ברייתא דמלאכת המשכן ט

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי

"מנורה שעשה משה במדבר היתה באה משל זהב, וטעונה מקשה וטעונה גביעים כפתורים ופרחים, שנאמר "ועשית מנורת זהב טהור [ מקשה תיעשה המנורה ירכה וקנה גביעיה כפתוריה ופרחיה ]". שומע אני שיעשה איברים וידביקם לה ? תלמוד לומר :"ממנה יהיו"".

"כשהיא באה משל זהב טעונה מקשה. כשאינה באה משל זהב אינה טעונה מקשה. כשהיא באה משל זהב טעונה גביעים כפתורים ופרחים וכשאינה באה משל זהב אינה טעונה גביעים כפתורים ופרחים. כשהיא באה משל זהב טעונה ככר וכשאינה באה משל זהב אינה באה ככר".

'ככר זהב טהור יעשה אותה' - למדנו למנורה שבאה מן הככר. מנין לרבות נרותיה ? תלמוד לומר 'את כל הכלים האלה'. יכול שאני מרבה מלקחיה ומחתותיה ? תלמוד לומר "אותה".

מה ראית לרבות נרותיה ולהוציא את המלקחיים והמחתות ? אחר שריבה הכתוב - מיעט : מרבה אני את נרותיה שמשמשין עמה ומוציא אני את המלקחיים והמחתות שאין משמשין עמה. ר' יהושע בן קרחה אומר :"אותה" מככר ואין נרותיה מככר, שנאמר :"ככר זהב טהור יעשה אותה". ומה אני מקיים "ואת כל כליה" ? - "כל כליה" - "זהב טהור". ( נוסח זה של הפרק מבוסס על שחזור מדויק של הנוסח המקורי כפי שנעשה במאמר ב'מעלין בקדש' חוברת מב : 'ככר ומקשה - הילכו שניהם יחדו' )