דורות הראשונים/כרך א/פרק כא
הלל הבבלי ובבל בכלל.
בדברי ימינו אשר לא הושם לב לחדור אל תוכם, עברה ובטלה לגמרי מעשה גדולה וכבירה כזאת, באין אומר ודברים, מדבר עצם המעשה כשהיא לעצמה.
וכותבי הדורות ודברי הימים בבואם לדבר על הלל הנשיא בארץ ישראל, שכחו לגמרי להעיר על הדבר הגדול והנפלא הזה, מדבר הלל מבבל. ולא שמו לב להכיר ערך הדבר הגדול והנפלא הזה בנוגע לדברי ימינו הנפלאים בכלל.
כי בא חכם עני מארץ בבל אשר לא הכירו ולא ידעו אותו בארץ ישראל לפני זה, ואשר המגידים והמראים עליו אמרו בלשונם "אדם אחד יש שעלה מבבל״ והנה ראו חכמי הדור והכירו מיד ערכו הגדול עד אשר מצאו בו משובב נתיבות ומנוהו לראש הדור.
כן הדבר כי מצד אחד נראה ונכיר מזה את ערך אבותינו הגדולים אז בארץ ישראל, ועד כמה התרוממו מעל לכל דרכי בני אדם, עד כי לא הביטו לא על כבודם הם, בכל גדולת מעלתם אשר באמת היו גם הם גדולים מאד ככל אשר ידענו, ולא שמו לב לכבודה של ארץ ישראל לפי מושגינו אנחנו, וכאשר אך הכירו את גודל ערך האיש הבא מארץ מרחק, והנה שמו אותו עליהם לראש.
אבל אם זה יתן לנו ציור חי מחכמי התורה בארץ ישראל, עד כמה היתה אך תורת ד׳ אורם ואמתם. הנה לעומת זה תורה לנו גם את הנוגע לכל פרשת דברי הימים ההם בכלל לדעת כי התורה היתה אז קנין העם כלו ,ולא שבראו אותה איזה כת פרושים בארץ ישראל.
רגילים הם חוקרי העמים, והחוקרים האחרונים מבני ישראל ההולכים אך בדרכם, לצייר להם את האומה בימי הבית השני מתוך אותו מבט של ימי הבית הראשון, אשר אך ארץ ישראל כללה בתוכה את כל האומה בכללה, וכי כל מה שקרה להעם בארץ ישראל קרה זה להאומה כולה, ולכל נכסי האומה בכללה. וילכו בדרכם למרחוק כל כך עד כי המעשים אשר קרו רק בארץ ישראל לא רחוק מימי הלל בראשית ימי החשמונאים ערך מאה שנה לפני ימי הלל, והמלחמות עם היונים, הסבו לדבריהם אשר כתבי הקדש שכבר נחתמו גם לפי דבריהם עוד בימי אנשי כנסת הגדולה, שבו עתה ונפוצו בימי המבוכות עד כי על ידי זה הי׳ הכרח לסידור חדש לכתבי הקדש בימי יוחנן הורקנוס סידור חדש אשר ארך שלשים שנה לפי חלומותיהם אשר חלמו.
ושכחו תבל ומלואה, ושכחו בחקירותיהם את דברי ימי ישראל בימים ההם, כי ארץ ישראל היתה אז רק חלק מהאומה.
ויותר מכל זה שכחו לגמרי מדבר בבל, אשר בכלל עמדה בכל ימי הבית השני לכל הפחות לא למטה מארץ ישראל, ובדברים רבים (אשר יבואר לפנינו) גם הרבה למעלה ממנה, ובני ישראל ישבו שם איש על יד אחיו בקבוצים גדולים, ועירות רבות שחיו כולם מישראל לבדם, דבר אשר לבד ירושלים עצמה הי׳ יקר מאד גם בארץ ישראל בימי הבית השני.
וכל כך שכחו כל החוקרים החדשים את כל דבר האומה בכללה עד שציירו להם את כל יסודי המשנה לנולדו בירושלים אחרי ימי החשמונאים, וכל הדברים האלה בסגנונים שונים גם נאמרו מהם בקולי קולות עד כי תחרשנה אזנים.
ואמנם כי שמו פיהם בדבר אשר כל ידיעתם וחקירתם שם היתה רק מקופיה, וידיעה שטחית אשר אינה לא מעלה ולא מורידה ככל אשר יבואר בדברינו "יסוד המשנה ותקופת התנאים אחריה".
אבל גרם להם גם זאת כי לא השתדלו לכתוב את דברי ימי ישראל, להשקיף ולמצוא את כל דבר האומה בכללה, ויכתבו רק דברי ימי ישראל ביהודה, או גם רק דברי ימי ישראל בעיר ירושלים.
וזולת עיר ירושלים לא רצו לדעת כי היו שם יהודים בכל אור תורה וישתדלו או להכחיש יהדותם, או לעשותם לאברים מדולדלים.
ותחת להרחיב את חוג דברי ימינו, ותחת להשתדל לכתוב דברי ימי ישראל נעשו תחת ידם דברי ימינו לדברי ימי ירושלים לבדה, וגם שם העבירו ממנה צורתה ובגדיה החמודות ויציגוה ערומה. והנה לפנינו המאורע הגדול הזה מהלל הבבלי אשר באמת נאמר עליו מפורש "חזרה ונשתכחה עלה הלל מבבל ויסדה" (סוכה כ׳) ואשר אין ספק כי מגור אריות עלה הלל ולא ישב שם אל עקרבים, כי אם בתוך חבירים ותלמידים מקשיבים.
ואם כי הלל הי׳ בראשית ימיו גם בארץ ישראל ושמש שם בימים ההם גם את שמעיה ואבטליון.
זה הי׳ דרכם לשמש את כל ראשי הדור, ובפרט ראשי הסנהדרין בירושלים ראשי שלשלת הקבלה בירושלים.
ותכלית עליתו אז בפעם הראשונה היינו כארבעים שנה לפני אשר הי׳ לנשיא זה מפורש בירושלמי פסחים רפ״ו. על שלשה דברים עלה הלל מבבל טהור הוא יכול יפטר וילך לו ת״ל וטהרו הכהן אי וטהרו הכהן יכול אם אמר הכהן על טמא טהור יהא טהור ת"ל טהור וטהרו הכהן וכו׳ כתוב אחד אומר וזבחת פסח לד׳ אלקיך צאן ובקר וכתוב אחד אומר מן הכבשים ומן העזים תקחו הא כיצד צאן לפסח וכו׳ כתוב אחד אומר ששת ימים תאכל מצות וכתוב אחד אומר שבעת ימים מצות וכו׳ ודרש והסכים ועלה וקיבל הלכה. והיינו שדרש וחקר הדברים מעצמו והסכים שענין הדברים הנם כך וכך, אבל החלטת ספיקי תורה תלויה או בקבלה, או בבית דין הגדול, וכאשר נקבצו לו הרבה ספיקי תורה "עלה וקבל הלכה״ (ועי׳ כל זה בח"ב עמוד 176). ומזה עצמו מבואר שגם אז כבר הי׳ מגדולי הדור, וזה הי׳ כארבעים שנה לפני אשר הי׳ לנשיא, כמו שהוא בספרי בפרשת וזאת הברכה על הפסוק ומשה בן מאה ועשרים שנה.
"זה אחד מארבעה וכו׳ הלל הזקן עלה מבבל בן ארבעים שנה ושימש חכמים ארבעים שנה ופרנס את ישראל ארבעים שנה."
ונם אם אין השנים מצומצמים אבל זה ודאי שהכונה לזמן קרוב לזה.
ומבואר שעליתו מבבל בפעם הראשונה (עי׳ דברינו בח"ב שם) הי׳ כארבעים שנה לפני הזמן שפרנס את ישראל, דהיינו כארבעים שנה לפני אשר נעשה לנשיא.
והי׳ אז כבר מגדולי חכמים, ודרש והסכים ועלה וקבל הלכה.
ויש לנו במשנה דברים מפורשים מדבר רבותיו של הלל בבבל, ורק מפני שהי׳ חסר עד עתה כל הידיעה הזאת, נאמרו בה פירושים אשר אין האוזן יכולה לשומעם, ונשתומם למראה עינינו, אבל הדברים פשוטים ומבארים את עצמן, ואת הדבר בכללו.