בראשית רבה נב יב

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

<< · בראשית רבה · נב · יב · >>

הוסף ביאור

יב. [עריכה]

ויקח אבימלך צאן ובקר ולשרה אמר הנה נתתי אלף כסף לאחיך אמר רבי יהודה בר רבי אלעאי: אזלת למצרים סחרת בה, אתית להכא וסחרת בה. אם ממון את בעי, הא לך ממון, וכסי מינה עינה, הנה הוא לך כסות עינים.

אמר רבי יוחנן: עשה לה כסות, שיהיו הכל מביטין בה ולא בנויה. כסות עינים, כסות, שהיא עשויה עינים עינים.

רבי ברכיה אמר: עשאה מטרונה כסות, שהיא מכוסה מן העין.

ריש לקיש אמר: בקש להקנותה בפני בעלה לומר: כל השנים הללו היא עמו ולא עשה לה דבר, וזה לילה אחת, עשה לה את כל הכבוד הזה.

דבר אחר: אמר לו: אתם כסיתם מני את העין, בן שאתם מעמידים יהא כסוי עינים. ואת כל ונכחת אמר לה: כבר תוכחתיה דההוא גברא גביה, דתנן: המורדת על בעלה, פוחתין לה מכתובתה שבעה דינרין בשבת. ולמה שבעה דינרין? כנגד שבעה מלאכות שהאשה עושה לבעלה: טוחנת, ואופה, ומבשלת, ומכבסת, ומניקה את בנה, ומצעת לו את המטה, ועושה בצמר, לפיכך שבעה. וכן המורד על אשתו, מוסיפין לה על כתובתה שלושה דינרין בשבת. למה שלושה? כנגד שלושה דברים שהוא מתחייב לה: שאר, כסות ועונה. לפיכך, שלושה. אמור שהכניסה לו עבדים ושפחות אינה מתחייבת לו כלום?! אמור שלא נתן לה, לא שאר, לא כסות, לא עונה, אינה מתחייבת לו כלום?!

אמר רבי יוחנן: צערו של איש מרובה מצערה של אשה, הדא הוא דכתיב (שופטים יו): ויהי כי הציקה לו בדבריה כל הימים ותאלצהו, שהיתה שומטת עצמה מתחתיו. ותקצר נפשו למות, אבל היא לא קצרה נפשה, שהיתה עושה צרכיה ממקום אחר: