גבורות ה'/פרק נט
פרק נט[עריכה]
כמה מעלות טובות. אחר שספר במכות שהביא הקדוש ברוך הוא על המצרים עד שהוציאם ממצרים חזר להזכיר כל הטובות והחסדים שעשה הקדוש ברוך הוא עם ישראל. וקראם מעלות טובות כי כל אחת ואחת מעלה נוספת, כמו המעלות שכל אחת ואחת יש לה עלוי יותר מן הראשונה, כך היו אלו המעלות כל אחת ואחת תוספת מעלה ומדריגה עד שהגיעו אל תכלית המדריגה האחרונה, היא ובנה לנו בית הבחירה לכפר על כל עונותינו. וכלם הם ט"ו מעלות, וחשבון זה אל תאמר שהיה במקרה כלל, כי החשבון ומספר זה נמצא שהיה מעזרת נשים לעזרת ישראל ט"ו מעלות, והם בעצמם נגד ט"ו שיר המעלות בספר תהלים, והירח שהוא שעולה חמשה עשר ימים עד תכלית מלואה, שכל זה ראיה שההתעלות הוא חמשה עשר מעלות ולא יותר. והוא נגד שם י"ה שעולה חמשה עשר במספר, וזה כי בשם י"ה ברא בו שני עולמים העולם הזה והעולם הבא שנאמר (ישעי' כ"ו) כי ביה ה' צור עולמים, ומאחר שבשם הקדוש הזה ברא שני עולמים תוכל לדעת כי המעלות מגיעים עד חמשה עשר לא יותר, כי בכח השם הזה ברא הכל לפיכך עלוי העולם עד חמשה עשר, לכך כל עלוי והתעלות הוא עד חמשה עשר כי כל עלוי דומה כמו עלוי עולם. וכמו שתמצא זה בכלל העולם שמדריגתו ומעלתו הוא בחמשה עשר נגד השם שבו ברא הכל, כך כל עלוי מגיע עד חמשה עשר שזהו הענין העלוי, לכך גם כן היו ט"ו מעלות שהעלה הקדוש ברוך הוא אותם עד המעלה החמשה עשר היא מעלה קדושה נבדלת שהמעלה החמשה עשר היא ובנה לנו בית המקדש שהרי המקדש קדוש בודאי והעלה אותם עד שהגיעו ישראל למדריגה הקדושה, ולכך היו גם כן חמשה עשר מעלות מעזרת הנשים עד עזרת ישראל, כי יש לדעת כי מדריגת הנשים היא המדריגה היותר שפלה נוטה אל החמרית, ועד עזרת ישראל ט"ו מעלות, כי בין המעלה החמרית, ובין המעלה הנבדלת ט"ו מעלות. לפיכך אמרו שם (סוכה דף נא:) כאשר ירדו מן המעלות הפכו פניהם אל המקדש ואמרו לי"ה עינינו, הזכירו שם י"ה כלומר אבותינו היו הולכים אחר הדברים השפלים והיו משתחוים לחמה וכיוצא בזה מן הדברים הגשמים, ואנו עינינו לי"ה שאנו הולכים אחר הקדוש ברוך הוא המתעלה על כל המעלות ועליון על כל. ואלו ט"ו מעלות נחלקים לג' חלקים, חמשה הראשונים כלם מדברים במה שהגיע לישראל ביציאה היא היציאה מן השפלות שהיו עבדים למצרים, ואין כאן התעלות רק שהוציאם ממצרים שלא יהיו עבדים למצרים. וחמשה מעלות האמצעים הם התעלות שהיו ישראל מתעלים על עולם הזה במה שנעשה להם נסים. וחמשה מעלות אחרונות הוא תכלית החבור והדבוק בו יתברך לגמרי. ולפיכך ה' מעלות הראשונות הוציאנו ממצרים ועשה בהם שפטים ועשה באלקיהם והרג בכוריהם ונתן לנו את ממונם, דכל זה בענין יציאה לבד שעד כאן היתה היציאה שיצאו ממצרים. וחמשה אמצעיות מדברים במה שהגיע לישראל מן המעלות אחר היציאה, והתחלתם קריעת ים סוף והעבירנו בתוכו בחרבה ושקע צרינו בתוכו וספק צרכינו במדבר והאכילנו את המן, וכל הנסים באין ספק הם מדריגת ישראל כמו שיתבאר. אמנם חמשה אחרונות כלם הם מדברים במצות אלקיות, וזהו הוראות על דביקתם לגמרי בו יתברך ואין אחריהם עוד מעלה. כי נתינת השבת היא מצוה אלקית, וכן קרבנו לפני הר סיני ונתן לנו את התורה והכניסנו לארץ ישראל הקדושה ובנה לנו בית המקדש, כל חמשה האחרונים מדברים במצות קדושות אלקית ועל ידי זה אנו דבקים בו לגמרי. נמצא כי חלוק אלו ט"ו מעלות הם לשלשה חלקים, כי קודם שיצאו ישראל ממצרים לא היה להם מציאות כלל, וכבר התבאר זה פעמים הרבה שהיו כמו העובר שנבלע בבטן אמו כך היו נבלעים במצרים במה שהיו תחת רשותם, וכאשר יצאו ממצרים כאלו יצאו למציאות, ועל זה תקנו לומר מאפילה לאורה כמו שיתבאר לקמן. ואחר שנמצאו במציאות העלה את ישראל להיותם מושלים על כל הנמצאים התחתונים, והתחלת זה היה קריעת ים סוף, שכאשר נחרב הים בפניהם מורה על שהם מושלים על דברים הטבעיים ובזה הם מתעלים על עולם הטבע, וזה מורה על שיש לישראל מעלה נבדלת קדושה שבפניהם המציאות נדחה, וכבר הארכנו בזה למעלה בכמה מקומות. ואחר כך ה' מעלות התדבקות עם השם יתברך וזה עוד מעלה יתירה, וכבר אמרנו לך למעלה כי כל דבר יש לו התחלת התקרבות ואמצעות התקרבות וסוף, וכל אחד ואחד בפני עצמו, כי אין הדבר כאשר הוא בהתחלה כמו שהוא כאשר כבר הוא באמצע, ואין הדבר כאשר הוא באמצע כמו כאשר הוא בסוף. לכך יש באלו ט"ו מעלות התחלת העלוי מן הפחיתות ואמצע העלוי וסוף העלוי. חמש הראשונות הכל יקרא התחלת העלוי, כי היו כלם ביציאה שהם ההוצאה והשפטים והריגת בכוריהם ועשה באלקיהם ונתינת ממונם, ואז היתה תכלית היציאה שיצאו מרשות מצרים. ועדיין אין כאן עלוי רק שיצאו מרשותם, רק בחמש מעלות אמצעות שהיה להם אחר היציאה הם לעלוי ישראל על העולם כמו שמבואר למעלה, ואלו חמש האמצעות נחשבו אמצע העלוי. וחמש מעלות אחרונות הדבוק לגמרי בו יתברך. והתחלת חמש האחרונות הוא השבת, שאין ספק שהשבת במה שהוא אות ברית בין השם יתברך ובין ישראל הוא התחלת החבור והדבוק בו ית' ובית המקדש באחרונה שהיה שכינתו בתוכם וזו היא החבור לגמרי. ותבין עוד כי חמש מעלות הראשונות בעצמם ידוע שכל אחת יותר מן הקודמות, כי הראשונה היא היציאה בלבד, וכן שעשה בהם שפטים שהוא יותר מעלה לישראל מאלו היו יוצאים בלא שפטים שעשה בהם, ועוד כי עשה באלקיהם שהוא יותר משפטים שעשה בהם והוא גנאי להם יותר, ועוד הרג בכוריהם והם נקראים ראשית אונם וכבר התבאר למעלה כי המכה בדבר שהוא ראשית הוא יותר קשה מהכל, ועוד שנתן להם ממונם וזה דבר יותר מעלה, שמכל המעלות הראשונות לא קנו ישראל דבר אבל ונתן להם ממונם קנו ישראל ממון שלהם. וחמש מעלות האמצעית כלם גם כן מה שישראל קנו מן המעלה שהיו מתעלים על הטבע, וכל אחת יותר נפלא מן הראשונה, כי קריעת הים הוא מעלה לישראל מה שלא היו בכל המכות במצרים, שהיה הים שהוא אחד ממציאות העולם נחרב ויבש, לא כמו שאר נסים שהיו במצרים שהיו המכות בדברים פרטיים ממציאות העולם, אבל הים שהוא יסוד המים אין זה פרטי ונחרב הים. אף על גב שהכה היאור בדם ובצפרדעים והארץ בכנים, הפרש גדול יש שעיקר המכה מה שהיו הכנים שולטים בארץ מצרים והמכה נקראת כנים לא הפסד הארץ כי זה חורבן והפסד נחשב לארץ, ומה שהכה היאור אין היאור נחשב כמו הים, כי הים הוא נחשב יסוד המים עליו אמר הכתוב (תהלים, צה) אשר לו הים והוא עשהו וקיבל הים הפסד ונחרב הים, לכך בקוע המים הוא ענין יותר נפלא שהיתה המכה בדבר שהוא עיקר העולם, לכך במצרים היה פועל באצבע בלבד כי האצבע מורה על פרטיים, אבל הים היתה המכה ביד כמו שהתבאר לך הטעם כי בכל היד המכה כללית ולא פרטית. וכן כל הדברים הנמשכים אחר זה הוראה על מעלה זאת שישראל אינם מסורים תחת טבעי העולם כלל. וכן העבירנו בתוכו בחרבה שהוא מעלה בפני עצמו, שאפשר שהיה נשאר קצת מים מן הים ולא היו עוברים בחרבה ולא היה בטל שם הים לגמרי שהרי יש כאן ים עדיין, אבל שהיו עוברים בחרבה הוא מדריגה בפני עצמו שבטל שם הים. ועוד שקע צרינו בתוכו וזהו תוספת מעלה, כי קריעת ים סוף אשר קרע להם הדברים הטבעיים ואלו שונאיהם של ישראל נטבעו בים כי דברים הטבעיים נבקעים ונפסדים לפני ישראל והצלתם ולא עוד אלא פועלים לאבד אויביהם, והנה הם פועלים דבר והפכו וזה יותר בלתי טבעי. ואח"כ העלה אותם מעלה אחרת וספק צרכיהם במדבר ארבעים שנה, כלומר מקום מדבר שהוא בלתי טבעי להיות לאדם שם צרכיו והקדוש ברוך הוא ספק צרכיהם במדבר ארבעים שנה, שתראה בזה כי ישראל נוהג עניניהם שלא על פי הטבע אחר שספק צרכיהם ארבעים שנה כל כך זמן רב, שתראה מזה כי הנהגתם לגמרי אינה טבעית. ואח"כ האכילם את המן שהוא מזון אינו טבעי לגמרי, וכמעט שהוא אינו גשמי כלל שהוא היה נבלע באברים והיה מובדל ומופרש מפחיתת החמרי לגמרי. והנה בה' מעלות הראשונות לא היה אל ישראל התעלות, כי כלם היו היציאה ממצרים שאין זה נחשב רק שהיו יוצאים לאור שלימות המציאות, שקודם זה היו נקראים שהם נבלעים לגמרי, כי אם בחמש מעלות אמצעיות שהם היו התעלות ישראל, ואחר ה' אמצעיות זכר ה' מעלות קדושות שעל ידם הדבוק עם השם יתברך. והראשונה מן החמשה נתינת שבת מצוה אלקית, והיא הברית בין הקדוש ברוך הוא ובין ישראל בה יתדבקו בהקדוש ברוך הוא וזה ידוע. ואח"כ שקרבם לפני הר סיני וזה בעצמו הדביקות מה שקרבם לפני הר סיני גרם להם דבוק בו יתברך ועל ידי זה פסק זוהמת נחש שבא על חוה כדאיתא בגמרא (עבודה זרה דף כב:) ויותר מזה שנתן התורה הוא דבוק יותר, ויותר מזה שהכניסם לארץ ישראל כי הארץ הזאת היא לחלקו של השם יתברך וכמו שאמרו ז"ל (כתובות דף קי:) כל הדר בחוץ לארץ כאלו אין לו אלוה וזהו הדבוק יותר. ויותר שבנה להם בית הבחירה והשם יתברך שוכן אתם לגמרי, והבן הדברים האלו: