בראשית רבה ס יא

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

<< · בראשית רבה · ס · יא · >>

הוסף ביאור

יא.    [ עריכה ]

וַיּוֹצֵא הָעֶבֶד כְּלֵי כֶסֶף (בראשית כד, נג), רַבִּי הוּנָא אָמַר קוּנַבֵּי. רַבָּנָן אָמְרֵי קְלָיוֹת וֶאֱגוֹזִים, וּקְלָיוֹת הָיוּ חֲבִיבִין מִכֹּל, אֶלָּא לְלַמֶּדְךָ שֶׁאִם יוֹצֵא אָדָם לַדֶּרֶךְ וְאֵין אִצְטְרָכַיָא עִמּוֹ מִסְתַּגֵּף הוּא. וְדִכְוָתָהּ (שמות ג, כב): וְשָׁאֲלָה אִשָּׁה מִשְּׁכֶנְתָּהּ וגו', וּשְׂמָלוֹת הָיוּ חֲבִיבוֹת מִן הַכֹּל, אֶלָּא לְלַמֶּדְךָ שֶׁאִם יֵצֵא אָדָם לַדֶּרֶךְ וְאֵין כְּסוּתוֹ עִמּוֹ מִסְתַּגֵּף. וְדִכְוָתָהּ (עזרא א, ו): וְכָל סְבִיבֹתֵיהֶם חִזְּקוּ בִידֵיהֶם וגו'.