ברכות למנדלי מוכר ספרים
ח"נ ביאליק
בחגיגת יובל השבעים של מנדלי הביאו לו "סופרי אודיסה" וכן "החברה לספרות ישראל באודיסה" את ברכותיהם. לפי עדות מזכירו של מנדלי כתב ח. נ. ביאליק את שתי הברכות האלה.לאביר סופרי ישראל, הציר האמן של חיי ישראל ר' שלום יעקב ב"ר חיים משה אברמוביץ (מנדלי מוכר-ספרים) ביום מלאת לו שבעים וחמש שנה. מאת תלמידיו מעריציו סופרי-ישראל.
ישיש נעלה! ביום החג הזה לעמנו ולספרותו החדשה בכל מושבותיו ותפוצותיו – הלא תשא גם מאתנו, תלמידיך-מעריציך, סופרי ישראל באודיסה, ברכה נאמנה יוצאה מלב מלא אהבה, רחשי כבוד והכרת-תודה אין קץ אליך, ישישנו הנערץ, גדול היוצרים של ספרותנו הציורית וסגנונה בזמן הזה ובכל הזמנים.
ידענו גם ידענו, כי לא אל עם-אין-ספר ואין-לשון באת. ארבעת אלפים שנות תורה וספר עומדות כבר מאחורי עם ישראל. ואולם בתוך הענקים הספרותיים רמי-הקומה המתנשאים מרחוק כיחידי סגולה מעל לראשי הדורות – יופיע לנצח בעטרת שיבתו גם ראש קומתך הגבוהה ישיש גדול ונערץ.
כי הנה מיום היות ספרות-חול וסופרי-חול בישראל לא קם עוד בתוכנו צייר אמן מפליא לעשות כמוך. גם בתור הזהב לספרות ישראל בספרד, וגם בשלשת היובלות האחרונים, מאז נעשה הפלא הגדול וספרותנו העברית חדשה נעוריה – אין דומה לך בדבר הזה. אמנם גם בכל הימים ההם לא חדלו מתוך ספרות ישראל חוזים ומשוררים, אשר טפחו את שפתנו ויסלסלוה, וישפכו מרוחם עליה וַיְיַפּוּהָ מיפי נפשם ואולם בכֻלם אין אף אחד אשר בקש וימצא כמוך את המפתח הנאמן למקור חייה – במקורות החיים של כל העם העברי. אתה הוא הראשון אשר הכנסת אותנו לבית חייהם של היהודים ותראם אותנו לכל מוצאיהם ומבואיהם לכל דרכיהם ועלילותיהם ולכל טפוסיהם והליכת-עולמם בימי דור שלם. אתה הראשון אשר הבאת גם אל הלשון העברית וגם אל הלשון המדוברת את קול המונם של החיים ההם ואת כל צלליהם ואורותיהם. אתה הוא הראשון אשר צמצמת בשתי הלשונות ההן את כל כח היצירה של העם היהודי בכל הדורות ותכשר את שתיהן לדבר אשר לא דברו בו מעודם. ואתה הוא הראשון אשר נתת לנו בשתינן את הספור ואת הציור האמני ואשר טבעת לנו את המטבע הקיָם של סגנונם, הלא הוא סגנון מנדלי עד היום הזה. ומאז נגלית בספרותנו בדמות היהודי שביהודים, היא דמות "מנדלי" הטפוס הקבוצי של רחוב היהודים בימיך – והנה ראה גם ראה לעיניך ולעינינו נעשה גם הפלא השני: כל ספרותנו הציורית נשתנתה בהשפעתך ותהי לאחרת. פנים חדשות נִתנו לה וחיים חדשים. התוך חדש והסגנון חדש. אין עתה כמעט סופר אחד אשר נקה מהשפעתך ואין כשרון אשר לא קבל תורה מבית-מדרשך. ואם יש אשר תגדל עתה ספרותנו גם גִדוּלים חדשים, ברוּבם הלא מאדמתך יצמחו וּמן הקרקע אשר הכינות להם יינקו את לֵחָם ואנחנו, תלמידיך הסופרים, שזכינו לעבוד בצלך ולחיות בדורך, דורו של מנדלי, בהביענו לפניך היום מעט מכל אשר יהגה לך לבנו כל הימים, הננו מברכים אותך, ישיש גדול ונערץ, כי נזכה כולנו לראותך עוד ימים ושנים הרבה חי ומתהלך בתוכנו. והיית דשן ורוה רענן. מקורך אל יחרב וכחך אל ידל, והיו עינינו ועיני עמך רואות עוד ימים ושנים הרבה, את ישישם הנעלה ואהוב, כשהוא יושב בתפארת שיבתו וחורז ולוטש את מרגליותיו, יוצר נזר תפארה לספרות ישראל ועטרת-כבוד לעם ישראל.
אביר סופרי ישראל, זקננו ר' מנדלי מוכר ספרים!
היום הזה במלאת לך שבעים וחמש שנה לימי חייך, יחוגו כל יודעי ספר בישראל את החג הגדול לספרותנו. בכל תפוצות הגולה ובכל מקום אשר הספר העברי נדד שמה, ינשא עתה על שפתים באהבה וברכה שם הסבא ר' מנדלי. צרף נא אפוא, שׂב גדול ונעלה, אל ברכות כל העם העברי גם את ברכתנו אנו, בני החברה לספרות ישראל באודיסה, היודעים את פעלך ומעריצים שמך בתוך רבבות אלפי ישראל. זה כחמשים שנה ויותר מאז החלות תת את כחך הגדול ואת תנובת רוחך לספרות ישראל. ובכל הימים האלה ראינוּך והנה אתה הולך וגדול, הולך ומשלח שרשים וענפים רבים, עד אשר גדלת ותחזק לעינינו ותגבה בקומה מכל בני דורך. והנה נצב אתה לפנינו ביום הזה במלא-גדלך ואתה איתן וחזק. כי רק איש סגולה כמוך, אשר ינוק ינק מנוער ועד שיבה מכל תהומות חיינו יחד ויעשר את רוחו מכל אוצרות עמו הגנוזים – אך הוא לבדו יעשה פרי כפריך אתה, רק האיש אשר נפשו עברה דרך כל חמשים שערי האור והחושך של רוח עמו וחייו וישלם – אך הוא לבדו תמצא ידו לתת גוף ודמות הגוף וניב-שפתים אל האור והחושך ההם כאשר נתת בספריך אתה. ומאז גדלת ועד היום ותגדל עמך גם ספרות עמנו וירב כבודה. אין ערוך למרגליות היקרות אשר נתת באוצרה ואין קצה להשפעתך על כל הסופרים תלמידיך. וגם את לב כל העם יִחַדת לאהבה את ספרותנו, כי את רוחם מצאו פי שנים ברוחך הגדול ויראו את צלמם ביצירי כפיך, וידעו כולם כי יש סבא בתוכם, ולסבא עין נשר אשר תרא ללבב כולם ולחיי כולם, ויד אמן לסבא אשר לא תיגע מיצור צלמי איש ואיש, יצור ונתון אותם משמרת לדורות עולם. ובאחרית הימים, כאשר יפקוד אלהים את עמנו והשכיחו את כל ענותו ואת כל נדודי חייו – ופנה העם אל ספרי מנדלי ומצא שם את כל דור אבותיו וזקניו והנה הם עומדים לפניו כולם כמו שהם, בעינם וּבהוָיתם, בכעוּרם וביָפים, בניד עפעפיהם ובעקימת שפתיהם, בשק החול ובמשי השבת, בתומתם ובערמומיתם, במעט הנחת שלהם ובצערם הרב, ביגון שנותיהם ובשמחת רגעיהם, ואולי גם דמעת-סתרים ימצא שם, הלא היא דמעת עינו של ר' מנדלי בעצמו... ואשר יפנה אל חזיונות רוחם של שאר הסופרים מבני דורנו – ומצא גם שם את עקבות רוחך. כי אחרי שהיית בספרות ישראל הראשון לציירי חיינו וכותב בה את הפרשה הראשונה של המקצוע האמנותי, עוד יצור יצרת ותנחל לדור גם את הסגנון הקבוע של המקצוע ההוא. הרחב הרחבת עד אין שעור את גבולות הלשון העברית ותתן לה את הצבע החי ואת התנועה החיונית ואת הממשות הפלאסטית ותבא בזה רוָחה וגאולה לכל כשרון צעיר ורך אשר החל לצמוח. וגם על הלשון המדוברת בפי העם אצלת מרוחך הכביר ותעלנה אל מדרגת לשון ספרותית. והנה, היא עולה עתה מברכת ידך כפורחת ולא תמיש מעשות פרי להשביע נפש המון רב ולקרב את רוחו אל מקורות החיים והנצח של העם העברי.
טקסט זה הועתק מפרויקט בן-יהודה.