ברייתא דמלאכת המשכן ז

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי

כיצד עשה בצלאל את הארון עשאו שלש תיבֹת שתים של זהב ואחת של עץ נתן של עץ בתוך של זהב ושל זהב בתוך של עץ וחפה שפתיו העליונות בזהב שנאמר וצפית אותו זהב טהור מבית ומחוץ תצפנו ומה תלמוד לומר תצפנו מלמד שחופה שפתיו העליונות זהב כפורת של זהב נתונה עליו מלמעלה שנאמר ונתת את הכפורת על הארון וארבע טבעֹת זהב היו קבועות בו שתים בצפונו ושתים בדרומו שבהם היו נותנים את הבדים ולא היו זזים משם לעולם שנאמר בטבעות הארון יהיו הבדים לא יסורו ממנו אף על פי שעשה שלמה תבנית כל הכלים תבנית הארון לא עשה שנא' ויבאו כל זקני ישאל וישאו הכהנים את הארון.

ארון היה נתון בתוך הבית וחולק את הבית עשר אמות על עשר אמות ושני כרובים של זהב היו עומדים על רגליהם בארץ מכותל לכרוב חמש אמות ומכרוב [לכותל] חמש אמות מנין אתה אומר שכיון שהכניסו הכהנים את הארון האריכו הבדים והגיעו לפרכת ונגעו בפתח שנאמר ויאריכו הבדים ויראו ראשי הבדים מן הקדש אל פני הדביר לפיכך לא ננעלו דלתי בית קדשי הקדשים מעולם ולא יראו חוצה אי אפשר לומר שכבר נאמר ויראו ואי אפשר לומר ויראו שכבר נאמר ולא יראו הא כיצד היו בולטים בפרכת ונראים בהיכל כשני דדי אשה ומנין שהאריכו מבפנים שנאמר ולא יראו החוצה למדנו שהאריכו מבפנים ומנין שהאריכו מבחוץ שנאמר ויראו ראשי הבדים ומנין אתה אומר שכשם שנמתחו הבדים כך נמתחו כנפי הכרובים וכסו את הארון וחפו את הבית מלמעלה שנאמר ויסכו הכרובים על הארון ועל בדיו מלמעלה והיכן היה הארון גנוז רבי יהודה בן לקיש אומר במקומו בבית קדשי הקדשים שנאמר ויהיו שם עד היום הזה וחכמים אומרים בלשכת דיר העצים [ומי גנזו] רבי אומר יאשיהו גנזו שנאמר ויאמר ללוים המבינים לכל ישראל הקדשים לה' תנו את הארון הקדש בבית אשר בנה שלמה בן דוד מלך ישראל אין לכם משא בכתף אמר להם לא יגלה עמכם לבבל שתעלו אותו בכתף רבי אלעזר אומר לבבל ירד שנאמר לא יותר דבר ה' אין דבר אלא דברות שבו. בית קדשי הקדשים שעשה לו שלמה היה לו כותל פתח ודלתות שנאמר ושתים דלתות להיכל ולקדש אבל בבית אחרון לא היה כותל אלא שני פסים היו שם וארכו של כל אחד ואחד אמה ומחצה ושתי פרכת של זהב היו פרוסות עליהם מלמעלה והיה נקרא מקום הטרקסין: