בראשית רבה ע יט

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

<< · בראשית רבה · ע · יט · >>

הוסף ביאור

יט. [עריכה]

ויאסוף לבן את כל אנשי המקום ויעש משתה. כינס כל אנשי מקומו, אמר להם: יודעים אתם שהיינו דחוקים למים, וכיון שבא הצדיק הזה לכאן נתברכו המים. אמרין ליה: ומה אהני לך? אמר להון: אין בעיין אתון, אנא מרמי ביה ויהב ליה לאה, דהוא רחים להדא רחל סגי, והוא עבד הכא גבכון שבעה שנין אוחרין. אמרין ליה: עביד מה דהני לך. אמר להון: הבו לי משכון, דלית חד מנכון מפרסם. ויהבון ליה משכונין, ואזל ואייתי עליהון חמר משח וקופר. הוי: למה נקרא שמו לבן הארמי? שרימה באנשי מקומו. וכולי יומא הוו מכללין ביה, וכיון דעל ברמשא, אמר להון: מה הוא כדין? אמרין ליה: את גמלת חסד, בזכותך! והיו מקלסין קודמוי ואמרין: הא ליא, הא ליא, היא לאה, היא לאה. ברמשא אתון מעלתא וטפון בוציניא, אמר להן: מהו כדין? אמרי ליה: מה את סבור, דאנן דכרין דכוותכון? וכל ההוא ליליא הוה צווח לה "רחל" והיא עניא ליה. בצפרא - והנה היא לאה! אמר לה: מה רמייתא בת רמאה! לאו בליליא הוה קרינא "רחל" ואת ענית לי? אמרה ליה: אית ספר דלית ליה תלמידים? לא כך היה צווח לך אבוך "עשו" ואת עני ליה? ויאמר אל לבן מה זאת עשית לי וגו' ויאמר לבן לא יעשה כן וגו' מלא שבוע זאת וגו'. א"ר יעקב בר אחא: מכאן שאין מערבין שמחה בשמחה, אלא מלא שבוע זאת וגו':