ברכי יוסף על אורח חיים כז
דין ד'. לא יהא דבר חוצץ בין תפילין לבשרו וכו' כתבו האחרונים משם הרב שני לוחות הברית לרחוץ מקום הנחת תפילין ופשוט שהנוהגים כן צריכים לנגב המקום היטב אי משום כבוד תפילין ואי משום שהמים אפשר שהם מפסיקין ובעינן שהתפילין יהיו על בשרו ממש דומיא דבגדי כהונה כמ״ש הרא״ש. וכתב הרב משנה למלך בה׳ עבודת יום הכפורים פ' שני גבי עלה ונסתפג דמה שהיה מסתפג משום המים דלא גרע מרוח דבעי רבא בזבחים דף יט נכנסה לו רוח בבגדו מהו על בשרו בעינן והא ליכא או דילמא דרך לבישה בכך ופסקו הרמב"ם וכו' עש״ב וכפי דבריו למאי דקי"ל כהרא״ש דתפלין כבגדי כהונה ה״ה שלא יהיה שם מים דלא גרע מרוח.
אמנם שמעתי מקשים על הרב מש״ל דהרי בסוף תמיד נשחט אמרו דשבח היא לכהנים ללכת בדם ופריך והא קא חייץ ומשני לח הוא ואינו חוצץ וא״כ איך כתב הרב דהמים חייצי ואני אומר דהתם בזבחים דבעי רבא ברוח לא מטעם חציצה אתי עלה אלא משום דכתיב על בשרו וכונת בעיית רבא מי נימא דהא דכתב רחמנא על בשרו לא אתא אלא שלא יהא דבר חוצץ וא"כ כל מידי דלא חייץ בעלמא ה״ה הכא בכהן לית לן בה או דלמא דמעל בשרו שמעינן דלא זו בלבד שאין דבר חוצץ אלא צריך שיהיה הבגד על בשרו ממש ואף מידי דבעלמא לא חייץ הכא איכא קפידא כגון מים ורוח דאף דלא חייצי ס"ס אין הבגד על בשרו ממש דהני מבדילין הבגד מעל בשרו וכמו שכתב רש"י בזבחים שם נכנסה לו רוח בבגדו והבדילתו מעל בשרו בשעת עבודה ובפ"ז שפיר כתב הרב מש"ל תדע דאי לא תיקשי לרבא מאי בעי ברוח דהא אפילו דם לא חייץ כיון דלח הוא אלא ודאי כדאמרן ובעיית רבא הוא אף במידי דלא חייץ כיון דהכא כתיב על בשרו ויש במשמע שיהיה הבגד דוקא על בשרו. ויש לדחות . אלא דבפ"ז ק"ק אמאי לא פשיט מדתנן עלה ונסתפג אלמא אפילו מים דלא חייצי הוה בעי להסתפג וכמ"ש הרב מש"ל וה״ה רוח. ואפשר לומר דפשיטא ליה לרבא דאף דבר שאינו חוצץ כעין המים והדם שהם לחים אפ״ה מפסיקין לבגדי כהונה דעל בשרו כתיב וכדתנן עלה ונסתפג כי קא מיבעיא ליה ברוח שאין בו ממש ולפום הא דאמרן יש לפרש צדדי הבעיא באופן זה מי נימא דכיון דדם ומים לא קרינן בעודם בו על בשרו אף הן רוח כיוצא בהם או דילמא שאני מים ודם דמיהוה הוה בהו קצת ממשו' אבל רוח דליכא מידי לא מפסיק ועל בשרו קרינן ביה כי כן ארחות הבגדים רוח עברה וינטלם וינשאם ודוק: