבבם ומסירת נפשם, כמו שהננו‬ ‫מוצאים זה אצל חנניה הבבלי‪.‬‬

‫וכבר נתבאר לנו כי הלל הי׳ כבר מגדולי הדור בעלותו לארץ ישראל גם‬ ‫בפעם הראשונה, ומפורש בירושלמי וספרא כי עלה גם אז להציע ספיקותיו לפני‬ ‫ראשי הסנהדרין, ולדעת אם כיון להלכה‪.‬‬

‫ובבואו מבבל בפעם שניה הי׳ יחיד הדור ופלאו גם בארין ישראל, ועל‬ ‫כן גם אין ספק כי ככל אשר הננו רואים עבודתו הגדולה אחר זה בארץ ישראל, ‫אף כן גדלה פעולתו לפני זה יחד עם חבירים מקשיבים בבבל, ואי אפשר כלל‬ לחשוב אחרת על ראש וראשון בדורו כהלל. ‫‬‫

הערות

הערה (מ״ט): כוונתו פשוטה למצוות בני נח, ואינו צריך להתגייר ולהיות ישראל ויהודי גמור.‬‬

‫ויאזעפוס בכתבו דבריו לעמים אשר גם כל פרטי הדברים‬ האלה זרים להם, ודין קבלת גירות, או לא, רחוק מידיעותיהם, והמלות המלאכיות בזה אין בלשונם, הוכרח לכתוב דבריו סתם, לפי מושגיהם הם.

‫ועי' גם לשונו של יאזעפוס בספר ‪.XVI, 7, 6‬‬ ‫‬‫