דורות הראשונים/כרך א/חלק שני/פרק מא

יצחק אייזיק הלוי
דורות הראשונים
כרך א, חלק שני, פרק מא
→חלק שני, פרק מ	חלק שני, פרק מב←

‫ובמשנה עדיות פרק א׳ משנה ג׳ נאמר: הלל אומר מלא הין מים שאובין‬ ‫פוסלין את המקוה אלא שחייב אדם לומר בלשון רבו, ושמאי אומר תשעה קבין, ‫וחכמים אומרים לא כדברי זה ולא כדברי זה אלא עד שבאו שני גרדיים משער‬ ‬‫‬‬ האשפות שבירושלים והעידו משום שמעיה ואבטליון ששלשת לוגין מים שאובין פוסלים את המקווה וקיימו חכמים את דבריהם.

‫והדבר ידוע שגם כשכל המקוה מים שאובין אם רק אין זה בכלי כי אם‬ קרקע, במקוה שבקרקע, הנה לשיטת הרבה מהראשונים אין זה אלא פסול מדרבנן, ועיין רמב"ם הלכות מקואות ריש פרק ד' ובכ״מ שם‪.‬‬

‫אבל גם להסוברים שכלו שאוב דאורייתא, זה הוא גם להם שכשהוא רובו‬ ‫מים מכונסין כשר מדאורייתא, וכשהוא עשרים ואחד סאין מים מכונסין ותשעה‬ ‫עשר מים שאובין, גם כשמילא בכתף כשר גם להם מדאורייתא.

‫ועל כן הנה עצם הדבר כשרוב מכונסין רק תקנה מדרבנן.

‫והננו רואים שמפי רבותיו של הלל בבבל ומפי שמעיה ואכטליון בארץ‬ ‫ישראל העידו רק מה שכבר נוגע לסוף גדר התקנה.

‫ומבואר כי עיקר תקנה זו שמים שאובין פוסלין במקוה שבקרקע היתה‬ ‫קבועה מימים הראשונים, רק מפני שהוא דבר שאינו שכיח, כי רוב המקואות‬ ‫ככולם הנם נעשים ונשמרים בהכשר, כי על כן הי׳ אז בימי הלל, בימי הבירור, ‫אחרי ימי המבוכות של תקופת ארבעה דורות הקודמים גם בירור סוף שיעור של‬ ‫התקנה הזאת.

‫והעידו על זה מפי שמעיה ואבטליון, והלל העיד מפי רבותיו, וחכמי הדור‬ ‫על פי ידיעתם הכריעו שצדקה עדות זו שהעידו מפי שמעיה ואבטליון.

‫אבל כל זה בנונע לדין היותר אחרון בכל דיני מקואות, סוף גדר של תקנה‬ ‫מדרבנן, אשר היא עצמה כבר הסוף מכל דיני מקואות כולם, ואי אפשר לדבר‬ ‫בה ולדון עליה, כי אם אחרי אשר כל דיני דאורייתא ודרבנן בדיני מקואות כבר‬ ‫ערוכים ושמורים לפניהם באין מחסור דבר.

‫ויש לנו עוד עדות מאת אשר הורו שמעיה ואבטליון בנוגע לתקנה מדרבנן, וגם משם נראה זה עצמו כי הי׳ הכל כבר ערוך ומסודר לפניהם כמו לפנינו.

‫ובמס' ביצה ד׳ כ"ה נאמר והתניא חיה שקננה בפרדס צריכה לזמן, וצפור‬ ‫דרור צריך לקשור בכנפיה כדי שלא תחלוף מאמה, וזו עדות שהעידו מפי שמעיה‬ ואבטליון.

‫והיינו הוראה שהורו.

‫אבל הדברים האלה הנם כבר מהפרטים היותר אחרונים של דיני הכנה‬ ‫ומוקצה, ואין להם מקום כי אם אחרי כל יסודי הדברים כולם מתקנה זו, ואחרי‬ כל פרטי תולדות היסודות ההם.

‫וכן הדבר כי אל כל מקום אשר נשא עינינו ובכל מקום אשר נמצא לפנינו‬ ‫דבר גם מראשוני הראשונים, נראה ‬שם שגם בהתקנות מדרבנן הנה כל יסודי‬ ‫הדברים היו כבר לפניהם ערוכים ושמורים בכל כמו שהם לפנינו, וכל דבריהם הם‬ ‫ילכו כבר על הפרטים הרחוקים מיסוד הדבר עצמו.

ועוד נשוב לכל הדברים האלה בדברינו על ימי עזרא ונחמיה וכתב האמנה (נחמיה י אשר הוא פרק גדול ורחב בדברי ימינו. ‬‫‬‬