ברטנורא על ביכורים ד

משנה ביכורים, פרק ד':
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב

(א)

פירוש אחר - לא רע"ב:

(ב)

מטמא בלובן - שהאיש מטמא בלובן כדאיתא בזבים (פב מא):

ומתעטף כאנשים - שלא ילבש שמלת אשה:

אבל לא נישא - משום דהבא עליו כבא על הזכר (יבמות פח מו):

ואמו יושבת עליו בדם טוהר כאנשים - כזכר, ולבסוף ארבעים ללידתו דמה טמא:

ואינו ניזון עם הבנות - בנכסים מועטים כדתנן (בב פט) בזמן שהנכסים מועטים הבנות דוחין אותו אצל הבנים:

וחייב בכל המצות כאנשים - אפילו מצות עשה שהזמן גרמא שהנשים פטורות, הוא חייב:

(ג)

מטמא באודם - דדם כתיב באשה (ויקרא טו) ואשה כי תהיה זבה דם. וחמשה מיני דמים טמאים באשה:

ואינו חולק - בזמן שהנכסים מרובים הבנים דוחים [אותו] אצל הנקבות (ועיין תיט בב פט מב):

ואינו אוכל - היינו חטאות ואשמות ומנחות, דבכולהו כתיב (ויקרא ו) כל זכר בבני אהרן יאכלנה:

ואמו יושבת עליו בדם טמא - שבועיים, כיולדת נקבה:

ואם נבעל בעבירה - שבא עליו אחד מקרוביו, או מפסולי כהונה שאם היתה נקבה היתה נפסלת מן התרומה אף האנדרוגינוס נפסל, אע"פ שהזכר שנבעל לא נפסל כדאיתא בבכורות (פז מז). ויש מפרשים, אפילו נבעל מכל אדם נפסל מתרומה משום דביאתו בעבירה, ויש לגמגם, דהוי תרתי דסתרי, אם אתה מחשבו כזכר אינו נפסל בביאת עבירה אפילו מן הכהונה, ואם אתה מחשבו כנקבה אינה נפסלת כי אם בביאת הפסולים או בביאת אחד מקרובים שהיא ערוה:

(ד)

ונוחל לכל הנחלות - אם אין שם יורש אלא הוא, יורש הכל, דלא תימא בריה בפני עצמו הוא ולאו בר ירושה הוא, קא משמע לן (בב שם):

(ה)

אין שורפין תרומה וכו' - אם ראה לובן לבד או אודם לבד, משום דהוי ספק כדתנן במסכת זבים (פב מא). אבל אם ראה לובן ואודם כאחת, שורפין, שהוא טמא ממה נפשך. עיין בנדה (דף כח):

ואין חייבין עליו על ביאת מקדש - אפילו ראה לובן ואודם כאחת, משום דכתיב מזכר ועד נקבה, זכר ודאי ונקבה ודאית:

ואינו נמכר בעבד עברי וכו' - משום דהוי ספק נקבה וכתיב (שמות כב) ונמכר בגניבתו, ולא בגניבתה (סוטה פג מח):

ולא כנשים - שאב מוכר את בתו הקטנה לאמה, והאנדרוגינוס ספק זכר, ואין אב מוכר את בנו לעבד:

ואינו נערד - דזכר ונקבה אמורים בפרשת ערכים, שיהא זכר ודאי או נקבה ודאית:

אבל טומטום וכו' - ובתוספתא הגירסא, אבל טומטום אינו כן אלא או ספק איש או ספק אשה: