ברטנורא על התורה/בראשית/לז

<< · ברטנורא על התורה · בראשית · לז · >>

א

וישב יעקב אחר שכתב לך ישובי עשו וכו' קשה למה הוצרך רש"י לתת טעם לכל זה. י"ל דקשיא ליה ייתור הכתוב שכתב בארץ מגורי אביו שלא היה צריך ליכתב אלא שנכתב לרמוז לנו שע"י שהיה דומה לאביו כלומ' שהיה צדיק כמותו לכך האריך בו הכתוב:

ב

אלה תולדות יעקב אלה של תולדות יעקב. פי' משום דתולדות משמע הבנים שמוליד ואם כן היה לו לומ' אלה תולדות יעקב ראובן ושמעון וכו' לכך פי' אלה של תולדות יעקב וכן פירוש המקראות כשנתישב יעקב בארץ מגורי אביו אלה ישוביהן של תולדותיו ולכך לא פי' רש"י הפי' השני על וישב יעקב אלא לאחר שפי' אלה תולדות יעקב לפי שהמקראות קשורין זה בזה כדפרישית. ד"א וישב יעקב בקש לישב בשלוה וכו'. קשה מאי ד"א. י"ל דלפי' הראשון היה לו לומ' ויגר יעקב שגם הוא לשון גרות כמו שכתב מגורי אביו לכך פי' ד"א וישב בקש לישב בשלוה דהשתא אתי שפיר לשון וישב: והוא נער שהיה עושה מעשה נערות פי' דאין לפרש נער כמשמעו כי מה טעם לומר נער את בני בלהה וכו' ועוד דהא כתי' בן י"ז שנה ואין לקרותו נער לכך פי' שהרצון בו היה עושה כנער: את דבתם רעה שהיו אוכלין אבר מן החי ומזלזלין בבני השפחות לקרותן עבדים וחושדן על העריות נראה דדריש להו מייתורא דקרא שהיו אוכלין אבר מן החי מדכתי' היה רועה את אחיו בצאן מה צריך לומר בצאן רק לומר שהיה מדקדק עמהן בדבר הצאן ושהיו מזלזלין בבני השפחות שאמ' כבר והוא נער את בני בלהה לפי שאחיו היו מזלזלין אותם וזהו הזלזול שהיו קורין להם עבדים וחושדן על העריות מדקאמ' נשי אביו צ"ל שהיה מדקדק עמהן שלא יהיו מצוין אצל נשי אביו. ואם יקשה המקשה היאך יכול להיות שבני יעקב יהו עושין עבירות כאלה להיות חשודין לאכול אבר מן החי גם להיות חשודין על העריות או איך היה יוסף מוציא דבת שקר עליהם. נוכל לומ' תחלה על דבר אבר מן החי שראה יוסף שהיו אוכלין מן הבשר אחר שחיטה קודם שתצא נפשה והוא היה סובר דלבן נח במיתה תליא מילתא שהוא אסור וע"כ היה אומ' שהיו אוכלין אבר מן החי. והם היו סוברים דליכא מידי דלישראל שרי ולבן נח יהיה אסור ובזה איכא פלוגתא דאמוראי פר' השוחט ובדבר העריות טעה בהא דוישכב את בלהה וסבר דוישכב עמה ממש ולא היה אלא בולל יציעיו כדאיתא בשבת. מהר"ר.

ג

בן זקונים שנולד בעת זקונתו. ד"א שכל זיו איקונין שלו דומה לאביו קשה מאי ד"א י"ל דלפי' הראשון היה לו לומר בן זוקן לכך פי' ד"א לשון נוטריקון זיו איקונין. ומהר"ר כתב נראה דלכך פי' ד"א לפי פי' הראשון קשה שהרי לא היה רק ז' שנים וששה חדשים ליותר בין לידת ראובן שהיה הראשין ללידת יוסף שהרי יוסף נולד לסוף י"ד שנה שעמד בבית לבן וראובן נולד לסוף ז' שנים וששה חדשים מימי העבודה א"כ מעט זקנה היה לו ליעקב משנולד יוסף משכנולד זבולון שהוא בן הששי ללאה ועו' שהרי בנימין נולד לו יותר בזקנותו של יעקב מיוסף לכך נראה לפרש כן שהיה זיו איקונין שלו וכו':

ה

ויחלום יוסף חלום וגו' צריך לישב מה היה החלום הזה שאין לומ' שהיה החלום מהחלומות שא"כ לא הל"ל ויוסיפו עוד שנוא אותו רק היה לו לו' ויגד לאחיו לאמור שמעו נא החלום הזה וכו' שהרי כתי' אח"כ ויוסיפו עוד שנוא אותו על חלומותיו וכו' ועוד שאלו היה אותו חלום לא היה לו לומ' על חלומותיו שהרי לא היה אלא חלום אחד. ונ"ל שהחלום הראשון היה מה שאמ' רש"י בסוף פרשת ויחי עשרה נרות לא יכלו לכבות נר אחד כלומר שלא יכלו להזיקו וזה החלום לא חשש הכתו' להוציאו כי מזה לא אמרו דבר רק ששנאו אותו אבל כשאמ' שיהיה מושל עליהם אז חששו לדבריו וענו אותו ולכך אמ' אח"כ על חלומותיו ל' רבים ששנים היו חלום הנרות והאלומים וזה החלום הראשון נתקיים כשהשליכו אותו אל הבור. מהר"ר:

י

ויספר אל אביו לאחר שספרו לאחיו חזר וספרו לאביו בפניהם. פי' שאין לפרש לאחיו לבדם שהרי כת' למעלה ויספר אותו לאחיו:

יב

לרעות את צאן נקוד על את לומ' שלא הלכו אלא לרעות עצמן. י"ל דהואיל ונקוד על את הרי הוא כאילו אינו והרי הוא כאילו אומר לרעות את עצמן מכאן שמלת את מורה על הפעול ועכשיו שהוא נקוד וכאילו לא נכתב לא היו אלא א"כ הצאן הרעויים אלא הם עצמן היו הרעויים כשהלכו לרעות עצמן במאכל ומשתה:

יד

ויבא שכמה מקום מוכן לפורענות וכו'. פי' דדריש שכמה כמו שכמה מלשון דרך ירצחו שכמה שהוא לשון פורענות:

טו

וימצאהו איש זה גבריאל נראה דדריש ליה מדכתי' וימצאהו איש דמשמע שהיה אותו האיש מבקש את יוסף וע"כ אמ' שהיה מלאך שהיה מבקש אותו להורות לו הדרך בעבור שהיה טועה ואחרי שאנו רואים שהיה המלאך אנו אומ' זה גבריאל שנקרא איש כדכתי' ביה והאיש גבריאל וכו' בדניאל:

יז

נסעו מזה הסיעו עצמן מן האחוה נלכה דותינה לבקש לך נכלי דתות שימיתוך וכו'. קשה מ"ל כל הדברים הללו י"ל שמלת מזה מורה על הזרעת מקום דהל"ל נסעו מפה אלא פי' מזה שאתה אומ' את אחי אנכי מבקש הם נסעו כלומ' הסיעו עצמן מן האחוה וא"כ כתב כי שמעתי אומרי' נלכה דותינה ומלת כי הוא נתינת טעם לשל מעלה הימנו ופי' נסעו מן האחוה כי שמעתי וכו' שהרי שמעתים שהיו אומ' לבקש לך נכלי דתות והנה א"כ מלת כי היא סברא למה שאמ' למעלה נסעו בזה שפירושו הסיעו אח עצמן מן האחוה:

כב

והבור (עיין בחגיגה פ"ק מאמר א':) רק ממשמע שנא' רק איני יודע שאין בו מים מה ת"ל אין בו מים מים אין בו אבל נחשים ועקרבים יש בו. קשה מנא תיתי לך למימר מים אין בו כמו כן אתה יכול לומר מים אין בו אבל עצים ואבנים יש בו. י"ל דילפינן ליה מגזרה שוה כתי' הכא אין מים וכתי' התם נחש שרף ועקרב אין מים מה להלן אין מים אבל יש נחשים אף כאן מים אין בו אבל נחשים ועקרבים יש בו עו' ומהר"ר כתב נראה דדריש ליה משום דהוי מיעוט אחר מיעוט ואין מיעוט אחר מיעוט אלא לרבות ומה אני מרבה נחשים ועקרבים שכן דרכם לעמוד תמיד בתוך הבורות הרקים והב' מעוטים הן רק ואין בו מים:

כד

אותו כמו אתו עמו כלומ' אליו קשה מה הלשון הארוך הכפול הזה. וי"ל דהכי פי' אותו במקום זה כמו אתו ואתו ר"ל ודאי עמו ועמו הוא כמו אליו ומשמעות המקרא הוא ויתנכלו אליו ותרגם אליו עמיה ולא היה יכול לקצר לשונו ולומ' אותו כמו עמו כי אין שום דמיון והתקרבות למלת אותו להיות פירושה כמו עמו וגם לא היה יכול לקצר ולומ' אותו כמו אתו כלומ' אליו שאין תרגום אליו אתו אלא עמו כדמתרגמינן עמיה ולכן הוצרך לכל האריכות הזה:

כח

ויעברו אנשים מדינים סחרים וימשכו וימכרו את יוסף וכו'. צריך לישב לשון הפסוק דמה לו להזכיר עברת המדינים סוחרים מאמצע מכירת הישמעאלים שהרי מתחלה אמרו לכו ונמכרנו לישמעאלים ואח"כ ג"כ כתי' וימכרו את יוסף לישמעאלים. ונראה לומר שמתחלה כשראו הישמעאלים אמרו למוכרו להם ולא רצו לקנותו כי לא היו רוצים למשכו מן הבור וכשבאו המדינים משכוהו מן הבור ואז מכרו אותו לישמעאלים והישמעאלים מכרוהו למדינים וזהו שנא' והמדינים מכרו אותו אל מצרים אכן עשו תנאי עם הישמעאלים שיוליכוהו למצרים כי למדינים לא היו להם גמלים לשאת אותו וגם לא נתנו להם דמיו וזהו שנא' בסוף ויקנהו פוטיפר מיד הישמעאלים וכו' ר"ל שקנה אותו פוטיפר מן המדינים אך היה ביד הישמעאלים ותו לא קשה מהר"ר:

כט

וישב ראובן ובמכירתו לא היה שם שהגיע יומו לילך ולשמש את אביו ד"א עסוק היה בשקו ובתעניתו וכו'. נראה דקשה לו על הפי' הראשון שהרי ראינו שכשהשליכו את יוסף אל הבור היו שם כלם יחד ולא היה אחד מהם משמש את אביו. מהר"ר.

לד

ימים רבים כ"ב שנה כנגד כ"ב שנה וכו'. פי' והי"ד שנה שנטמן בבית עבר לא קא חשיב שהיה עוסק בתורה ולא לקה כנגדן על בטול כבוד אב ואם שהעוסק במצוה פטור מן המצוה:

לה

ויבך אותו אביו כלפי יצחק וכו'. פי' דאין לפרשו ביעקב דהא כתי' ויתאבל על בנו לכן פירש כלפי יצחק שהיה מתאבל עכ"ל: