בראשית רבה מח ט

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

<< · בראשית רבה · מח · ט · >>

הוסף ביאור

ט. [עריכה]

אמר עד שלא מלתי היו העוברים והשבים באים אצלי א"ל הקב"ה עד שלא מלתה היו בני אדם ערלים באים עכשיו אני ובני פמליא שלי נגלים עליך הה"ד הדא הוא דכתיב - זהו שכתוב "וישא עיניו וירא והנה שלשה אנשים נצבים עליו" וירא בשכינה וירא במלאכים.

א"ר חנינא שמות חדשים עלו מבבל ריש לקיש אמר אף שמות מלאכים מיכאל רפאל וגבריאל.

אמר רבי לוי אחד נדמה לו בדמות סדקי ואחד נדמה לו בדמות נווטי ואחד בדמות ערבי אמר אם רואה אני ששכינה ממתנת עליהם אני יודע שהן בני אדם גדולים ואם אני רואה אותן חולקים כבוד אלו לאלו אני יודע שהן בני אדם מהוגנין וכיון שראה אותן חולקין כבוד אלו לאלו ידע שהן בני אדם מהוגנין.

א"ר אבהו אהל פלן של אבינו אברהם מפולש היה רבי יודן אמר כהדין דרומילוס אמר אם אני רואה אותן שהפליגו את דרכם להתקרב דרך כאן אני יודע שהן באים אצלי כיון שראה אותן שהפליגו מיד "וירץ לקראתם מפתח האהל וישתחו ארצה":