ברטנורא על התורה/בראשית/כה

<< · ברטנורא על התורה · בראשית · כה · >>

א

קטורה זו הגר קשה מנא לו. י"ל מדכתיב ויוסף משמע שהיתה לו כבר פעם אחרת וזו היא הגר ונקראת קטורה על שם שנאין מעשיה כקטרת ושקשרה פתחה וכו'. פרש"י בכאן ג' דברים שאילו לא פירש אלא על שנאים מעשיה כקטרת היה לו לינקד קטורה בחולם כלשון ישימו קטורה באפך ועכשיו שנקוד בשורק הוא לשון קשירה ותקשור מתרגמינן וקטרת ואלו לא היה אלא לשון קשירה היה לו לכתוב קשורה עכשיו שכתב קטורה ש"מ תרתי לשון קשירה ולשון קטרת כדפירש"י:

ה

ויתן אברהם אמר ר' נחמיה ברכ' דייתקי נתן לו פי' דייתקי דא תהי קיים לפי שצוואת שכיב מרע צריך לקיימו לכך היא נקראת בל' זה שר"ל שהברכות שנתן לו הקב"ה כדכתיב והיה ברכה שפי' הברכות יהיו מסורות בידך הניחם ליצחק ולא פי' רש"י המקרא כמשמעו שנתן לו כל הממון שלו לפי שכבר כתוב לעיל ויתן לו את כל אשר לו וגם פי' לעיל וכל טוב אדוניו בידו שטר מתנה כתוב ליצחק על כל אשר לי ולפי שפי' ויתן את כל אשר לו ליצחק ברכות דייתקי שלו פי' ג"כ המתנות של בנות הפלגשים שנתן להם שמות הטומאה דגמיר ליה מדכתיב הפלגשם חסר דקרינן ליה פלגש שם כלומר שמות הטומאה מסר להם:

טז

נשים בכתובה פלגשים בלא כתובה וכו'. קשה אמאי אצטריך לפרש בכאן ההפרש שיש בין נשים ופלגשים י"ל לפי שאמר לעיל קטורה זו הגר וקשה שבמקום אחר קורא אותה פילגש בדברי הימים ובני קטורה פילגש אברהם וכאן קורא אותה אשה ויקח אשה ושמה קטורה לפיכך פי' נשים בכתובה פלגשים בלא כתובה כלומר כל זמן שהיתה שרה קיימת נקראת פילגש שהיה מחזיק בה בלא כתובה ואחרי מות שרה שהיה מחזיק בה בכתובה נקראת אשה כדכתיב כאן ויקח אשה:

יז

ויגוע לא נאמר גויעה אלא בצדיקים קשה שהרי בדור המבול כתיב בהו ויגוע כל בשר הרומש ורשעים גמורים היו י"ל הכי קאמר לא נאמרה גויעה אצל מיתה אלא בצדיקים כדכתיב כאן ויגוע וימת ובדור המבול לא כתיב בהו גויעה אצל מיתה תרצו בגמ' מיתה וגויעה קאמר. (חיה נחיה למה נמות): סמכתני נוטה שמי שפרה בסדר ויהיו חיי שרה ולשמך אזמר בקול תודות כי תאמצני באלה תולדות

יט

אלה תולדות יצחק יעקב ועשו האמורים בפרשה פי' דמאחר שכתב אלה תולדות דמשמע שרוצה לספר שם בניו היה לו לומר אלה תולדות יצחק יעקב ועשו האמורים לכך פי' שהאמת כן הוא אך טעמו נמשך לפניו ועל ידי שכתב יצחק בן אברהם הוזקק לומר אברהם הוליד את יצחק עד מה עשה הקב"ה צר קלסתר פניו של יצחק וכו' קשה אדרבא אמרינן רוב ממזרין דומין לאביהן ואם כן זהו חוזק ראיה לאומרים מאבימלך נתעברה שרה. י"ל שמה שממזרין דומין לאביהן זהו כשהאשה מזנה בסתר שמפני פחדה פן יבוא בעלה היא מהרהרת תמיד בו בשעת זנותה ולכך הבנים דומין לאביהן מפני דמיון אמותיהן והרהורן בו אבל כאן שלא זנתה שרה במסתר פנים מאברהם אלא לוקחה בגלוי לבית אבימלך לא היתה צריכה להרהר באברהם ולפחד ממנו ואם היה יצחק דומה לאברהם אין בזה פתחון פה לליצני הדור לומר בשביל כן שמאבימלך נתעברה שרה. ומהר"ר כתב וזה לשונו מקשין העולם דזו אינו ראיה לומר שלא נתעברה מאבימלך שרוב נשים מזנות דעתן על בעליהן ונעשה הוולד כצורת הבעל ע"כ מפרשין מאבימלך מכעסה על דבר אבימלך נתחממה ונתעברה והיתה מחשבתה בעת היצירה על דבר אבימלך וא"כ היה ממזר הלב כשהאיש או האשה חושבים בנשים או באנשים אחרים נקרא הולד ממזר הלב כדאי' במסכת כלה וע"כ צר הקב"ה פניו כצורת אברהם להורות שלא היתה מחשבתה רק באברהם:

כ

בן ארבעים שנה שהרי כשבא אברהם מהר המוריה וכו'. קשה למה הוצרך רש"י להגיד היאך היה בן מ' שנה בקחתו את רבקה וכי אין הכתוב כדאי לסמוך עליו שהוצרך רש"י לאמת את דבריו. י"ל לפי שקשה מעט איך שהה יצחק מ' שנה קודם שישא אשה שהרי שנינו בן י"ח לחופה וזה דבר תימא שהאבות הקדושים שמדרכן אנו למדין יספר לנו הכתוב בגנותן לכך אמר רש"י אל תתמה על זה שהרי לא יכול לקחת קודם לכן שהרי מבנות כנען לא יכול לקחת וכשבא מהר המוריה נתבשר שנולדה רבקה והיה אז בן ל"ז שנה המתין לה שלשה שנים עד שתהא ראויה לביאה:

כא

כי עקרה היא. נראה לישב אמאי כתיב הוא בוי"ו שבא להורות שגם יצחק היה עקר כמו שאמרו רז"ל שהאבות טומטומין היו וכן מה שכתוב הוא בוי"ו בפסוק וישאלו אנשי המקום לאשתו ויאמר אחותי היא בא להורות שגם לרבקה שאלו מי הוא ואמרה להם אחי הוא. מהר"ר: ויעתר לו נתפצר ונתפתה לו לנכח אשתו זה עומד וכו'. אין להקשות למה פי' ויעתר לו קודם שיפרש לנכח אשתו הקודם לו בפסוק שהוצרך לעשות כן כדי לפרש מלת ויעתר סמוך למלת ויעתר ששניהם מלת לשון הפצרה:

כב

ויתרוצצו וכו' עד עוברת על בתוע"ז ועשו רץ ומפרכס לצאת. רש"י תפש בכאן שטתו כדברי האומר שיצר הרע נתן באדם מעת יצירה שנאמר ובחטא יחמתני אמי ואעפ"י שלמעלה בסדר תולדות נח בפסוק מנעוריו תפש שטתו כמאן דאמר משעת לידה כדכתיב לפתח חטאת רובץ שדבריו סותרין זה את זה כן דרך רש"י בהרבה מקומות כשיש מחלוקת בין החכמים ושניהם מביאין ראיה מן המקראות כשמפרש הפסוקים מביא דברי מאן דהוא על הפסוק המסייע לו ולפי' בפסוק מנעוריו המסייע למאן דאומר משעת לידה תפש שטתו כמותו ובפסוק זה דויתרוצצו הבנים המסייע למאן דאמר משעת פקידה תפש שטתו כמותו דאמ' דעשו רץ ומפרכס לצאת על בתי ע"ז. ד"א מתרוצצין זה עם זה ומריבין וכו'. קשה מאי ד"א י"ל דלפי' הראשון שמפרש לשון ריצה היה לו לכתוב וירוצו לכך פי' ד"א מתרוצצים זה עם זה דהשתא אתי שפיר: ותלך לדרוש את ה' לבית מדרשו של שם הלכה. נרא' דדריש ליה מן ותלך דלא ה"ל למכתב רק ותדרוש את ה' ויאמר ה' לה ע"י שליח דדריש מייתור תיבת לה דלא הל"ל רק ויאמר ה' והוה ידענא דלה היה מדבר אלא לכך כתב לה שהוא כמו ויאמר לאמר לה. מהר"ר:

כג

שני גוים גיים כתי' אלו אנטונינוס ור' שלא פסקו משלחנם לא צנון ולא חזרת וכו'. פי' גיים גאים ר"ל ב' גדולים והם אנטונינוס שהיה שם קיסר ומזרע עשו ור' היה נשיא ומזרע יעקב ומה שאמ' לא צנון ולא חזרת פי' שמתוך שהיו עשירים גדולים היו אוכלים מאכלים הרבה והיו צריכין לאכל בכל סעודה צנון כדי שיתחתך המאכל וחזרת לפי שמהפך המאכל בתוך הבני מעים כדי לקרב העכול כך פי' דבר זה כמשמעו במסכת ע"ז אמנם רבים מבני עמנו פי' צנון וחזרת רמז לדברי תורה וצנון משל אל הקושיות והפירוכין לשון צנון ושנון וחזרת משל אל התירוצין והתשובות מלשון חזרה והשבה: ושני לאומים אין לאום אלא מלכות קשה מנא לו. י"ל שכן מצינו לשון חוזק אצל מלכות שנא' ויתן עוז למלכו וכאן כתי' יאמץ שהוא לשון חוזק:

כו

בעקב עשו סימן שאין זה מספיק לגמור מלכותו וכו' יעקב בא לעכב שיהיה הוא ראשון וכו'. קשה איך אמ' שבא לעכבו דהא אמרינן שהוא סימן שאין זה מספיק לגמור מלכותו וגו'. י"ל שעל האמת בא יעקב לעכבו ולפיכך תפש בו אבל לא היה לו לתפוש בעקב אלא בזרועו או בצוארו שאין דרך אדם הרוצה לעכב את חברו לתפוש בעקבו לפיכך אמ' רש"י בכאן שאחיזת העקב היתה סימן שאין זה מספיק לגמור מלכותו: ויקרא שמו יעקב אמר הקב"ה אתון קריתון וכו'. ד"א אביו קרא לו כן. קשה מאי ד"א י"ל שלפי פי' הראשון לא היה לו לכתו' ויקרא שמו יעקב תכף אחר וידו אוחזת בעקב עשו. ועוד שהרי לא חפץ הקב"ה באותו שם שהרי שנה את שמו ישראל לפי' פי' ד"א אביו קראו יעקב: ויצחק בן ששים שנה שהרי עשר שנים משנשאה וכו'. קשה כדמקשינן לעיל גבי בן ארבעים שנה לא הוצרך רש"י לאמת את דברי הכתו'. י"ל דקשה לן איך שהה יצחק עם אשתו כ' שנה טרם יתפלל עליה שהרי בן מ' שנה היה כשנשאה ובן ס' כשנלדו לכך אמר רש"י אל תתמה על זה כי הוצרך להמתין עשר שנים עד שתהא ראויה לביאה ועשר להריון קודם שיתפלל עליה:

כז

ויגדלו הנערים ויהי עשו כל זמן שהיו קטנים לא היו נכרין וכו'. קשה דהא אמר לעיל מן המעים היו נפרדין אבל היו עושין מעשיהן בסתר ולא נכרו ונתפרסמו לבני אדם עד שהגדילו. ויש נוסחאות שכתו' בהן כיון שנעשו בני י"ג שנה וכו'. וטעות הוא דהא אמ' לקמן שביום שמת אברהם בו ביום מרד עשו ולא מת אברהם עד שהיה עשו בן חמש עשר השנה: יודע ציד לצוד אביו שואלו אבא היאך מעשרין את התבן והמלח. פי' שהיה שואל מה טעם מעשרין את התבן שאינו ראוי למאכל אדם והמלח שאינו מגדולי קרקע וכסבור אביו שהוא מעשרן מפני היותו מדקדק במצות. ואיו לפרש היאך מעשרין כמשמעו כיצד מעשרין התבן והמלח שאם באנו לעשרן נוציא מהן אחד מעשרה כשאר הדברים המתעשרין ומה טעם לשאלה זו. וכלפי שפי' יודע ציד איש שדה שהם תארי עשו לשנים מאחר שכתב הכתוב את שניהם שהיה די באחד מהן אלא להגיד שהן שתים פי' ג"כ תואר יעקב לשנים. כלפי שהיה עשו יודע ציד לצוד ולרמות היה יעקב איש תם אינו בקי לרמות וכלפי שהיה עשו איש שדה אדם בטל וצודה חיות היה יעקב יושב אוהלים בביתו של שם ועבר:

לא

בכורתך לי לפי שהעבודה בבכורות וכו'. נ"ל דלכך פי' שרצה לקנות הבכורה מפני העבודה ולא מפני ירושת ארץ כנען מפני שבשביל הירושה לא היה קניינו מועיל כלום דהוה ליה דבר שלא בא לעולם כדאמ' בעלמא מה שאירש מאבא מכור לך לא אמר כלום דאין אדם מקנה דבר שלא בא לעולם לכך פי' שרצה לקנותה בשביל העבודה: