לדלג לתוכן

דוברות בית המשפט/אסתר חיות

הוספת קישורים
לא בדוק
מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי

אסתר חיות

[עריכה]

אסתר (אסתי) חיות (נולדה ב-16 באוקטובר 1953) היא שופטת בית המשפט העליון במדינת ישראל. מכהנת בתפקיד זה במינוי בפועל החל ממרץ 2003 ובמינוי קבע החל ממאי 2004. כיהנה כיושבת ראש ועדת הבחירות המרכזית לכנסת ה-21 ממאי 2015 ועד מרץ 2017.

ביוגרפיה

[עריכה]

אסתר חיות נולדה וגדלה במעברת שובקי להורים להורים ניצולי שואה, אביה ניצול מחנה אושוויץ ואמה ניצולת טרנסניסטריה. הוריה התגרשו כשהייתה כבת שנה וחצי ואביה היגר לאנגליה. חיות גדלה כבת יחידה בבית סבה וסבתה בשכונת נווה עמל בהרצליה ולמדה בבית הספר היסודי ע"ש א.ד. גורדון ובתיכון העירוני בעיר. בשנת 1970 (בגיל 17) עברה עם אמה (שנישאה בשנית) לאילת והשלימה את לימודיה התיכוניים בבית הספר המקיף בעיר אותם סיימה בשנת 1971. באותה שנה התגייסה חיות (אז אבני) ללהקת פיקוד מרכז בצה"ל, שם שירתה לצד הסולנית דורית ראובני והאמנים אלי גורנשטיין, עוזי חיטמן ורונית אופיר. עם סיום שירותה הצבאי החלה בלימודי משפטים באוניברסיטת תל אביב, אותם סיימה בשנת 1977. במהלך לימודיה באוניברסיטה (בשנת 1975) עבדה חיות כספרנית במשרד עורכי הדין צדוק ושות'.

עבודתה כעורכת דין

[עריכה]

בין השנים 1976 עד 1978 התמחתה חיות במשרד עורכי הדין צדוק ושות' כמתמחה של חיים צדוק, שר המשפטים לשעבר. לאחר מינויה כשופטת בית המשפט העליון כתבה "נדמה לי שצדוק היה גאה במינוי זה בשל 'מניות היסוד' שיש לו בעיצובי המקצועי".[1] חיות עבדה כעורכת דין שכירה במשרד צדוק עד לשנת 1985 ובאותן שנים עסקה בעיקר בדיני תאגידים ובמשפט מסחרי וטיפלה בין היתר בבוררות הבינלאומית ארוכת השנים בין האחים שמואל (סמי) ומשה יוחננוף על השליטה בחברת גדות. משנת 1985 עבדה חיות כעורכת-דין עצמאית במשרד משותף עם בעלה עורך-הדין דוד חיות ועסקה במשפט מסחרי ובתיקי נזיקין. באותן שנים טיפלה, בין היתר, בתיק כינוס הנכסים של בנק צפון אמריקה לאחר שעבר לניהולו של המנהל המיוחד מטעם בנק ישראל.

שיפוט

[עריכה]

במרץ 1990 מונתה חיות לכהן כשופטת בבית משפט השלום בתל אביב ושובצה בבית המשפט לעניינים מקומיים. שש שנים מאוחר יותר, באוקטובר 1996 החלה לכהן כשופטת בפועל בבית המשפט המחוזי בתל אביב לתקופה של שנה, ובספטמבר 1997 מונתה לכהן כשופטת בית המשפט המחוזי. בשנים אלה דנה חיות בתיקים אזרחיים, תובענות ייצוגיות והליכים מינהליים. בנוסף לכך ישבה חיות בהרכב ערעורים וכן בהרכב פשעים חמורים בראשותו של השופט אדמונד לוי ז"ל (לימים שופט של בית המשפט העליון).

בשנת 2003 החלה חיות לכהן כשופטת בבית-המשפט העליון במינוי בפועל. משנת 2004 ועד היום מכהנת חיות כשופטת של בית-המשפט העליון במינוי קבוע. בחודש אפריל 2013 מונתה חיות לממלאת מקום יושב ראש ועדת הבחירות המרכזית לכנסת ה-20, השופט סלים ג'ובראן. כיהנה כיושבת ראש ועדת הבחירות המרכזית לכנסת ה-21 ממאי 2015 ועד מרץ 2017. בדצמבר 2014 מונתה ליושבת ראש ועדת האתיקה של השופטים. חיות חברה לצד מנהל בתי המשפט ב"ועדת השניים" לפי סעיף 38ג לכללי האתיקה לשופטים, התשס"ז-2007 ועמדה בראש הוועדות לאיתור נשיא בית המשפט המחוזי בחיפה ונשיא בית המשפט המחוזי בירושלים.

עמדות בבית המשפט העליון

[עריכה]

תובענות ייצוגיות ומשפט אזרחי

[עריכה]

חיות מתמחה במשפט אזרחי והחליפה את הנשיא אשר גרוניס כשופטת הדנה בבקשות רשות ערעור על החלטות בתובענות ייצוגיות. בפרשה שעסקה בשאלת אחריות של בנקים למעילה שביצע עורך הדין פנחס נרקיס שמונה כמנהל עיזבון ומעל בכספיו, חייבה השופטת חיות את בנק דיסקונט ובנק פאג"י לפצות את העיזבון, וציינה כי תפקידם המרכזי בחיי הכלכלה של הבנקים בצירוף הדרישה מהם למלא לעתים מדיניות שלטונית ומשימות ציבורית מקנים להם מעמד "מעין ציבורי" שבגינו רוכש להם הפרט אמון וסומך על פעולותיהם מבלי לדרוש ולחקור אחריהן.[2] בפרשת הסיליקון בחלב, פסקה חיות כי על תנובה לפצות את קבוצת התובעים בתובענה ייצוגית ב-38.5 מיליון ש"ח, וזאת בגין "פגיעה באוטונומיה" שלהם שהתבטאה בתחושות של כעס, תסכול ועוד כיוצא באלה תחושות שליליות.[3] בפסק דין שעסק בשאלה האם ניתן להכיר בעסקה במקרקעין למרות שלא נעשתה בכתב, כתבה השופטת חיות כי עמידה דווקנית על דרישת הכתב עלולה לעורר קשיים לא מבוטלים במקרים "מיוחדים ויוצאי דופן" – מקרים שעולה מהם 'זעקת ההגינות' המצדיקה סטייה מעקרון זה.[4] במקרה אחר, פסקה השופטת חיות כי בעלים של נכס אינו נהנה מחופש מוחלט בבואו להגן על החזקתו, וייתכנו מקרים שבהם יוגבלו הסעדים להם הוא זכאי מכוח עקרון תום הלב.[5] בפרשה אחרת הורתה על אכיפת הסכם למכירת דירה בגבעת זאב לאם חד הורית המטפלת בילד הסובל מפיגור שכלי, ודחתה טענה שהעלו המוכרים – הורים שבנם נפטר מסרטן וחששו כי מכירת הדירה תוביל להתדרדרות במצבה הנפשי של אם המשפחה – כי אכיפת החוזה היא "בלתי צודקת בנסיבות העניין".[6]

משפט מינהלי

[עריכה]

במספר פרשות שעסקו בחופש המידע, צידדה השופטת חיות בעמדה כי על הרשות מוטלת חובה לחשוף מידע שהתבקש ממנה. כך למשל חייבה את אוניברסיטת חיפה לחשוף חומרים שנדונו בפני וועדת בדיקה מטעמה בעקבותיה הוחלט לפטר מספר מרצים בחוג לתיאטרון. חיות ציינה כי "ככל שקיים חשש מפני פגיעה בתפקודן של ועדות בדיקה אוניברסיטאיות, חשש זה נסוג מפני הצורך לאפשר לעובדים שנפגעו ממסקנותיהן של ועדות כאלה להתגונן מפני המיוחס להם ולהוכיח את טענתם כי ההחלטה בעניינם התקבלה שלא כדין".[7] במקרה אחר חייבה את המועצה להשכלה גבוהה למסור פרוטוקולים מישיבותיה לעיתון הארץ בקובעה כי הזכות לקבלת מידע על פעילותן של רשויות ציבוריות היא מאבני היסוד של חברה חופשית. היא נוגעת לעצם קיומו של המשטר הדמוקרטי, היא מזינה את חירות הביטוי וניזונה ממנה, והיא משקפת את התפיסה המשפטית שלפיה הרשות כנאמן הציבור מחויבת לדאוג לציבור ולא לעצמה במילוי תפקידיה.[8]

משפט פלילי

[עריכה]

בפרשת יוני אלזם נמנתה חיות עם דעת הרוב וקבעה כי יש לזכות את אלזם המנוח מהרשעתו בשל פעולות פסולות של המדובבים שהוכנסו לתאו וציינה כי "פסילה כזו של הראיות נדרשת באותם מקרים חריגים בכל מדינה המחויבת לערכים דמוקרטיים ולהגנה על זכויות אדם הנשמרת לבל תוקרב זכותו של חשוד או נאשם להליך פלילי הוגן על מזבח הצורך להלחם מלחמה בלתי מתפשרת בפשיעה. במילים אחרות, מלחמה נחושה בפשיעה – כן, מלחמה בכל מחיר תוך הקרבת ערכי יסוד דמוקרטיים – לא ולא".[9] במקרה אחר קבעה כי יש לפסול תקנה המקנה אפשרות לנציב בתי הסוהר או מנהל בית הסוהר למנוע או להפסיק פגישת אסיר עם עורך דינו.[10] בפרשת קצב דחתה את בקשתו של הנשיא לשעבר לקיים דיון נוסף בערעורו.[11]

ביטחון ומלחמה בטרור

[עריכה]

במספר פרשות שהגיעו לפתחו של בית המשפט העליון עמדה חיות על המתח בין המשפט ובין האיומים הביטחוניים שבפניהם ניצבת מדינת ישראל. כך למשל, בעתירה נגד חוק האזרחות כתבה כי "המצב הביטחוני המורכב שעמו נאלצת מדינת ישראל להתמודד מאז הקמתה בין היתר אל מול ארגוני הטרור הפלסטיניים, מחייב מתן משקל משמעותי לשיקולי הביטחון המונחים ביסוד החוק. על כן נכונה הייתי להניח כנקודת מוצא חזקת מסוכנות מצד תושבי האזור, אף שיש בה משום מראית מסוימת של תיוג אתני. זהו בעיני מחיר שניתן לשלם ברמה הערכית בשל שיקולי ביטחון ובלבד שבצד אותה חזקה היה החוק מאפשר בדיקה אינדיבידואלית-פרטנית המקנה לכל אדם אשר בעניינו מתבקש איחוד המשפחות, הזדמנות לסתור אותה".[12] בעתירה עקרונית בנושא הריסת בתי פלסטינים, עמדה על האתגרים שמציב הטרור למשפט בציינה:

"בתחום זה של המאבק בטרור, המשפט הבינלאומי וכמוהו המשפט הישראלי הפנימי טרם הדביקו את המציאות וטרם השכילו לקבוע קודקס מקיף ומפורט של כללים לעניין הדרכים החוקיות שבהן רשאית מדינה לנקוט כמי שמחויבת, כאמור, בהגנה על עצמה ועל אזרחיה. למותר לציין כי תחום זה זועק להסדרה משום שהדינים המוכרים שעל-פיהם נוהגות אומות העולם מותאמים במידה רבה למודל הישן והמוכר של מלחמה בין צבאות ואילו המציאות החדשה והאיומה שיצרו בארץ ובעולם ארגוני הטרור השונים וגם יחידים המבצעים פעולות טרור, אינה מתחשבת בגבולות טריטוריאליים אינה מבחינה בין זמן מלחמה לזמן שלום וכל שעה היא שעת כושר לזריעת הרס, אלימות ופחד ברוב המקרים ללא הבחנה בין אזרחים לחיילים. הטרור אינו מכבד למעשה שום כלל מכללי המשחק שקבע העולם הישן בדיני המלחמה, ומציאות זו מחייבת גם את המשפטנים ולא רק את כוחות הביטחון לחשיבה מחדש על-מנת לעצב באופן מעודכן דינים אלה ולהתאימם למציאות החדשה".[13]

במקרה אחר, סברה חיות, בדעת מיעוט, כי יש ליטול את חסינותו הדיונית של חבר הכנסת עזמי בשארה וזאת בגין תמיכה בארגון טרוריסטי בנאומים שנשא מחוץ לכנסת וקבעה "קשה שלא לראות בדברי השבח וההלל שהרעיף על פעילותו של ארגון החזבאללה [...] משום תמיכה במאבק המזוין שמנהל ארגון טרור זה נגד ישראל".[14]

שוויון וזכויות אדם

[עריכה]

חיות סברה (בדעת מיעוט) כי יש להחיל את חוק שעות עבודה ומנוחה על עובדי סיעוד.[15] בפסק דין שבו קבע בג"ץ כי בעלות או שימוש ברכב אינם מהווים עילה אוטומטית לביטול קצבת הכנסה, ציינה השופטת חיות כי "הזכות שיש לכל אדם למינימום של קיום אנושי בכבוד היא אכן זכות חברתית הנמנית עם הזכויות החוקתיות הראשונות במעלה" והביאה בהקשר זה את שירה של דליה רביקוביץ "הצהרה לעתיד".[16] בעתירה שעסקה בהפליה בין סוהרים לעובדי מדינה אחרים בכל הנוגע לגיל הפרישה הדגישה את הצורך לנהוג באופן שוויוני בין עובדים בעניין קביעת גיל הפרישה בציינה "המופע של הפליה מחמת גיל בקשר עם הוצאת העובד או העובדת לגימלה הוא פוגעני ואכזר. פרישה מעבודה של אדם מבוגר נושאת משמעויות כבדות-משקל והשלכות מהותיות על חייו הן בהיבט הכספי, הן בהיבט החברתי, ולא פחות מכך על דימויו העצמי, בהינתן הפגיעה הנגרמת לכבודו של מי שיכול וחפץ להמשיך ולעבוד. על כן, לא ניתן להפריז בחשיבותה של החובה לנהוג באופן שוויוני בין עובדים בעניין קביעת גיל הפרישה".(17)[17] במקרה אחר הביעה עמדה נחרצת השוללת אפליה על רקע מגדרי ופסקה כי יש לבטל הסדר של קרנות הפנסיה הוותיקות שהפלה לרעה אלמנים לעומת אלמנות בציינה "לאפליה זו על שני רבדיה לא סיפקו הקרנות כל הסבר מניח את הדעת, למעט גישות סטריאוטיפיות לפיהן נתפסת האישה כמפרנס משני וכבעלת מעמד נחות בשוק העבודה מבחינת השכר שהיא מקבלת".[18]

טוהר המידות ושחיתות עובדי ציבור

[עריכה]

חיות עמדה בראש הרכב השופטים שדחה את ערעורו של ראש עיריית נצרת עילית, שמעון גפסו, על הרשעתו בעבירת שוחד וציינה "גפסו ניסה ל'זהם' את הליך הבחירות למועצת העירייה במטרה לקדם אינטרסים פוליטיים שלו תוך פגיעה בערכים מוגנים חשובים ובהם טוהר המידות של נבחרי ציבור והזכות לבחור ולהיבחר".[19] בעתירה להורות על הדחתם של ראש הערים בנצרת עילית ורמת השרון דחתה חיות את טענת ראשי הערים כי יש לכבד את דין הבוחר וקבעה:

"הזכות לבחור ולהיבחר בבחירות המקומיות חשובה וחוקתית ככל שהינה, לא ראוי לה כי תאפיל על עקרונות חשובים אחרים שביסוד שיטתנו המשפטית ובהם שלטון החוק וטוהר המידות של רשויות השלטון המרכזי והמקומי כאחד [...] מראית פניו של השלטון המקומי במדינת ישראל אינו עניינם הפרטי של תושבי נצרת עילית, רמת השרון או כל רשות מקומית אחרת אשר להם הזכות לבחור ולהיבחר לאותה רשות. [...] מעמדן של רשויות אלה כולן מושתת על אמון הציבור ביושרן ובניקיון כפיהן, ויש להיזהר מפני כרסום מסוכן והתערערות מעמדן בעיני הציבור נוכח העובדה שאנשים אשר התנהלותם הציבורית וטוהר מידותיהם עומדים למבחן פלילי, ממלאים תפקידים ציבוריים בכירים ומופקדים מתוקף כך על כספי ציבור ועל אינטרסים ומשאבים ציבוריים"[20]

ביטול חוקי הכנסת והתערבות בהחלטות הממשלה

[עריכה]

חיות הביעה במספר מקרים עמדה התומכת בריסון שיפוטי בעתירות המבקשות לפסול חוקים של הכנסת או החלטות ממשלה. כך, למשל, בעתירות בעניין מתווה הגז הייתה חיות בדעת מיעוט וסברה כי אין לבטל את כל מתווה הגז אלא רק את "פסקת היציבות" לגביה ציינה "התחייבות אקטיבית זו מצד הממשלה לסכל – כך ממש – כל שינוי בחוק הנוגד את המתווה, חוצה בעיניי את כל הגבולות המותרים בדמוקרטיה פרלמנטרית והיא צובעת בצבע בלתי חוקי ברור ומובהק את הוראות הכבילה".[21] בעתירה כנגד הרפורמה ברשות החשמל קבעה כי הפגמים שנפלו בהליך החקיקה אינם מצדיקים את ביטול הרפורמה, אך הזהירה מפני דרישות מצד שרים להעביר חוק As Is – "דרישה להעביר בוועדה של הכנסת הצעת חוק "as is" מבקשת, למעשה, למנוע דיון אמיתי, ביקורתי ואפקטיבי בוועדות ובכך היא חותרת תחת אחת התכליות המרכזיות שביסוד פעילותן של ועדות הכנסת. דרישה כזו אף פוגעת בעקרון העצמאות הפרלמנטארי".[22] בעתירה שבה התבקש בית המשפט להורות על הקמת ועדת חקירה ממלכתית לחקר אירועי מלחמת לבנון השנייה, סברה חיות כי על בית המשפט לשמור על ריסון שיפוטי מרבי בכל הנוגע להחלטות ממשלה – "במקרה שלפנינו מבקשים העותרים להעביר תחת שבט הביקורת השיפוטית החלטה של הממשלה הניצבת בראש ההיררכיה השלטונית בעניינים הנושאים אופי מדיני-פוליטי. כל אלה מחייבים אותנו בריסון שיפוטי מרבי. הריסון המרבי שאנו מצווים בו בכגון דא".[23] כך גם ציינה בעתירה שעסקה ב"חוק טל" שם עמדה על "הזהירות, האחריות ומידת הענווה אשר ראוי כי ינחו תמיד את הילוכו של בית המשפט בהפעילו ביקורת שיפוטית על רשויות השלטון האחרות".[24]

על תפקיד השופט וכתיבת פסקי דין

[עריכה]

במאמר שכתבה בנושא "גבולות המשפט", עמדה חיות על השקפתה בכל הנוגע למגבלותיו של המשפט בציינה:

"המשפט אינו חולש, אינו יכול לחלוש ואינו צריך לחלוש, על כל תחומי חיינו. למשפט גבולות, מסוגים שונים. יש תחומים שהמשפט בוחר שלא לעסוק בהם. יש תחומים נוספים אשר גם אם ראוי שהמשפט יעסוק בהם, הרי שמציאות החיים מקדימה בהם את המשפט ויוצרת מצבים שהמשפט טרם נתן להם מענה מעודכן. לבסוף יש מצבים שבהם כללים ומגבלות שקבע המשפט עצמו מונעים מאתנו, אנשי המשפט, ליתן להם מענה משפטי הולם".[25]

לגישתה של חיות תפקידם של השופטים במדינת ישראל הוא לשמור על ערכי היסוד, זכויות האדם וביצור שלטון החוק, ולהשקפתה אל לשופט להירתע מהביקורת שצפויה להימתח עליו בעקבות פסק דין כזה או אחר:

"מורכבות הסוגיות המונחות לפתחנו לעתים והביקורת הצפויה להיות מוטחת בנו בעקבות פסק דין כזה או אחר אינן יכולות לבטל את החובה המוטלת עלינו כשופטים לעשות את מלאכתנו. עיקר תפקידנו כשופטים במדינה יהודית ודמוקרטית הוא – שמירה על ערכי היסוד, הגנה על זכויות אדם וביצור שלטון החוק. אך בבואנו למלא את תפקידנו זה עלינו לזכור את חשיבותה של הלכידות החברתית כערך וכמטרה שיש לחזק ולשמר. עלינו לשאוף ככל הניתן לשמש כתובת הנותנת מענה הוגן וסעד לקבוצות השונות באוכלוסייה על כל גווניה כאשר הן מלינות על עוולה ועל פגיעה בזכויות והכל תוך איזון מידתי מקום שבו קיימת התנגשות בין ערכים שכל אחד מהם ראוי להגנה".[26]

חיות ניהלה במשך מספר שנים השתלמויות בנושא כתיבת פסקי דין במסגרת המכון להשתלמות שופטים והיא מחזיקה במשנה סדורה לגבי דרך כתיבתם. לדעתה, השופט אינו "גיבורו של פסק הדין" ועל כן "אין זה נכון שהשופט או השופטת יכניסו את עצמם אל תוך פסקי הדין בנימות אישיות מדי" והיא סבורה כי פסק הדין צריך להיות כתוב "בפשטות ובבהירות" ולהתמקד בסוגיות הטעונות הכרעה בלבד מבלי שהשופט הכותב את פסק הדין "ירבה בשיטוטים אל מחוץ לשדה המריבה שבין בעלי הדין ולא ירבה באמרות אגב שאין להן בסיס בעובדות המקרה הקונקרטי אשר לגביהן לא נשמעו טענות מפי בעלי הדין".[27]

אתיקה שיפוטית

[עריכה]

חיות היא יושבת ראש ועדת האתיקה לשופטים ומכהנת בתפקיד זה מאז חודש ינואר 2015. בכנס שנערך בשנת 2016 במרכז לאתיקה במשכנות שאננים לזכור של המשנה לנשיאה מישאל חשין (שהיה ממנסחי כללי האתיקה) עמדה חיות על החשיבות הרבה שהיא רואה בהקפדתם של השופטים בשמירה על כללים אלה:

"בידי השופטים מופקדים גורלות של אנשים כמי שמכריעים במכלול שלם של זכויות החל מחירותם של המתדיינים וכלה בממונם. לפיכך, מצווים השופטים להוות בכל הליכותיהם דוגמה ערכית בבחינת "נאה דורש ונאה מקיים", שאם לא כן ייפגע אמון הציבור במערכת המשפט ואמון זה בשיטת המשפט בכלל ובמעשה השפיטה בפרט הוא כידוע הנכס היקר ביותר שיש לה למערכת המשפט במדינה דמוקרטית".[28]

חיים אישיים

[עריכה]

חיות נשואה לעו"ד דוד (דודי) חיות, אותו הכירה במהלך לימודי המשפטים, אם לשני בנים (אורי ויוסי) וסבתא לנכדות. מתגוררת בתל אביב.

הרצאות פרסומים והשתלמויות

[עריכה]

חיות נוטלת חלק מרכזי בתחומי ההכשרה וההשתלמויות לשופטים. לבד מהרצאות רבות לשופטים, היא ריכזה וניהלה בשנים האחרונות את ההשתלמות לשופטים ולרשמים בתחום "כתיבת פסקי-דין". השתלמות ששמה לה למטרה, בין היתר, לשפר את בהירות ותכליתיות הכתיבה המשפטית כחלק מחשיבות ההנגשה של המשפט לבעלי הדין ולעורכי-הדין, כמו גם לשם קידום היעילות השיפוטית. חיות פרסמה פרסומים שונים ובהם מאמרים אקדמיים והיא מרצה בפורומים רבים ובכלל זה הרצאות בכנסים השנתיים של לשכת עורכי-הדין, בהשתלמויות של עורכי-דין, בכנסים של העמותה למשפט ציבורי, ועוד.

רשימת פרסומים

[עריכה]
  • אסתר חיות "התובענה הייצוגית ככלי לאכיפה אזרחית-ציבורית", משפט ועסקים יט 935 (2016)
  • אסתר חיות "גבולות המשפט" ספר לוי (2016) פורסם גם באנגלית: Esther Hayut, Limits of the Law, in THE CULTURE OF JUDICIAL INDEPENDENCE IN GLOBALIZED WORLD 73 (Shimon Shetreet & Wayne McCormack eds., 2016)

קישורים חיצוניים

[עריכה]
ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא דוברות בית המשפט/אסתר חיות בוויקישיתוף

הערות שוליים

[עריכה]
  1. ^ יובל יועז וחן מענית, פני העתיד של בית המשפט העליון: מי את, השופטת אסתר חיות? (גלובס, 25.10.2010) http://www.globes.co.il/news/article.aspx?did=1000596112
  2. ^ ע"א 8068/01 איילון חברה לביטוח בע"מ נגד מנהל עיזבון המנוחה חיה אופלגר ז"ל, פ"ד נט(2) 349 (2005)
  3. ^ ע"א 10085/08 תנובה מרכז שיתופי לשיווק תוצרת חקלאית בע"מ נגד עזבון המנוח תופיק ראבי ז"ל (4.12.2011)
  4. ^ ע"א 8234/09 שם טוב נגד פרץ (21.3.2011)
  5. ^ ע"א 8661/10 נעמה נגד טורקיה (19.2.2012)
  6. ^ ע"א 5131/10 אזימוב נגד בנימיני (7.3.2013)
  7. ^ בג"ץ 844/06 אוניברסיטת חיפה נגד פרופ' אברהם עוז, פד סב(4) 167 (2008)
  8. ^ עע"מ 9135/03 המועצה להשכלה גבוהה נגד הוצאת עיתון הארץ, פד ס(4) 217 (2006)
  9. ^ ע"פ 1301/06 עזבון המנוח יוני אלזם ז"ל נגד מדינת ישראל, פד סג(2) 177
  10. ^ בג"ץ 1437/02 האגודה לזכויות האזרח נגד השר לביטחון פנים, פ"ד נח(2) 746 (2004)
  11. ^ דנ"פ 864/12 קצב נגד מדינת ישראל (31.5.2012)
  12. ^ בג"ץ 466/07 ח"כ זהבה גלאון מר"צ-יחד נגד היועץ המשפטי לממשלה (11.1.2012)
  13. ^ בג"ץ 8091/14 המוקד להגנת הפרט נגד שר הביטחון (פורסם בנבו, 31.12.2014)
  14. ^ בג"ץ 11225/03 ח"כ בשארה נגד היועץ המשפטי לממשלה, פד ס(4) 287 (2006)
  15. ^ דנג"ץ 10079/09 גלוטן נגד בית הדין הארצי לעבודה
  16. ^ בג"ץ 10662/04 חסן נגד המוסד לביטוח לאומי
  17. ^ בג"ץ 1268/09 זוזל נגד נציב בתי הסוהר
  18. ^ בג"ץ 2911/05 משה אלחנתי נגד שר האוצר – מר בנימין נתניהו
  19. ^ ע"פ 3295/15 מדינת ישראל נגד גפסו (31.3.2016)
  20. ^ בג"ץ 4921/13 אומ"ץ אזרחים למען מנהל תקין וצדק חברתי נגד ראש עיריית רמת השרון, יצחק רוכברגר (14.10.2013)
  21. ^ בג"ץ 4374/15 התנועה למען איכות השלטון בישראל נגד ראש ממשלת ישראל (27.3.2016)
  22. ^ בג"ץ 8612/15 התנועה למען איכות השלטון בישראל נגד הכנסת (17.8.2016)
  23. ^ בג"ץ 6728/06 עמותת "אומץ" (אזרחים למען מינהל תקין וצדק חברתי) נגד ראש ממשלת ישראל (30.11.2006)
  24. ^ בג"ץ 6298/07 יהודה רסלר, רס"ן בדימוס נגד כנסת ישראל (21.2.2012)
  25. ^ אסתר חיות "גבולות המשפט" ספר לוי (2016)
  26. ^ הרצאה בכנס העמותה למשפט ציבורי (1-3.12.2016) בפאנל העוסק בנושא "החברה הישראלית: שילוב או היפרדות"
  27. ^ אסתר חיות "לשון בני אדם וכתיבת פסקי דין" http://www.news1.co.il/Archive/0024-D-112150-00.html News1
  28. ^ אסתר חיות "ועדת חשין והעקרונות שמאחורי כללי האתיקה לשופטים / דברים בערב לזכרו של המשנה לנשיאה מ' חשין במרכז לאתיקה"
אוחזר מתוך "https://he.wikisource.org/wiki/דוברות_בית_המשפט/אסתר_חיות"