גם אתה יכול/פרק ו

<< · גם אתה יכול · פרק ו · >>

פרק ו: מי זוכה להתגלות מהשמים כל יום?

אבא אומנא- היו דורשים בשלומו מהשמים כל יום. לאביי כל ערב שבת [היו דורשים בשלומו מהשמים]. לרבא כל ערב יום כיפור. אביי חלשה דעתו [נפגע] בגלל אבא אומנא [שהיו מתגלים אליו כל יום] אמרו לו: אינך יכול לעשות כמעשיו. ומה היו מעשיו של אבא אומנא? כאשר היה מקיז דם, היה מכניס את הגברים לחוד ואת הנשים לחוד. כמו כן היה לו לבוש, שהיה בו חתך [פתח] במקום הכנסת קרן ההקזה, כשהיתה באה אישה, היה מלביש אותה בגד זה, כדי שלא יסתכל בה. יש לו מקום מוסתר, ששם זורקים את הכסף שהוא צריך לקבל. מי שיש לו זורק לשם את הכסף. מי שאין לו [אינו משלם] ואינו מתבייש. כאשר היה מזדמן לו תלמיד חכם [לצורך הקזת דם], לא היה לוקח ממנו תשלום. לאחר שהיה קם [מההקזה] היה אבא אומנא נותן לו מטבעות, והיה אומר לו: "לך אכול וחזק את עצמך". יום אחד שלח אביי זוג תלמידי חכמים לבדוק את אבא אומנא. הושיב אותם, האכיל אותם והשקה אותם. בלילה [כשהיו צריכים לישון] שטח להם שטיחים כדי לישון עליהם. בבוקר קיפלו את השטיחים, ולקחו אותם, קמו ויצאו לשוק. אבא אומנא גם כן יצא לשוק ופגש אותם. אמרו לו: יעריך לנו כבודו כמה שווים השטיחים? אמר להם: כך וכך. אמרו לו: אולי הם שווים יותר? אמר להם: בכך אכן קניתי אותם. אמרו לו: אלה השטיחים שלך, ואנו לקחנו אותם ממך. [לאחר שהסבירו לו את כל העניין] אמרו לו: בבקשה ממך במה חשדת אותנו? אמר להם: חשבתי כי פדיון שבויים הזדמן לחכמים, והם מתביישים לומר לי, [ולבקש ממני כסף]. אמרו לו: עתה יקח כבודו את השטיחים. אמר להם: מאותה שעה [שלקחתם את השטיחים] הסחתי אותם מדעתי לטובת צדקה. (תענית כ"א ע"ב)

א. "מקיז דם" זוכה להתגלות מהשמים כל יום

אבא אומנא היו דורשים בשלומו מהשמים כל יום. לאביי כל ערב שבת [היו דורשים בשלומו מהשמים]. לרבא כל ערב יום כיפור. אביי חלשה דעתו [נפגע] בגלל אבא אומנא [שהיו מתגלים אליו כל יום].

הגמרא פותחת בציון העובדה: לאבא אומנא מתגלים מן השמים כל יום. לעומת זאת לאביי היו מתגלים רק פעם אחת בשבוע- בערב שבת. לעומתו לרבא היו מתגלים משמים רק פעם אחת בשנה בערב יום כיפור. אביי ורבא הם ענקי הדור בתורה. דור רביעי של אמוראים בבבל, והם הם גדולי הדור. שניהם ענקי הרוח ואבירי התורה בכל קנה מידה. הם עמודי התווך של המסירה בדור רביעי וראשי הישיבות בבבל. לעומתם אבא אומנא אנונימי לחלוטין, יהודי פשוט, מקיז דם במקצועו, איננו אמורא, איננו גדול בתורה, ואולי אינו תלמיד חכם בכלל. אשר על כן אנו תמהים, מדוע מתגלים משמים לאבא אומנא כל יום? בזכות מה? גם אביי תמה על כך, ומשום כך "חלשה דעתו", כלומר הוא נעלב.

ב. מדוע אבא אומנא זוכה להתגלות יום יום?

אמרו לו: אינך יכול לעשות כמעשיו. ומה היו מעשיו של אבא אומנא? כאשר היה מקיז דם, היה מכניס את הגברים לחוד ואת הנשים לחוד. כמו כן היה לו לבוש, שהיה בו חתך [פתח] במקום הכנסת קרן ההקזה. כשהיתה באה אישה, היה מלביש אותה בגד זה, כדי שלא יסתכל בה.

כאמור אביי נפגע, ומבקש לדעת מדוע מתגלים מהשמים לאבא אומנא כל יום? ואכן משמים עונים לאביי. אלא שהתשובה מסיטה את כובד המשקל מעולם התורה לעולם המעשה. "אינך יכול לעשות כמעשיו", זוהי התשובה לאביי. ישנה התעלמות מוחלטת מגדולתו של אביי בתורה ובחכמה. זה אינו קנה המידה. ההתגלות משמים לאבא אומנא קשורה לעולם המעשה, ומשמים אומרים לאביי, כי מעשיו של אבא אומנא מיוחדים מאוד, ואתה אביי למרות גדולתך בתורה אינך יכול לעשות כמעשיו. הגמרא ממשיכה ומפרטת את מעשיו המיוחדים של אבא אומנא כדי להסביר לאביי ולנו, מדוע אבא אומנא זוכה להתגלות משמים יום יום. מדברי הגמרא עולות ארבע סיבות לכך, כפי שיבואר להלן:

1. סיבה ראשונה- בגלל הצניעות

הגמרא מתחילה ומפרטת את מעשיו של אבא אומנא. כאשר הוא היה מקיז דם, הוא נהג להכניס את הנשים לחוד ואת הגברים לחוד. מעצם העובדה שהגמרא מציינת זאת כהנהגה מיוחדת, משמע שזה לא היה מקובל. מן הסתמא רופאים ובעלי אומנות שונים קיבלו את הלקוחות גברים ונשים יחד.

נראה לאמר שאין חובה להפריד בין נשים לגברים בחדרי המתנה וכיוצא בכך. אין מדובר בריקודים או שמחות, שם קיים חשש לקלות ראש, ולכן קבעו חכמים שיש צורך בהפרדה. אבא אומנא היה אם כן יוצא דופן לטובה בעניין זה של צניעות, והיה מפריד בין נשים לגברים בעבודתו, עבודת הקזת הדם. דרגה מעל דרגה. אולם אבא אומנא אינו מסתפק בכך. התנהגותו בתחום הצניעות היא בדרגה יותר גבוהה. כאשר הוא מטפל באישה, הוא מכסה את כולה בבגד, ומטפל בה דרך חור שבבגד זה. כך אבא אומנא אינו מביט במטופלות כלל!

כמובן, איננו מצפים מהרופא או המטפל להתנהגות כזו. הוא כן אמור להסתכל במטופלת, ואולי זה חלק מהטיפול. אולם אבא אומנא נמצא בדרגה מעל דרגה בתחום הצניעות, הוא אינו מביט במטופלת כלל וכלל.

2. סיבה שניה- צדקה

יש לו מקום מוסתר, ששם זורקים את הכסף שהוא צריך לקבל. מי שיש לו זורק לשם את הכסף. מי שאין לו [אינו משלם] ואינו מתבייש.

עד כאן פגשנו את אבא אומנא בתחום הצניעות. דברים המסורים ללב. זהו תחום שבין אדם למקום ובין אדם לעצמו. ככל שאדם מקפיד יותר על ענייני צניעות, הדבר מעיד על כך שהוא חזק בעבודת ה' בתחום שבין אדם למקום. והנה, אנו מוצאים כי אבא אומנא מצטיין גם בתחום שבין אדם לחברו, בתחום הצדקה. אבא אומנא עובד לפרנסתו, ובסוף הטיפול הלקוחות אמורים לשלם לו את שכרו. אולם לא לכל אחד יש כסף לשלם. מאידך גם חסרי אמצעים רוצים וצריכים לעשות הקזת דם. משום כך אבא אומנא גובה את הכסף בצורה כזו, שכל אחד יוכל לקבל טיפול גם מבלי לשלם וגם מבלי להתבייש. לאבא אומנא יש מקום מוצנע, ושם האנשים שמים את הכסף בקופה. אין איש רואה, מי שם כסף ומי לא. העני נכנס לאותו מקום מוצנע, כפי שהעשיר נכנס. אולם העני אינו משלם, אך אין איש יודע שהוא לא שילם. אולי גם אבא אומנא אינו יודע מכך, והדבר הטוב היוצא מכך, שהעני אינו מתבייש. אכן מעשה צדקה גדול ומיוחד בכל קנה מידה. ובזכות מעשה חסד שכזה זוכה אבא אומנא להתגלות משמים כל יום.

3. סיבה שלישית- אֵמוּן בבני אדם

הבנו אם כן מדוע מתגלים לאבא אומנא כל יום. הוא מקפיד על גדרי צניעות, ומגלה בכך שהוא מתעלה בתחום שבין אדם למקום. מאידך הוא נותן צדקה בסתר, ומגלה שהוא מקפיד מאוד על בין אדם לחברו.

אולם מתברר שאבא אומנא זוכה לגילוי מהשמים כל יום בזכות סיבה נוספת. אבא אומנא נותן אֵמוּן בבני אדם. הדרך בה הוא נותן את הצדקה כל כולה אומרת- אמון בבני אדם. אבא אומנא נותן לאנשים לשלם במקום מוצנע. כל אחד מחליט אם לשלם או לא. הוא סומך על היושר של הלקוחות. רק מי שנותן אמון בבני אדם מסוגל להתנהל בצורה שכזו.

אמונה ובטחון בה'. מעבר למצוות הצדקה ומעבר לאמון בבני אדם אנו מוצאים כי לאבא אומנא יש בטחון מלא בה' בכל מה שנוגע לפרנסתו. כולנו יודעים שהקב"ה זן ומפרנס לכל, אולם לא כולנו עומדים במבחן המעשה. אבא אומנא מאמין באמונה מלאה שה' הוא המפרנס, והכל מאתו יתברך. אצלו זו לא אמונה ערטילאית, אצלו זה עניין מעשי. לכן הוא אינו מקפיד ביחס לשכרו, וסומך על האנשים שישלמו לו גם אם לא רואים אותם.

יתר על כן הוא מגלה בטחון בה' בדרגה גבוהה מאוד. בדרך כלל, גם אנשים שנותנים צדקה בעין יפה, אינם עושים זאת לפני שקיבלו את שכרם. כל אדם דואג קודם כל לקבל את שכרו במלואו. ורק לאחר מכן כל אחד נותן צדקה לפי ראות עיניו. אולם אבא אומנא נותן צדקה מתוך שכרו, עוד לפני שקיבל את שכרו.

4. סיבה רביעית- אהבת התורה ולומדיה:

כאשר היה מזדמן לו תלמיד חכם [לצורך הקזת דם], לא היה לוקח ממנו תשלום. לאחר שהיה קם [מההקזה] היה אבא אומנא נותן לו מטבעות, והיה אומר לו: "לך אכול וחזק את עצמך". כידוע. לאחר הקזת דם יש צורך לאכול דבר מה כדי להתחזק ולהחזיר כוחות. לאבא אומנא היה מנהג, כאשר באו תלמידי חכמים להקזת דם, הוא לא גבה מהם כסף. יתר על כן הוא נתן להם כסף כדי שיקנו אוכל, ויבריאו את עצמם. כבר פגשנו את אבא אומנא כאיש צדקה וחסד. אם כן במה החכמנו? מה הוסיפה לנו האגדה על אבא אומנא שלא ידענו? נראה לאמר כי האגדה הוסיפה מימד נוסף למעשה החסד שלו. במקרה זה החסד של אבא אומנא נפגש עם תלמידי חכמים, כלומר עם התורה ולומדיה. בדרך זו אבא אומנא מגלה לנו את אהבתו לתורה וללומדיה. והרי לנו אם כן סיבה נוספת מדוע מתגלים משמים לאבא אומנא כל יום. לסיכום, שוב אבא אומנא מתגלה בדרגתו הגבוהה. כאשר מדובר היה בעניים, הוא וויתר על שכרו. אך כאשר מדובר בתלמידי חכמים, הוא יוצא מגדרו. לא רק שהוא אינו גובה מהם את שכרו, אלא יתר על כן הוא נותן להם מכספו כדי שיאכלו ויתחזקו לאחר הקזת הדם.

ג. דרגה מעל דרגה

לסיכום, הגמרא ציינה שלוש הנהגות מיוחדות של אבא אומנא, אשר בזכותם הוא ראוי להתגלות מהשמים כל יום. בשלושת המקרים הוא מתגלה בדרגה גבוהה, וליתר דיוק בשלושתם הוא בדרגה מעל דרגה. 1. בתחום הצניעות, לא רק שאבא אומנא מפריד בין נשים לגברים, אלא יתר על כן הוא אינו מביט במטופלת. 2. בתחום הצדקה, אבא אומנא מקבל את שכרו בסתר, בחדר מוצנע. כל אחד משלם לפי יכולתו. העני אינו משלם כלל. כלומר לא רק שהוא נותן צדקה ואינו לוקח שכר מהעני. אלא יתר על כן העני אינו מתבזה, ואין איש יודע שהעני לא שילם. 3. אהבת התורה ותלמידי חכמים. מצאנו שאבא אומנא מגלה יחס חם ואוהב לתורה וללומדיה. כאשר אלה באים לטיפול אצלו, להקזת דם, הוא אינו גובה מהם תשלום. אולם גם כאן אבא אומנא מתנהג ברמה של דרגה מעל דרגה. לא רק שהוא אינו גובה מהם תשלום, אלא הוא אף משלם להם. הוא נותן להם כסף כדי שיאכלו ויבריאו את עצמם.

ד. הקשר בין צניעות לצדקה

לכאורה, אין קשר בין עניין הצניעות של אבא אומנא לבין היותו איש צדקה וחסד. יש כאן שתי הנהגות של יהודי צדיק, שבשתיהן הוא נוהג לפנים משורת הדין. אולם עיון לעומק של שתי הנהגות אלה יגלה כי יש קשר הדוק ביניהן, שתי הנהגות אלו נובעות מאותה נקודת מוצא. אבא אומנא מתנהג בצניעות ואינו זן עינו ממה שאינו שייך לו. הנהגה זו נובעת מיכולתו של אבא אומנא להפריד בין מה ששייך לו לבין מה שאינו שייך לו. ואכן הוא אינו מעוניין להָנוֹת ממה שאינו שייך לו. משום כך הוא אינו מביט בנשים ואפילו בזו המטופלת אצלו. בדיוק אותו הגיון מנחה את מי שנותן צדקה. האדם הנותן מממונו לזולת, עושה זאת מתוך הבנה שהכסף אינו בדיוק שייך לו. אומנם הוא עבד וטרח וזה שכרו, אך ביסוד הכל מונח, כי הכל מאתו יתברך. כדברי דוד המלך: "כי ממך הכל ומידך נתנו לך"1. הקב"ה זן ומפרנס לכל, וממילא כל הכסף שלי שייך לה'. אם אכן באמת הכסף אינו שלי, הרי שהמעשרות והצדקות שאני נותן, אלה ודאי אינם שלי. אלה שייכים לעני לגר ליתום לאלמנה . אבא אומנא אינו מוכן להָנוֹת ממה שאינו שייך לו. אשר על כן הוא נותן צדקה. הוא אינו גובה שכר טיפול מהעניים ולא מתלמידי חכמים. לסיכום, הצדיק יודע להפריד בין מה ששלו לבין מה שאינו שלו. הצדיק נהנה ממה ששלו, ומסוגל להתרחק ולא להָנוֹת ממה שאינו שלו. לאחר שהצדיק מצליח לחנך את עצמו, ולהרגיל את עצמו בכך, הרי שהצעד הבא קל וטבעי. הוא לא יביט בנשים, כלומר אינו זן עינו ממה שאינו שייך לו. וכמו כן הוא יתן צדקה ביד רחבה, מפני שהוא מכיר בכך שהכסף אינו שלו, ובודאי המעשרות שהוא צריך לתת אינם שלו אלא של העניים.

ה. אביי בודק את אבא אומנא

יום אחד שלח אביי זוג תלמידי חכמים לבדוק את אבא אומנא. הושיב אותם, האכיל אותם והשקה אותם. בלילה [כשהיו צריכים לישון] שטח להם שטיחים כדי לישון עליהם. בבוקר קיפלו את השטיחים ולקחו אותם. קמו ויצאו לשוק. אבא אומנא גם כן יצא לשוק ופגש אותם. אמרו לו: יעריך לנו כבודו כמה שווים השטיחים. אמר להם: כך וכך. אמרו לו: אולי הם שווים יותר? אמר להם: בכך אכן קניתי אותם. אמרו לו: אלה השטיחים שלך, ואנו לקחנו אותם ממך. [לאחר שהסבירו לו את כל העניין] אמרו לו: בבקשה ממך במה חשדת אותנו? אמר להם: חשבתי כי פדיון שבויים הזדמן לחכמים, והם מתביישים לומר לי [ולבקש ממני כסף]. אמרו לו: עתה יקח כבודו את השטיחים. אמר להם: מאותה שעה [שלקחתם את השטיחים] הסחתי אותם מדעתי לטובת צדקה.

הגמרא הביאה לנו שלוש דוגמאות מהנהגותיו של אבא אומנא, אשר בזכותן הוא זוכה להתגלות משמים יום יום. אכן הבנו כי אבא אומנא ראוי לכך. הוא מקפיד על גדרי הצניעות, הוא איש צדקה וחסד. וכמו כן הוא מכבד את לומדי התורה, ומעיד בכך על אהבתו את התורה. והנה אביי אינו מסתפק בכך. הוא רוצה לבחון את אבא אומנא, האם הוא באמת ראוי להתגלות יום יומית משמים. אביי שולח שני תלמידי חכמים לביתו של אבא אומנא כדי לבדוק אותו. אבא אומנא מארח אותם לפי מיטב המסורת של אברהם אבינו, ולבסוף נותן להן לישון על מצעים יקרים. בבוקר שני האורחים, תלמידי אביי, לוקחים איתם את המצעים והולכים למכור אותם בשוק. הם רוצים לבדוק את תגובתו של אבא אומנא למעשה כפוי טובה זה. בעודם בשוק הם פוגשים את אבא אומנא. הם מתגרים בו ושואלים אותו באשר למחיר המצעים, כדי שיוכלו למכור אותם בשוויים האמיתי. והנה תגובתו של אבא אומנא מפתיעה את כולם: ללא סימני התרגשות או כעס אבא אומנא אומר להם כי מחיר המצעים כך וכך. שני התלמידים רוצים להיות בטוחים שאכן אבא אומנא מבין כי המצעים גנובים מביתו. הם ממשיכים ושואלים: "אולי המחיר יותר גבוה?" כאן אבא אומנא מגלה כי הוא אכן יודע בדיוק במה מדובר. והוא ער לכך שהם לקחו את המצעים מביתו. תשובתו: "אני קניתי זאת, ואני יודע את המחיר של הסחורה". שני התלמידים מופתעים מאוד מתגובתו. ברור להם כי הוא עמד במבחן. ועדיין לא ברור להם, מדוע הוא אינו כועס? מדוע אינו מוכיח אותם? לכן הם שואלים אותו את השאלה הכל כך מתבקשת: "במה חשדת אותנו?" ובעברית פשוטה: מה חשבת עלינו, כאשר התברר לך שלקחנו מביתך את המצעים? אבא אומנא עונה להם בפשטות, בתמימות ובשלווה: חשבתי שכנראה הייתם צרכים כסף לפדיון שבויים והתביישתם לבקש. משום כך לקחתם את המצעים למכירה. תשובתו זו של אבא אומנא מעמידה אותו שוב בדרגה מעל דרגה. דווקא המבחן של אביי מאיר לנו את אבא אומנא באור יקרות, ומעמיד אותו בדרגה יותר גבוהה, ממה שהכרנו אותו עד כאן.

ו. הווי דן את כל האדם לכף זכות

נראה לאמר, כי השיא של האגדה נמצא בסופה, אבא אומנא מתגלה במיטבו, בעל ראיה חיובית בכל קנה מידה. בעצם, אבא אומנא נפגש עם אנשים כפויי טובה. הם קיבלו אירוּח מלא, והנה הם גונבים מהמארח ציוד. איזה ציוד? מצעים שהוא נתן להם לישון עליהם. דבר זה אמור לקומם כל אדם בר דעת, אולם לא את אבא אומנא. הוא אינו כועס, אינו מתקומם, לא רותח ואף אינו מניד עפעף. להיפך, אבא אומנא דן אותם לכף זכות, הוא סובר שהם שני התלמידים, נציגי החכמים, היו בשליחות של פדיון שבויים, והתביישו לבקש כסף... האגדה מסתיימת בתכונה זו של "הווי דן את כל האדם לכף זכות", ולא בכדי. תכונה זו היא המפתח לכל הנהגותיו של אבא אומנא. - מי שדן את כל האדם לכף זכות, מסוגל לאמר לאנשים לשלם את שכרו בסתר, ומי שעני אינו צריך לשלם. - מי שדן את כל האדם לכף זכות, אינו חשדן ומסוגל לתת אֵמון בבני אדם. - רק מי שדן את כל האדם לכף זכות, מסוגל לתת צדקה ביד רחבה. וכשתלמידי חכמים יבואו להקזת דם, הוא לא יקח מהם תשלום, אלא אדרבא הוא יתן להם דמי כיס, כדי שיקנו אוכל ויבריאו את עצמם. - אבא אומנא התאמן כל חייו "לדון לכף זכות". לכן הוא מסוגל לדון לכף זכות, אפילו את האורחים כפויי הטובה שגנבו מביתו מצעים.

ז. התכונה המתפתחת

מתברר, כי אגדה זו מאירה לנו עניין נוסף והוא רעיון של "התכונה המתפתחת". כידוע, כל תכונה אצל האדם הולכת ומתפתחת אם טובה ואם רעה. אדם בעל תכונה חיובית ומשקיע בתכונתו החיובית, זו תלך ותשתפר עוד ועוד. מאידך מי שהוא בעל תכונה שלילית, אם הוא לא יעבוד על עצמו לתקן את התכונה הבעייתית, זו תלך ותתפתח ליותר רעה ויותר בעייתית. לאורך האגדה על אבא אומנא אנו מוצאים שתי תכונות שהולכות ומתחזקות אצלו. 1. תכונת הנתינה: אבא אומנא הינו איש צדקה וחסד. הוא הולך ומתחזק בתכונה זו. בתחילה הוא מניח לאנשים לשלם לו את שכרו בסתר, כדי שהעניים לא ישלמו ולא יתביישו. בשלב הבא הוא נותן טיפול הקזת דם לתלמידי חכמים בחינם. אולם לא רק שאינו גובה מהם תשלום, יתר על כן הוא נותן להם כסף, כדי שיקנו אוכל, ויבריאו את עצמם לאחר ההקזה. בשלב הבא אבא אומנא מתעלה עוד יותר במידת הצדקה. הוא מכניס אורחים, את תלמידיו של אביי, ונותן להם מצעים ללינת לילה. בבוקר הם לוקחים ("גונבים") את המצעים. והנה אבא אומנא דן אותם לכף זכות, הוא סבור שהם צריכים כסף למצוות פדיון שבויים. כשמתברר לו, שהם עשו זאת רק כדי לבחון אותו, הוא אינו כועס, אלא להיפך הוא מעניק להם את המצעים במתנה. 2. נותן אמון בבני אדם: מצאנו כי אבא אומנא נותן אמון בבני אדם. מתברר שגם תכונה זו הולכת ומתפתחת אצלו. בתחילה הוא מאפשר למטופלים לשלם את התשלום בסתר. הוא נותן בהם אמון, מי שיש לו ישלם, מי שאין לו לא ישלם. ומי מחליט אם יש לו או אין לו? אם הוא עשיר או עני? זאת המטופלים עצמם מחליטים. אבא אומנא נותן אמון במטופלים, שכל אחד ישלם לפי יכולתו. הנהגה זו- יותר משיש בה צדקה, הרי שיש בה הבעת אמון בבני אדם.

בשלב הבא באים אליו תלמידי חכמים לצורך הקזת דם. כאמור, אבא אומנא אינו גובה מהם תשלום, אלא נותן להם "דמי כיס", כדי שיקנו אוכל להברות את עצמם. אבא אומנא אינו בודק בציציותיהם, האם הם באמת תלמידי חכמים?האם הם באמת ראויים לצדקה? אבא אומנא נותן בהם אמון. לאחר מכן האגדה ממשיכה ומביאה אותנו לדרגה יותר גבוהה של אמון. האורחים שאבא אומנא קיבל כל כך יפה, לוקחים ממנו את המצעים היפים, שהוא כיבד אותם לישון עליהם. האורחים נעלמים בבוקר עם המצעים. אבא אומנא דן אותם לכף זכות ומניח שהם היו צריכים כסף למצוות פדיון שבויים. אין ספק, היכולת של אבא אומנא לדון אותם לכף זכות נובעת מכך שהוא הרגיל את עצמו לתת אמון בבני אדם.

ח. "הבחנה והפרדה"

נראה לאמר כי ביסוד כל הנהגותיו של אבא אומנא עומד לו כוחו ויכולתו להבחין ולהפריד בין הדברים. ואולי זהו הסוד שלו. - אבא אומנא מפריד בין גברים לנשים. - הוא מפריד בין עשרים לעניים. (הוא אינו גובה תשלום, כולם משלמים בסתר, כאשר העניים אינם משלמים, ואינם מתביישים.) - אבא אומנא מבחין בין סתם עניים חסרי יכולת לשלם לבין תלמידי חכמים. אלה זוכים לטיפוח יתר. בעוד שעניים אינם משלמים עבור טיפול הקזת הדם, הרי שתלמידי חכמים אף מקבלים דמי כיס, כאמור לעיל. - ואולי, בזכות יכולת ההבחנה וההפרדה של אבא אומנא הוא מסוגל לדון את כל האדם לכף זכות. כאשר באו תלמידי אביי לביתו של אבא אומנא, ולאחר האירוח הם לקחו את המצעים ויצאו, אבא אומנא הבין שהם לקחו בלי רשות. בעברית פשוטה הם גנבו. אולם הוא ממשיך לפעול בדרך של הבחנה והפרדה. מחד הם לקחו ללא רשות, מאידך הם ודאי צריכים זאת לצורך מצוה, לצורך פדיון שבויים...

ט. אביי היפוכו של אבא אומנא

לאחר שהגמרא סיפרה לנו על שלוש מהנהגותיו של אבא אומנא, אנחנו כבר מבינים מדוע מתגלים משמים לאבא אומנא כל יום. אנו גם מבינים את המסר לאביי מתחילת האגדה: "אינך יכול לעשות כמעשיו..." אולם אביי עדיין אינו נותן אימון מלא באבא אומנא. אביי מחליט לבחון אותו, הוא שולח אליו שני תלמידי חכמים, אשר מעמידים אותו בניסיון, כאמור לעיל. מתברר אם כן שאבא אומנא אינו מאבד את האמון בבני אדם גם לאחר שתלמידי אביי גנבו ממנו ציוד. נמצאנו למדים אם כן, שאביי עצמו הביע חוסר אמון באבא אומנא, ולכן הוא שלח לבדוק אותו. מאידך אבא אומנא נותן אימון מלא בכל אחד. ואולי, בדרך זו גילתה לנו הגמרא מדוע אביי אינו זוכה להתגלות מידי יום כי אצלו לא מצאנו את הדברים הכל כך יסודיים וחשובים שמצאנו אצל אבא אומנא: האחד- לדון כל אדם לכף זכות, השני- לתת אמון מלא בכל אדם.

י. כל אחד יכול- לעשות חסד ולקדש שם שמים

לסיום ולסיכום, האגדה מאירה לנו את דמותו של אבא אומנא מקיז הדם מזויות שונות. דמות מופלאה ומגוונת אות ומופת לכל יהודי, ומשום כך הוא זוכה לגילוי אליהו כל יום. אבא אומנא גם צנוע, גם איש חסד, בעל צדקה ואוהב תלמידי חכמים. משקיע בחכמים לומדי התורה, ובזאת מגלה את אהבתו לתורה. הוא מסוגל לדון כל אחד לכף זכות, ונותן אמון בבני אדם גם כשזה קשה מאוד. וכל הדברים הנפלאים האלה נמצאים אצל "מקיז דם". נראה לאמר שהאגדה רצתה לחדד לנו דרך המקצוע הזה מסרים נוספים. מקצועו של אבא אומנא "מקיז דם". המקצוע נשמע לא טוב, הוא בעבודתו "מוציא דם מאחרים".כמובן, לפי בקשת המטופל, וכמובן זהו חלק מתהליך רפואי. אולם עדיין העבודה כשלעצמה מחוספסת, והיא עלולה להשפיע על בעליה להיות גס ואכזרי. כדברי ספר החינוך: "אחרי המעשים נמשכים הלבבות". אולם להפתעתנו, אנו מגלים כי אבא אומנא הינו בעל מידת עדינות. הוא רחמן מאוד ובעל צדקה למופת. אבא אומנא במקצועו מקיז דם מאחרים, אולם בפועל בדיוק ההיפך, הוא נותן "דמים" (כסף) לאחרים, כפי שראינו לעיל. אולי, בדרך זו של "ההיפך", בדרך זו של "מקיז דם" אשר בפועל הוא נותן דמים, רצו חז"ל להגדיש לנו שני מסרים חשובים: א. כל אחד יכול! כל אחד יכול להגיע לדרגה הכי גבוהה. כל אחד יכול לגמול חסדים. כל אחד יכול לזכות לגילוי אליהו. הדבר תלוי בתיקון המידות ובמעשים טובים. ב. כל מקצוע יכול להפוך למנוף לקידוש שם שמים. אם ממקצוע כזה של "מקיז דם" אפשר לקדש את שמו יתברך. על אחת כמה וכמה ממקצועות אחרים.