דורות הראשונים/כרך א/חלק שני/פרק לו

יצחק אייזיק הלוי
דורות הראשונים
כרך א, חלק שני, פרק לו
→חלק שני, פרק לה	חלק שני, פרק לז←

‫וראוי לנו להעיר בזה עוד על דבר חדש מאד בנוגע להימים הראשונים‬ גם בהנהגתם. ‬ ‫הנה בנחמיה י"ג נאמר:

"ויהי כאשר צללו שערי ירושלם לפני השבת ואמרה ויסגרו הדלתות ואמרה‬ אשר לא יפתחום עד אחר השבת.

‫ורש"י ז"ל כתב "ויהי כאשר צללו כאשר נטו הצללים של ערב שבת‬ בשערים צויתי לסגור דלתות העיר".

‫וכן כתב הר"א אבן עזרא "צללו מענין צל והטעם הגעות הצל אל השערים״.

‫והר"ש פרחון בערך צלל כתב "ומזה נאמר כאשר צללו שערי ירושלים פי׳‬ ‫בהעריב שמש מעל השערים צויתי לסגור הדלתות״.

‫וכל הפירושים האלה בלתי מובנים כלל, והלא ודאי שלא עשה זה נחמיה‬ ‫שתים שלש שעות לפני שקיעת החמה, כי אם רק סמוך לעת ערב.

‫ואיך אפשר שיאמר על זה "ויהי כאשר צללו שערי ירושלים״ דהיינו לפי‬ ‫פירושיהם כאשר הגיעו הצללים לשערים או כאשר נטו הצללים בשערים שזה‬ ‫הלא בעוד היום גדול ^(ק)‪.‬‬

‫והר״ש פרחון דקדק יותר וכתב "פי' בהעריב שמש מעל השערים״ אבל‬ ‫הוא רחוק לגמרי מלשון הכתוב "ויהי כאשר צללו שערי ירושלים״.

‫ובכלל אין בכל ספר נחמיה מליצות וחידות וכל הדברים הנם שם רק‬ ‫דברים לענינם. ‬‫‬‬ ‫והלא דבר ברור הוא שאם קצר הדברים ואמר רק "ויהי מלפני השבת‬ ‫ואמרה ויסגרו הדלתות בשערי ירושלים" היו הדברים מובנים, ולאיזה צורך יאמר‬ "צללו שערי ירושלים״ לשון כזה אשר בכל האופנים אי אפשר לדעת מזה‬ ‫הזמן ביחוד.

‫אבל הכתוב הזה הוא באמת כפשוטו, ונוכל לדעת מזה ענין אחד ממעשי‬ ‫הימים ההם, וסדרי הדברים אז בנוגע לשבת והצעת הדבר זה הוא.

‫במס׳ שבת ד׳ ל״ה: נאמר תנו רבנן שש תקיעות תוקעין ערב שבת ראשונה‬ ‫להבטיל את העם ממלאכה שבשדות שניה להבטיל עיר וחנויות שלישית להדליק‬ ‫את הנר וכו׳.

‫ובמשנה במס׳ סוכה ד׳ נ״ג: (פ״ה מ״ה) אין פוחתין מעשרים ואחת תקיעות‬ ‫במקדש ואין מוסיפין על ארבעים ושמנה, בכל יום היו שם עשרים ואחת תקיעות‬ ‫וכו׳ ובערב שבת היו מוסיפין שש שלש להבטיל את העם ממלאכה וכו׳.

‫ובמשנה חולין ד׳ כ״ו (פ"ז מ״א) כל מקום שיש תקיעה אין הבדלה,‪ וכל‬ ‫מקום שיש הבדלה אין תקיעה.

‫ובמס׳ שבת ד׳ ל״ה אמר רבן שמעון בן גמליאל מה נעשה להם לבבליים‬ ‫שתוקעין ומריעין ושובתין מתוך מריעין וכו׳ מנהג אבותיהן בידיהן.

‫וזה הוא באמת מנהג קדום מאד.

‫אבל בימים ההם בירושלים אשר נאמר שם בנחמיה ז׳ ד׳ "והעיר רחבת‬ ‫ידים וגדלה והעם מעט בתוכה, ואין בתים בנוים״.

‫ויהי העם מפוזר מאד בתוך רחובות העיר הגדולה הזאת אשר מלפנים היתה‬ ‫רבתי בגוים, וכל העם נפוץ עתה ברחובותיה אחד הנה ואחד הנה.

‫ובפרט בהיות הדבר נם עבור עם שבשדות סביבות העיר וכמו שהוא במס׳‬ ‫שבת שם "ראשונה להבטיל את העם ממלאכה שבשדות״ והסדרים היו חסרים עוד, ‫והמכשלה רבה עוד ביניהם, ככל אשר נתבאר בפרק הקודם.

‫כי על כן תחת תקיעות עשו אז פעמונים וצלצלי שמע בכל שערי ירושלים‬ ‫מכל עברים, להשמיע קול לפני השבת אשר ישמע בכל פנות העיר להבטיל את‬ ‫העם ממלאכה.

‫וצללו שערי ירושלים הוא ממש כלשון הכתוב בחבקוק ג׳ ט״ז "לקול‬ ‫צללו שפתי".

‫והכתוב ירשום לנו באמת מכוון את הזמן מלפני השבת, הזמן אשר נקבע‬ ‫להבטיל את העם ממלאכה וזה הוא שיאמר:

"‬ויהי כאשר צללו שערי ירושלם מלפני השבת ואמרה ויסגרו הדלתות.״

‫והדברים פשוטים ומבוארין. ‬‫‬‬

הערות

הערה (ק): והרב מלבים זצ"ל פי' כן דבריו גם מפורש וכתב "כאשר צללו ‬שנטו הצללים בערב שבת ‫אחר חצות״‪.‬‬ ‫ואין אלו כי אם דברי תימא לאמר שאסר עליהם הכל אחר חצות של ערב שבת. ‬‫‬‬