גם בעברית אפשר

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

מחבר: אבשלום פיינברג


לל. שניאורסון
"לוּ שֶׁבַע שְׁמָשׁוֹת בְּשָׁמַיִךְ תָּלִית
נַפְשִׁי סוֹבֵאת אוֹר לֹא יָכוֹלְתּ רָוִית" (ח.נ. ביאליק)


לוּ עֶשֶׂר בַּחוּרוֹת לִי נָתַתָּ

נִשְׁמָתִי זוֹלֶלֶת חַיִּים עוֹד לֹא הִשְׂבַּעְתָּ.


לוּ מֵאָה לְבָבוֹת בְּחָזִי שַׁמְתָּ

תַּאֲוָתִי בִּרְגָשׁוֹת עוֹד לֹא הִסְפַּקְתָּ,


לוּ בְּאַלְפֵי עֵינֵי־כּוֹכָבִים יַלְדּוֹת־חֶמֶד חָנַנְתָּ

תַּאֲוַת אוֹר וְאַהֲבָה בִּי עוֹד לֹא הִשְׁתַּקְתָּ;


וְלִבִּי יִרְחַשׁ חֲלוֹם־מֶרֶד חֲלוֹם־פְּלָאִים

לְהַעֲלוֹת וּלְהַבְקִיעַ עַד לֶב הַשָׁמַיִם!


שָׁמַיְמָה נַעֲלֶה! וְהִדְלַקְנוּ בְּשֶׁמֶשׁ אֲבוּקַת־עֱזוּזֵנוּ

וְהָיוּ רֹחַב שֶׁבַע־רְקִיעֵי־סַפִּיר מַלְכוּתֵנוּ!


וּפָתַחְנוּ שָׁם כָּל מַעֲיְנוֹת זֹהַר וָאוֹר

וָמֵתוּ בָּאָרֶץ לָנֶצַח שִׂנְאָה, חֹרֶף וָקֹר.


וְלוּ גַּם תִּתֵּן לִבֵּנוּ טֶרֶף לַעַיִט וְלָעוֹרֵב

הַשָׁחוֹר הַמְּקוֹנֵן בְּהַר חוֹרֵב,


וְלָעַגְנוּ לְכַעֲסְךָ, אֵל זָקֵן, סָכָל־חָבִיב!

כִּי מַלֵּא תִמָּלֵא הָאָרֶץ זֹהַר אָבִיב.


לוּ גַּם יֵאָכְלוּ וִיְכֻרְסְמוּ לֵב וּמֵעַיִם

אֲבָל לָנוּ הֵן יִהְיוּ... שָׁמַיִם! שָׁמַיִם!


וּמַתְנוּ בִּשְׂחוֹק־לַעַג, בִּנְשִׁיקָה מְלֵאַת־זִיו,

וּמָלְאָה הָאָרֶץ לָנֶצַח אַהֲבָה וְאָבִיב.