גבורות ה'/פרק י
פרק י[עריכה]
ויאמר ה' אל אברם ידוע תדע כי גר יהיה זרעך בארץ לא להם ועבדום וענו אותם ארבע מאות שנה וגם הגוי אשר יעבדו דן אנכי ואחרי כן יצאו ברכוש גדול ואתה תבוא אל אבותיך בשלום תקבר בשיבה טובה ודור רביעי ישובו הנה כי לא שלם עון האמורי עד הנה (בראשית, טו). יש לדקדק בזה הכתוב, כי למה אמר כי גר יהיה זרעך ארבע מאות שנה ולא היו ישראל במצרים ארבע מאות שנה כלל, כאשר תחשוב כל שנותיו של קהת שהיה מיורדי מצרים, ושנותיו של עמרם, ושמונים שנה של משה כשיצאו ממצרים, לא תמצא ד' מאות, כל שכן שהרבה נבלעו של אלו באלו, ואיך יאמרו ארבע מאות שנה. ובודאי פשט הכתוב, שאין ארבע מאות שנה מחובר אל ועבדום וענו אותם, רק אל גר יהיה זרעך ארבע מאות שנה ועבדום וענו אותם, מכן מקום קשה למה הזכיר זמן הגירות ולא הזכיר זמן העינוי והשיעבוד שהוא יותר. ועוד למה דור רביעי ישובו הנה:
והנראה בזה מה שגזר הקב"ה להיות הגירות ארבע מאות שנה, מפני כי התנגדות של אברהם היה תמיד מספר הזה כאשר נתבאר למעלה בפרק ששי באריכות. ותמצא בראש הפרשה (שם) ויהי בימי אמרפל מלך שנער אריוך מלך אלסר כדרלעומר מלך עילם ותדעל מלך גוים וגו', והם ארבע מלכיות, ובסוף גם כן רמז הכתוב ארבע מלכיות כמו שהתבאר למעלה ע"ש. ובבראשית רבה (פ' מ"ב) כשם שפתח הכתוב בארבע מלכיות כך אינו חותם רק בד' מלכיות. כי אברהם היה יחיד, ומלכים הד' היו מתנגדים לו והיו רוצים להזקק לגלגל עינו של עולם, כי ארבע הם מתנגדים ליחיד, ולכך אמר שהיו רוצים להזקק לגלגל עינו של עולם שר"ל לעיקר של עולם, והצד מתנגד לעיקר כי הוא נוטה מן עיקר להיות כנגדו, ולכך היו המלכיות נגד הצדדין שהם ארבע והיו רוצים להתנגד אל אברהם שהוא עיקר. ואברהם היה מציל החמשה, כי החמשה הם דומים אל האחד בעבור החמישי שהוא נוסף על הצדדין הארבע. ויתבאר לקמן ענין זה באריכות, שהחמשה הם מענין האחדות, בעבור החמישי שהוא באמצע המאחד הארבעה. ואם תבין דברים האלו, תבין כמה וכמה דברים נסתרים, כי החמשה מלכים מצד אחד כמו שארבע מלכים מצד אחד והם חמשה. והיה מלך החמישי מלך בלע היא צוער על שם מצער, ואי אפשר לפרש, רק תדע כי אלו חמשה מלכים היו עובדים את ארבעה מלכים, וכמו שהיד הימין גובר על שמאל כך היו אלו חמשה מלכים עובדים את הארבעה מלכים. ואחר כך היה אברהם יחידו של עולם גובר על הצדדין אשר יוצאים מגדר המציאות ומנצח אותם, כמו שזרעו יהיו לבסוף גוברים על ארבע מלכיות. ומעכשיו תדע כי המתנגד לכח היחיד הוא מספר ארבעה לטעם אשר אמרנו למעלה. ומפני כך נגזר על זרעו ארבע מאות שנה שיהיו גרים, כי זמן השיעבוד הוא מתיחס ומתדמה אל דבר שהוא מתנגד לאברהם, ומפני שהמתנגד לאברהם לעולם הוא מספר ארבע, לכך זמן המשך המתנגד ארבע מאות שנה. וכן נגזר על זרעו שיהיו בשיעבוד ארבע דורות, כי גירות בפני עצמו, שאין הגירות שום שיעבוד כלל כמו שנבאר בפרק שלפני זה עיין שם, אבל השיעבוד היה מזמן שבאו למצרים ושם היו ארבע דורות, שראוי שיהיה הזמן שיהיו ישראל משועבדים במצרים מתדמה ומתייחס אל דבר שהוא מתנגד תמיד לאברהם וזרעו שהם אחד בעולם, והדבר שהוא מתנגד לדבר שהוא עיקר ואחד הוא מספר ארבע, כי הצדדים שהם ארבע הם מתנגדים לאברהם שהוא העיקר, ולכך היה הגירות ארבע מאות שנה והשיעבוד ארבע דורות שיהיה נמסר זרעו של אברהם ביד המתנגד. ועיין לקמן שם הוא יותר מבואר באריכות למה היה השיעבוד ד' מאות שנה:
הנה התבאר לך סבת הגלות על דעת רז"ל והוא הנכון, ומדבריהם אל תזוז כי מוצאיהם מצא חיים שהם ידעו ועמדו על דברי תורה בחכמתם ובאמונתם. אבל שנאמר דברים אשר אין להם יסוד, כי מכירת יוסף הסבה לעונש שיעבוד מצרימה, דבר זה לא יתכן כמו שאמרנו למעלה, כי אדרבה ירידת מצרים הוא הגורם למכירה. ולפיכך רמז יוסף דבר המכירה ליעקב אביו, שלא יעניש את בניו על שמכרוהו שהיא גזירה מן השמים כדי שירדו מצרים. והיינו דכתיב (בראשית, מה) ולאביו שלח כזאת עשרה חמורים נושאים מטוב מצרימה ועשר אתונות נושאות בר ולחם ומזון לאביו וגו', ומדכתיב ולאביו שלח כזאת ופירושו כמנין הזה, משמע דמדקדק הכתוב על המנין הזה, ומ"ש מנין עשרה ממנין אחר, ואם לא שהיה הכתוב מדקדק על המנין, הוי למכתב ולאביו שלח עשרה חמורים וגו', למה הוצרך למכתב כזאת אלא בא לומר כי החשבון הזה דווקא שלח וקשיא מאי טעם לחשבון הזה. רק שהיה מכוון יוסף להראות לאביו, שהשבטים אשר מכרו אותו, לא היו למכירתו רק כמו החמור שהוא נושא משא ואינו יודע תכלית משא הזה שהוא נושא, כך השבטים היו פועלים המכירה הזאת ולא היו יודעים מה הם עושים, כי לא היו עושים רק מה שגזר עליהם הקב"ה, כמו החמור הזה שנושא משא ששם עליו האדם שהוא אדון לו והוא פועל ואינו יודע תכלית פעולתו, כך היה נגזר מן הקב"ה שירדו מצרים ועל ידי המכירה ירדו מצרים, נמצא שהיו פועלים ולא ידעו מה הם עושים כי לא ידעו שהיו גומרים הירידה. ואף על גב שהם היו מכוונים למכור אותו בשביל שנאתו, מכל מקום עיקר הפעל הזה, שירד יעקב למצרים כמו שיתבאר. ולפיכך שלח עשרה חמורים נושאים מטוב מצרים, רמז כי על ידי השבטים שהיו חמורים בענין המכירה שעשו ולא ידעו מה עשו, והיו נושאים טוב מצרים, שיהיו מנצלים את מצרים דכתיב (שמות, יד) וינצלו את מצרים וכן הוא אומר לפני זה (בראשית, לה) כי טוב ארץ מצרים לכם הוא ונתנבא שעתידים לעשות אותה כמצולה שאין בה דגים. ולפיכך היו עשרה חמורים נושאים מטוב מצרים ועשר אתונות וגו', פירוש עוד היה סבה שמכרו את יוסף מפני שיהא דבר זה סבה שיתפרנסו בימי הרעב, וכן אמר (שם) ועתה לא אתם שלחתם אותי הנה כי למחיה שלחני אלקים לפניכם כי זה שנתים הרעב. ולפיכך היו עשר אתונות וגו', כי הנקבה היא חמרית בודאי, וכאשר רמז על הפרנסה והמזון שהוא חמרי להחיות את הגוף, שלח עשר אתונות נושאות צדה ומזון לדרך, שהכוונה בזה, כי המכירה גם כן היתה מאת ה' לפרנס את ישראל ובניו. כי המכירה של יוסף בשביל שתי סבות הללו, האחת מפני שבעתיד ינצלו מצרים ובזה שייך כל טוב מצרים, ועוד סבה שנית לפרנס אותם כמו שמבואר בכתוב:
ובמדרש רבות (ב"ר פ' צ"ו) כל טוב מצרים ששלח לו גריסים של פול. נראה שהפול טוחנין אותו ברחיים של גרוסות, שכאשר גורסין אותו ברחיים עושה הרבה מאוד, לכך נקרא גריסין שגורסין ומשברין אותו לחלקים הרבה, וכל עוד שמשברין אותו נעשה לחלקים הרבה, כך היו ישראל בזמן שהיו משעבדים בהם בעבודה המשברת את גופם, על ידי זה היו פרים ורבים, כדכתיב (שמות, א) כאשר יענו אותו כן ירבה וכן יפרוץ. וכל זה היו גורמים השבטים בלי ידיעתם, לכך יקראו כמו החמורים שנושאים דבר ואינם יודעים דבר, כך עשרה שבטים היו פועלים ולא היו יודעים מה היו פועלים. ואף על גב דמפרש שם ששלח לו גריסין של פול שהן על עקת נפש, ר"ל שיעקב היה כל ימיו בצרה וגריסין של פול טובים לזה, בודאי היה בזה נגלה ונסתר, הנגלה כמשמעו, והנסתר רמז לו בחשבון החמורים. ועוד יש במדרש (שם) ששלח לו יין ישן שדעת זקנים נוחה הימנו, גם זה רמז הגזירה הישנה שגזר עליהם מימים קדמונים לאברהם על ירידת מצרים שישתו כוס זה, והיה מרמז לו בנסתר ג"כ הנגלה כמשמעו והנגלה בחשבון החמורים. ולקמן יתבאר אצל ארבע כוסות כי היין מורה על הגזירה מן השמים כמו שיתבאר לקמן בעזרת השם. ויי"ן יש"ן עולה במספרו ת"ל, הוא מספר מה שישבו ישראל במצרים כדכתיב (שמות, יב) ומושב בני ישראל במצרים ארבע מאות ושלשים, כל זה מלמד לך כי ירידתם למצרים היתה הסבה למכירת יוסף, לא שתהא המכירה סבה לירידת מצרים וכמו שיתבאר בפרק שאחר זה: