ברכת המזון שאמי

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

גמרו מלאכול הגדול שבהם אומר קישור, דהיינו טעם מפרשת השבוע, ומשלב עניין המאורע, אם זו סעודת חתן או מילה וכדומה, באופן שעניין הסעודה יהא קישור בטעם מן התורה על-פי מדרש או רמז וסוד וכולם מקשיבים, ואח"כ אומרים יחד בקול רם את שני המזמורים הללו.

מִזְמוֹר לְדָוִד, יְיָ רוֹעִי לֹא אֶחְסָר: בִּנְאוֹת דֶּשֶׁא יַרְבִּיצֵנִי, עַל מֵי מְנוּחוֹת יְנַהֲלֵנִי: נַפְשִׁי יְשׁוֹבֵב, יַנְחֵנִי בְּמַעְגְּלֵי צֶדֶק לְמַעַן שְׁמוֹ: גַּם כִּי אֵלֵךְ בְּגֵיא צַלְמָוֶת, לֹא אִירָא רָע, כִּי אַתָּה עִמָּדִי, שִׁבְטְךָ וּמִשְׁעַנְתֶּךָ הֵמָּה יְנַחֲמֻנִי: תַּעֲרֹךְ לְפָנַי שֻׁלְחָן נֶגֶד צֹרְרָי, דִּשַּׁנְתָּ בַשֶּׁמֶן רֹאשִׁי, כּוֹסִי רְוָיָה: אַךְ טוֹב וָחֶסֶד יִרְדְּפוּנִי כָּל יְמֵי חַיָּי, וְשַׁבְתִּי בְּבֵית יְיָ לְאֹרֶךְ יָמִים:

לַמְנַצֵּחַ בִּנְגִינֹת מִזְמוֹר שִׁיר: אֱלֹהִים יְחָנֵּנוּ וִיבָרְכֵנוּ, יָאֵר פָּנָיו אִתָּנוּ סֶלָה: לָדַעַת בָּאָרֶץ דַּרְכֶּךָ, בְּכָל-גּוֹיִם יְשׁוּעָתֶךָ: יוֹדוּךָ עַמִּים אֱלֹהִים, יוֹדוּךָ עַמִּים כֻּלָּם: יִשְׂמְחוּ וִירַנְּנוּ לְאֻמִּים כִּי-תִשְׁפֹּט עַמִּים מִישֹׁר, וּלְאֻמִּים בָּאָרֶץ תַּנְחֵם סֶלָה: יוֹדוּךָ עַמִּים אֱלֹהִים, יוֹדוּךָ עַמִּים כֻּלָּם: אֶרֶץ נָתְנָה יְבוּלָהּ, יְבָרְכֵנוּ אֱלֹהִים אֱלֹהֵינוּ: יְבָרְכֵנוּ אֱלֹהִים, וְיִירְאוּ אוֹתוֹ, כָּל-אַפְסֵי-אָרֶץ:

ואומרים בסוף

גָּבְרוּ חֲסָדָיו עָלֵינוּ, וְלֹא כָלוּ רַחֲמָיו מִמֶּנּוּ.

ומסיימים בחצי פסוק זה

וַיְדַבֵּר אֵלַי זֶה הַשֻּׁלְחָן אֲשֶׁר לִפְנֵי יְהֹוָה:

גמרו אמירת המזמורים, מביאים כלי הנטילה מיד, ונוטלים הידיים במים לאחר הסעודה, כדי שיהיו נקיות וטהורות לברכת המזון. בשעת הנטילה מסלקין את השולחן לצדדין, כדי שלא יותזו מים אחרונים עליו. אין המברך מתחיל ברכת המזון, אלא לאחר שהוציאו הכלי שנטלו לתוכו מים אחרונים, ולאחר שהחזירו השולחן לפניו, וכן בסעודת חתונה, אינו מתחל בברכה, עד שיביאו כוס יין לידו, וכוס קטן מלא מים למזיגה ליד המוזג שיושב לימין המברך, דכיוון שאחר ברכת-המזון צריך לומר שבע ברכות דטעונות כוס, נהגו להביא הכוס קודם ברכת-המזון, כדי שיאמרו עליו גם ברהמ"ז וגם שבע ברכות, ואע"ג דקיימא לן כמאן דאמר דברהמ"ז אינה טעונה כוס, מכל מקום כבר נהגו אבותינו להדר להביא כוס גם בשאר סעודות של מצווה הנערכות ברבים, כמו סעודת פדיון הבן או חינוך הבית, וסעודת נדר או מילה, משום הידור לברכה ברבים ולא משום חובה. ואכמ"ל ועיין כל-זה באורך בסידור "כנסת הגדולה" או בספר "ויצבור יוסף בר".


משלושה אנשים ולמעלה ואינם מגיעים לעשרה, המברך מתחיל ואומר,

רִבּוֹתַי, בָּרֵכוּ. והם יענו לו בָּרֵךְ.

ואז הוא אומר ברכת הזימון בנוסח זה

נְבָרֵךְ שֶׁאָכַלְנוּ מִשֶּׁלּוֹ:

והם יענו

בָּרוּךְ שֶׁאָכַלְנוּ מִשֶּׁלּוֹ וּבְטוּבוֹ חָיִינוּ:

והמברך חוזר לומר, ברוך שאכלנו משלו ובטובו חיינו, ומתחיל ברכת המזון.

וכשהם מעשרה ולמעלה המברך אומר

נְבָרֵךְ אֱלֹהֵינוּ שֶׁאָכַלְנוּ מִשֶּׁלּוֹ:

ועונים

בָּרוּךְ אֱלֹהֵינוּ שֶׁאָכַלְנוּ מִשֶּׁלּוֹ וּבְטוּבוֹ חָיִינוּ:

וחוזר המברך ואומר, ברוך אלהינו שאכלנו משלו ובטובו חיינו, ומתחיל הברכה.

בבית החתן אומר:

נְבָרֵךְ ֹשֶהַשִֹּמְחָה בִּמְעוֹנוֹ ֹשֶאָכַלְנוּ מִֹשֶּלּוֹ:

ועונים

בָּרוּךְ ֹשֶהַשִֹּמְחָה בִּמְעוֹנוֹ ֹשֶאָכַלְנוּ מִֹשֶּלּוֹ וּבְטוּבוֹ חָיִינוּ:

והמברך חוזר ומתחיל הברכה.

ואם היו עשרה,

נְבָרֵךְ אֱלֹהֵינוּ ֹשֶהַשִֹּמְחָה בִּמְעוֹנוֹ ֹשֶאָכַלְנוּ מִֹשֶּלּוֹ:

ועונים

בָּרוּךְ אֱלֹהֵינוּ ֹשֶהַשִֹּמְחָה בִּמְעוֹנוֹ ֹשֶאָכַלְנוּ מִֹשֶּלּו וּבְטוּבוֹ חָיִינוּ:

והמברך חוזר, ומתחיל הברכה, וכולם אומרים עמו מילה במילה בלחש, ובהגיעם קרוב לסוף כל ברכה, מקדימים לסיים לפניו בשתיים או שלוש מילים כדי שיענו אמן אחר כל ברכה וברכה.

בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, הַזָּן אֶת הָעוֹלָם כֻּלּוֹ, בְּטוֹב בְּחֵן, בְּחֶסֶד, בְרַחֲמִים. וּבְטוּבוֹ הַגָּדוֹל תָּמִיד לֶחֶם לֹא חָסַר לָנוּ. וְאַל יְחַסֵּר לָנוּ אָבִינוּ לְעוֹלָם וָעֶד. כִּי הוּא אֵל, זָן, וּמֵזִין וּמְפַרְנֵס לַכֹּל. וְשֻלְחָנוֹ עָרוּךְ לַכֹּל, כָּאָמוּר, פּוֹתֵחַ אֶת יָדֶךָ, וּמַשְׂבִּיַע לְכָל חַי רָצוֹן. וּמֵכִין מָזוֹן לְכָל בִּרְיוֹתָיו אֲשֶׁר בָּרָא. בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ, הַזָּן בְּרַחֲמָיו אֶת הַכֹּל:

נוֹדֶה לָךְ יְיָ אֱלֹהֵינוּ. וּנְבָרְכָךְ מַלְכֵּנוּ כִּי הִנְחַלְתָּ אֶת אֲבֹתֵינוּ. אֶרֶץ חֶמְדָּה טוֹבָה וּרְחָבָה,(הנשים מדלגות ברית ותורה, וכן מדלגות ועל בריתך שחתמת בבשרנו) בְּרִית וְתוֹרָה, וְחַיִּים וּמָזוֹן, עַל שֶׁהוֹצֵאתָנוּ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם וּפְדִיתָנוּ מִבֵּית עֲבָדִים. וְעַל בְּרִיתְךָ ֹשֶחָתַמְתָּ בִּבְשָֹרֵנוּ. וְעַל תּוֹרָתָךְ שֶׁלִּמַּדְתָּנוּ, וְעַל חֻוּקֵּי רְצוֹנָךְ שֶׁהוֹדַעְתָּנוּ. וְעַל חַיִּים וּמָזוֹן שֶאַתָּה זָן, וּמְפַרְנֵס, וּמְכַלְכֵּל, וּמְחַיֶּה אוֹתָנוּ.

בחנוכה אומר

עַל הַנִּסִּים ועל הַפֻּרְקָן. וְעַל הַגְּבוּרוֹת וְעַל הַתְּשׁוּעוֹת. וְעַל הַנִּפְלָאוֹת. וְעַל הַנֶּחָמוֹת. שֶׁעָשִׂיתָ לאֲבוֹתֵינוּ בַּיָּמִים הָהֵם בַּזְּמָן הַזֶּה:

בִּימֵי מַתִּתְיָה בֶּן יוֹחָנָן כֹּהֵן גָּדוֹל חַשְׁמוּנַּאי וּבָנָיו כְּשֶׁעָמְדָה מַלְכוּת יָוָן הָרִשְׁעָה עַל עַמְּךָ יִשְׂרָאֵל לְֹשַכְּחָם מִתּוֹרָתֶךָ וּלְהַעֲבִירָם מֵחֻקֵּי רְצוֹנֶךָ. וְאַתָּה בְרַחֲמֶיךָ הָרַבִּים עָמַדְתָּ לָהֶם בְּעֵת צָרָתָם. ְרַבְתָּ אֶת רִיבָם. דַנְתָּ אֶת דִּינָם. נָקַמְתָּ אֶת נִקְמָתָם. מָסַרְתָּ גִּבּוֹרִים בְּיַד חַלָּשִׁים. וְרַבִּים בְּיַד מְעַטִּים. וּרְשָׁעִים בְּיַד צַדִּיקִים. וּטְמֵאִים בְּיַד טְהוֹרִים. וְזֵדִים בְּיַד עוֹסְקֵי תוֹרָתֶיךָ. וּלְּךָ עָשִׂיתָ שֵׁם גָּדוֹל וְקָדוֹש בְּעוֹלָמֶךָ. וּלְעַמְּךָ יִשְׂרָאֵל עָשִׂיתָ תְֹּשּוּעָה גְדוֹלָה וּפוּרְקָן כְּהַיּוֹם הַזֶּה.

וְאַחַר כָּךְ בָּאוּ בָנֶיךָ לִדְבִיר בֵּיתָךְ וּפִינּוּ אֶת-הֵיכָלָךְ. וְטִהֲרוּ אֶת-מִקְדָֹּשָךְ. וְהִדְלִקוּ נֵרוֹת בְּחַצְרוֹת קָדְֹשָךְ. וְקָבְעוּ ֹשְמוֹנָה יָמִים אֵלּוּ בְּהַלֵּל וּבְהוֹדָאָה. וְעָשִֹיתָ עִמָּהֶם נִסִּים וְנִפְלָאוֹת .וְנוֹדֶה לְֹשִמְךָ הַגָּדוֹל סֶלָה.

בפורים אומר עַל הַנִּסִּים ועל הַפֻּרְקָן. וְעַל הַגְּבוּרוֹת וְעַל הַתְּשׁוּעוֹת. וְעַל הַנִּפְלָאוֹת. וְעַל הַנֶּחָמוֹת. שֶׁעָשִׂיתָ לאֲבוֹתֵינוּ בַּיָּמִים הָהֵם בַּזְּמָן הַזֶּה:

בִּימֵי מָרְדֳּכַי וְאֶסְתֵּר בְֹּשוּשַן הַבִּירָה. כְּשֶׁעָמַד עֲלֵיהֶם הָמָן הָרָֹשָע, בִּקֵּשׁ לְהַשְׁמִיד לַהֲרוֹג וּלְאַבֵּד אֶת כָּל הַיְּהוּדִים מִנַּעַר וְעַד זָקֵן טַף וְנָשִׁים בְּיוֹם אֶחָד בִֹּשְלֹשָה עָשָֹר לְחֹדֶש ֹשְנֵים עָשָֹר הוּא חֹדֶֹש אֲדָר וֹּשְלָלָם לָבוֹז. וְאַתָּה בְּרַחֲמֶיךָ הָרַבִּים הֵפַרְתָּ אֶת עֲצָתוֹ וְקִלְקַלְתָּ אֶת מַחֲשַׁבְתּוֹ. וַהֲשֵׁבוֹתָ לוֹ גְּמוּלוֹ בְּרֹאשׁוֹ. וְתָלוּ אוֹתוֹ וְאֶת בָּנָיו עַל הָעֵץ. וְעָשִֹיתָ עִמָּהֶם נִסִּים וְנִפְלָאוֹת.

וְנוֹדֶה לְֹשִמְךָ הַגָּדוֹל סֶלָה.

וְעַל הַכֹּל יְיָ אֱלֹהֵינוּ אֲנַחְנוּ מוֹדִים לָךְ, וּמְבָרְכִים אֶת שְׁמָךְ. כָּאָמוּר וְאָכַלְתָּ וְשָׂבָעְתָּ וּבֵרַכְתָּ (כשיאמר תיבת "את" המוזג מוזג את הכוס במים) אֶת יְיָ אֱלֹהֶיךָ עַל הָאָרֶץ הַטּוֹבָה אֲשֶׁר נָתַן לָךְ. בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ עַל (בתיבת "הארץ" מוזג הכוס עוד במים) הָאָרֶץ וְעַל הַמָּזוֹן:

רַחֵם יְיָ אֱלֹהֵינוּ, עָלֵינוּ וְעַל יִשְׂרָאֵל עַמָּךְ, וְעַל יְרוּשָׁלַיִם עִירָךְ, וְעַל צִיּוֹן מִשְׁכַּן כְּבוֹדָךְ, וְעַל הֵיכָלָךְ, וְעַל מְעוֹנָךְ, וְעַל דְּבִירָךְ, וְעַל הַבַּיִת הַגָּדוֹל וְהַקָּדוֹשׁ שֶׁנִּקְרָא שִׁמְךָ עָלָיו. וּמַלְכוּת בֵּית דָּוִד מְשִׁיחָךְ תַּחְזִיר לִמְקוֹמָהּ במהרה בְּיָמֵינוּ:

בשבת מוסיף כאן רצה

אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ, רְצֵה וְהַחֲלִיצֵנוּ בְּכָל מִצְוֹתֶיךָ וּבְמִצְוַת יוֹם הַמָּנוֹחַ הַשְּׁבִיעִי הַזֶּה. נִשְׁבּוֹת בּוֹ, נָנוּחַ בּוֹ, נִתְעַנֵג בּוֹ כְּמִצְוַת חֻקֵּי רְצוֹנָךְ, בִּרְצוֹנָךְ הָנַח לָנוּ אָבִינוּ, וְאַל תְּהֶא צָרָה וְיָגוֹן בְּיוֹם מְנוּחָתֵינוּ:


בראש חדש ובימים טובים וחוה"מ מוסיף כאן יעלה, וכשיחול אחד מהם בשבת, אומר את שתיהן, ומקדים רצה, ואח"כ יעלה, ואינו מזכיר שבת ביעלה, ולא ר"ח וי"ט וחוה"מ ברצה.

אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ יַעֲלֶה וְיָבֹא, יַגִּיעַ, יֵרָאֶה, יֵרָצֶה, יִשָּׁמַע, יִפָּקֵד, וְיִזָּכֵר, זִכְרוֹנֵינוּ, זִכְרוֹן אֲבוֹתֵינוּ, זִכְרוֹן יְרוּשָׁלַיִם עִירָךְ, וזִכְרוֹן מָשִׁיחַ בֶּן דָּוִד עַבְדָּךְ, וזִכְרוֹן כָּל עַמְּךָ בֵּית יִשְׂרָאֵל לְפָנֶיךָ, לִפְלֵטָה, לְטוֹבָה, לִבְרָכָה, לִיֹשוּעָה, לִגְאוּלָּה, לְפַרְנָסָה, לְכַלְכָּלָה, לְחֵן, לְחֶסֶד וּלְרַחֲמִים. לְחַיִּים טוֹבִים וּלְשָלוֹם. בְיוֹם

בראש חדש - רֹאשׁ הַחֹדֶשׁ הַזֶּה.

בפסח - חַג הַמַּצּוֹת הַזֶּה בְּיוֹם(ביו"ט אומרים טוֹב) מִקְרָא קוֹדֶשׁ הַזֶּה.

בשבועות - חַג הַשָּׁבוּעוֹת הַזֶּה בְּיוֹם טוֹב מִקְרָא קֹדֶשׁ הַזֶּה.

בסוכות - חַג הַסֻּכּוֹת הַזֶּה בְּיוֹם(ביו"ט אומרים טוֹב) מִקְרָא קֹדֶשׁ הַזֶּה.

בשמיני עצרת - שְׁמִינִי חַג עֲצֶרֶת הַזֶּה בְּיוֹם טוֹב מִקְרָא קֹדֶשׁ הַזֶּה.

בראש השנה - הַזִּכָּרוֹן הַזֶּה בְּיוֹם טוֹב מִקְרָא קֹדֶשׁ הַזֶּה.


לְרַחֵם בּוֹ עָלֵינוּ וּלְהוֹשִׁיעֵנוּ. זָכְרֵנוּ יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ בּוֹ לְטוֹבָה. וּפָקְדֵנוּ בוֹ לִבְרָכָה. וְהוֹשִׁיעֵנוּ בוֹ לְחַיִּים טוֹבִים. בִּדְבַר יְשׁוּעָה וְרַחֲמִים. חוּס וְחָנֵּנוּ וַחְמוֹל וְרַחֵם עָלֵינוּ. וְהוֹֹשִיעֵנוּ כִּי אֵלֶיךָ עֵינֵינוּ. כִּי אֵל מֶלֶךְ חַנּוּן וְרַחוּם אָתָּה:

וּבְנֵה אֶת יְרוּשָׁלַיִם עִירָךְ בְּקָרוֹב כַּאֲשֶׁר דִּבַּרְתָּ, בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ, בּוֹנֵה בְרַחֲמָיו אֶת יְרוּשָׁלָיִם, אָמֵן:

בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, הָאֵל, לָעַד, אָבִינוּ, מַלְכֵּנוּ, אַדִּירֵנוּ, בּוֹרְאֵנוּ, גּוֹאֲלֵנוּ, גּוֹמְלֵנוּ טוֹב, קְדוֹשֵׁנוּ קְדוֹשׁ יַעֲקֹב, רוֹעֵנוּ וְרוֹעֵה יִשְֹרָאֵל עַמּוֹ, הַמֶּלֶךְ הַטּוֹב וְהַמֵּטִיב אֲשֶר בְּכָל יוֹם, הוּא הֵטִיב לָנוּ, הוּא מֵטִיב לָנוּ, הוּא יֵיטִיב לָנוּ, הוּא גְּמָלָנוּ, הוּא גּוֹמְלֵנוּ, הוּא יִגְמְלֵנוּ לָעַד לָנֶצַח, חַיִּים וְחֵן וְחֶסֶד וְרַחֲמִים וּפַרְנָסָה וְהַצְלָחָה וְכַלְכָּלָה וְכָל טוּב:

הָרַחֲמָן בָּרוּךְ הוּא יִמְלוֹךְ עָלֵינוּ לְעוֹלָם וָעֶד (עונים אמן בקול רם, וכן בכל הרחמן).הָרַחֲמָן בָּרוּךְ הוּא יִשְׁתַּבַּח עַל כִּסֵּא כְבוֹדוֹ (אמן)

הָרַחֲמָן בָּ"הֻ יִשְׁתַּבַּח בָּנוּ לְדוֹר דּוֹרִים(אמן). הָרַחֲמָן בָּ"הֻ יִתְפָּאֵר בָּנוּ לְנֵצַח נְצָחִים(אמן) הָרַחֲמָן בָּ"הֻ יַזְמִין פַרְנָסָתֵנוּ(אמן).

הָרַחֲמָן בָּ"הֻ יִטַּע הַֹשָּלוֹם בֵּינֵינוּ (אמן). הָרַחֲמָן בָּ"הֻ יִבְנֶה בֵּית מִקְדָֹּשֵנוּ וְתִפְאַרְתֵּנוּ(אמן). הָרַחֲמָן בָּ"הֻ יִגְאַל ֹשְכִינַת עֻזֵּנוּ בִּמְהֵרָה בְּיָמֵינוּ (אמן). (וכל אחד מוסיף הרחמן וכו' כפי מבוקשו וכפי צחות לשונו, אך בשבת וי"ט אין להוסיף דהוי שאלת צרכים דאסור, בין בשבת בין בי"ט). בשבת מוסיף כאן, הָרַחֲמָן בָּ"הֻ יַנְחִילֵנוּ עוֹלָם שֶכּוּלּוֹ ֹשַבָּת אָרוּךְ וּמְנוּחָה לְחַי הָעוֹלָמִים(אמן) . הָרַחֲמָן בָּ"הֻ יְבָרֵךְ רִבּוֹתַי הַמְּסוּבִּים כָּאן(אמן). הָרַחֲמָן בָּ"הֻ יְזַכֵּנוּ וִיחַיֵּינוּ לְבִיאַת אֲדוֹנֵנוּ וּמַחְמַד עֵינֵינוּ הַמֶּלֶךְ הַמָֹּשִיַח, וּלְבִּנְיַן בֵּית הַמִּקְדָֹּש, וּלְטוּב חַיֵּי הָעוֹלָם הַבָּא (אמן). הָרַחֲמָן בָּ"הֻ יְבָרְכֵנוּ כָּל אֶחָד וְאֶחָד מִמֶּנּוּ אִיֹש בִֹּשְמוֹ(אמן).

כאן אומר ברכת האורח בקיצור. כדלקמן:

(את ברכת האורח במלואה אין נוהגים לאמרה אלא בסעודות של מצוה הקבועות, כמו סעודת חתונה, מילה, פדיון הבן,ספר תורה,חינוך הבית,ונדר. חוץ מסעודת אַבֵל, שין מקום לאַבֵל להתברך בזמן אבילותו. עיין כל זאת באורך בסידור "כנסת-הגדולה א" ואכמ"ל)

הָרַחֲמָן בָּ"הֻ יְבָרֵךְ בַּעַל הַבַּיִת הַזֶּה (עונים אמן). הָרַחֲמָן בָּ"הֻ יְיַֹשֵּר אוֹרְחוֹתָיו (אמן). הָרַחֲמָן בָּ"הֻ יַצְלִיחַ אֶת דְּרָכָיו (אמן) הָרַחֲמָן בָּ"הֻ יִפְתַּח לֵב בָּנָיו לְתַלְמוּד תּוֹרָתוֹ (אמן).הָרַחֲמָן בָּ"הֻ יְגַדְּלֵם לַעֲבוֹדָתוֹ וּלְיִרְאָתוֹ (אמן). הָרַחֲמָן בָּ"הֻ מִכָּל צָרָה וָנֶזֶק יַצִּילֵם (אמן). הָרַחֲמָן בָּ"הֻ יְבָרֵךְ אֶת הַֹשֻּלְחָן הַזֶּה, וִיסַדֵּר בּוֹ כָּל מַעֲדַנֵּי עוֹלָם, וְיִהְיֶה כְֹּשֻלְחָנוֹ ֹשֶלְּ אַבְרָהָם אָבִינוּ, כָּל רָעֵב מִמֶּנּוּ יֹאכֵל וְכָל צָמֵא מִמֶּנּוּ יִֹשְתֶּה (אמן).(ומכאן מתחיל מגדיל, וכולם אומרים עמו יחד בקול רם) מַגְדִּיל (בשבת וי"ט, חוה"מ ור"ח, היינו כל יום שיש בו מוסף אומרים מִגְדּוֹל) יְֹשוּעוֹת מַלְכּוֹ, וְעוֹשֶֹה חֶסֶד לְמְֹשִיחוֹ, לְדָוִד וּלְזַרְעוֹ עַד עוֹלָם: כְּפִירִים רָֹשוּ וְרָעֵבוּ. וְדוֹרְֹשֵי יְיָ לֹא יַחְסְרוּ כָל טוֹב: הוֹדוּ לַיְיָ כִּי טוֹב כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ: בָּרוּךְ הָאֵל הַמּוֹֹשִיעַ (עד כאן אומרים יחד):

(בשבת וי"ט ובכל סעודת מצווה חוץ מסעודת אבל, מוסיף ואומר):

מַה שֶאָכַלְנוּ יִהְיֶה לְשָֹבְעָה (עונים אמן). וּמַה ֹשֶֹשָּתִינוּ יִהְיֶה לִרְפוּאָה (אמן). וּמַה שֶהוֹתַרְנוּ יִהְיֶה לִבְרָכָה (אמן). כְּדִכְתִּיב וַיִּתֵּן לִפְנֵיֶהם וַיֹּאכְלוּ וַיּוֹתִירוּ כִּדְבַר יְיָ: בְּרוּכִים אַתֶּם ליְיָ עוֹשֵֹה ֹשָמַיִם וָאָרֶץ: בָּרוּךְ הַגֶּבֶר אֲֹשֶר יִבְטַח בַּיְיָ וְהָיָה יְיָ מִבְטַחוֹ: יְיָ עֹז לְעַמּוֹ יִתֵּן יְיָ יְבָרֵךְ אֶת עַמּוֹ בַֹּשָּלוֹם: חִזְקוּ וְיַאֲמֵץ לְבַבְכֶם כָּל הַמְיַחֲלִים ליְיָ: בִּטְחוּ בַּיְיָ עֲדֵי עַד כִּי בְּיָהּ יְיָ צוּר עוֹלָמִים: (יש נוהגים לומר פסוק בטחו וכו' שלש פעמים). וְהַבּוֹטֵחַ בַּיְיָ חֶסֶד יְסוֹבְבֶנּוּ:


ברכה מעין שלש למו"ר מארי יוסף צובירי זיע"א


בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם,

עַל הַמִּחְיָה וְעַל הַכַּלְכָּלָה (וממשיך ועל ארץ) :

(וְ)עַל הָעֵץ וְעַל פְּרִי הָעֵץ וְעַל תְּנוּבַת הַשָּׂדֶה(וממשיך ועל ארץ):

(וְ)עַל הַגֶּפֶן וְעַל פְּרִי הַגֶּפֶן וְעַל תְּנוּבַת הַשָּׂדֶה(וממשיך ועל ארץ).


וְעַל אֶרֶץ חֶמְדָּה טוֹבָה וּרְחָבָה, שֶׁרָּצִיתָ וְהִנְחַלְתָּ לַאֲבֹתֵינוּ. רַחֵם יְיָ אֱלֹהֵינוּ עָלֵינוּ וְעַל יִשְׂרָאֵל עַמָּךְ, וְעַל יְרוּשָׁלַיִם עִירָךְ, וְעַל צִיּוֹן מִשְׁכַּן כְּבוֹדָךְ, וְהַעֲלֵנוּ לְתוֹכָהּ וְשַׂמְּחֵנוּ בְּבִנְיָנָהּ, וְנֹאכַל מִפִּרְיָהּ וְנִשְׂבַּע מִטּוּבָהּ, וּנְבָרֶכְךָ עָלֶיהָ בִּקְדֻשָּׁה וּבְטַהְרָה,(בשבת, וּרְצֵה וְהַחֲלִיצֵנוּ יְי אֱלֹהֵינוּ בּיוֹם הַֹשַּבָּת הַזֶּה.)

(בר"ח, וְזָכְרֵנוּ יְי אֱלֹהֵינוּ לְטוֹבָה, בּיוֹם רֹאֹש הַחֹדֶֹש הַזֶּה.)

( בר"ה, וְזָכְרֵנוּ יְי אֱלֹהֵינוּ לְטוֹבָה, בּיוֹם הַזִּכָּרוֹן הַזֶּה, בְּיוֹם טוֹב

מִקְרָא קֹדֶשׁ הַזֶּה.) 

(ביו"ט ובחוה"מ, וְשַׂמְּחֵנוּ יְי אֱלֹהֵינוּ בּיוֹם

בפסח - חַג הַמַּצּוֹת בשבועות - חַג הַשָּׁבוּעוֹת בסוכות - חַג הַסֻּכּוֹת בשמיני עצרת - חַג שְׁמִינִי עֲצֶרֶת

הַזֶּה, בְּיוֹם(ביו"ט מוסיף טוֹב) מִקְרָא קֹדֶשׁ הַזֶּה).

כִּי אֵל טוֹב וּמֵטִיב אָתָּה, בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ עַל הָאָרֶץ

וְעַל הַמִּחְיָה וְעַל הַכַּלְכָּלָה:

(על פירות א"י אומר) וְעַל פֵּירוֹתֶיהָ: (ועל פירות חו"ל אומר)וְעַל הַפֵּירוֹת:

ׁוְעַל פְּרִי(על יין של א"י אומר) גַּפְנָהּ (ועל יין של חו"ל אומר) הַגָּפֶן:

ברכת בורא נפשות

בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, בּוֹרֵא נְפָשׁוֹת רַבּוֹת וְחֶסְרוֹנָן עַל כָּל מַה שֶׁבָּרָא בְּרַחֲמָיו לְהַחֲיוֹת בָּהֶם נֶפֶֹש כָּל חַי בָּרוּךְ חַי הָעוֹלָמִים: