בת עין וישלח/א
וישלח יעקב[עריכה]
וישלח יעקב מלאכים לפניו אל עשו אחיו ארצה שעיר שדה אדום וגו':
יש לפרש הפסוק ע"ד המוסר הנה יעקב ועשו מרמזים לבחינת יצה"ט ויצה"ר שיש באדם ושר של עשו הוא המקור של היצה"ר היינו הבחינה שממנה מקבל היצה"ר תוספת כח ועוז והוא בחינת גסות הרוח ובחינה זו בא מ"י מותרות היינו שמתנהג האדם בבחינת מותרות אכילה ושאר תענוגים ועי"ז נתרומם לבו של אדם כמאה"כ פן תאכל ושבעת ורם לבבך ושכחת כו' פי' שע"י בחינת שביעה ביותר בא לבחינת שכחה בה' ולבחינת גסות הרוח ובזה ניתוסף כח ועוז להיצה"ר אבל צדיק אוכל לשובע נפשו בלבד בבחינת הסתפקות בבחינת מועט וזהו מרומז בפסוק כדיתא בספרים הק' לב חכם לימין ולב כסיל לשמאל פי' החכם מתנהג באותיות שהמה לימין של אותיות ל"ב היינו אותיות א"ך שמרמז לבחינת מועט כמאחז"ל אכין ורקין מיעוטין הם, והכסיל מתנהג באותיות שהמה לשמאל של אותיות ל"ב היינו אותיות ג"ם בחינת רבוי ומותרות כמאחז"ל אתין וגמין רבוין כדאיתא בסה"ק. ולזה רמזו רז"ל על פסוק כי אתם המעט מכל העמים שאתם ממעטים עצמיכם לפני פי' שאתם מתנהגים לפני בבחינת מיעוט בחינת הסתפקות כנ"ל כדי שלא יהיה מקום לכחו של עשו הוא היצה"ר.
וזהו שנאמר אצל יעקב ויאבק איש עמו ודרשו רז"ל שהיה שרו של עשו כנ"ל ונקרא אי"ש לשון י"ש היינו בחינת גסות וישו"ת היפך בחינת ביטול ואי"ן פי' שהיצה"ר רצה להכניס ביעקב בחינת ישות וגסות הרוח שיאמר בלבבו איך שהוא צדיק גדול ועובד ה' כו' אבל יעקב נלחם ונתאבק עמו ע"י שהסתכל בבחינת עבודת המלאכים שהיא בבחינת פנים אל פנים ביראה גדולה כמבואר לעיל ועי"ז ותנצל נפשי כנ"ל.
ואח"כ וישלח יעקב מלאכים לפניו אל עשו אחיו וגו' פי כשרצה יעקב ליכנס לא"י היינו לבחינת קדושה יותר גדולה ונתיירא לפני <מפני> היצה"ר לכן שלח מלאכים (היינו עצות בהנהגתו) ומפרש הכתוב מה הם המלאכים ארצ"ה שעי"ר מרמז שיהיה בחינת ארציות שלו בבחינת שעי"ר בחינת שיעו"ר והסתפקות כנ"ל שד"ה אדו"ם מרמז לבחינת וידו"ם היינו מיעוט שיחה לשון וידו"ם אהרן גם מרומז בר"ת וישלח יעקב מלאכים לפניו ר"ת וימ"ל בחינת למול את ערלת הלב שיהיה הלב נקי מכל בלתי לה' לבדו.
יה"ר שנזכה לזה כן יה"ר אמן: הר"ת וימ"ל שמעתי מהרב הקדוש ז"ל מאפטא אך איני זוכר בפרטיות האיך ביאר אותו: