בראשית רבה מח ו

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

<< · בראשית רבה · מח · ו · >>


הוסף ביאור

ו. [עריכה]

כתיב (ישעיה לג) פחדו בציון חטאים אמר רבי ירמיה בן אלעזר משל לשני תינוקות שברחו מבית הספר היה זה לוקה וזה מירתת א"ר יונתן כל חנופה שנאמר במקרא במינות הכתוב מדבר ובנין אב שבכולן פחדו בציון חטאים אחזה רעדה חנפים אר"י בר רבי סימן לארכיליסטוס שמרד במלך אמר המלך כל מי שהוא תופשו אני נותן לו פרוקופי עמד אחד ותפשו אמר המלך שמרו שניהם עד הבוקר והיה זה מתפחד וזה מתפחד זה מתפחד לומר איזו פרוקופי המלך נותן לי וזה מתפחד ואומר אי זה דין המלך דן אותי כך לעתיד לבא ישראל מתפחדים ועובדי כוכבים מתפחדים ישראל מתפחדים (הושע ג) ופחדו אל ה' ואל טובו באחרית הימים ועובדי כוכבים מתפחדים (ישעיה לג) פחדו בציון חטאים אר"י ב"ר סימון למה הוא קורא אותן מוקדי עולם שאילו ניתן להם רשות היו מוקדים כל העולם כולו על יושביו לשעה קלה (שם) הולך צדקות זה אברהם ושמרו דרך ה' לעשות צדקה ומשפט (שם ) דובר מישרים מישרים אהבוך (שם) מואס בבצע מעשקות שנאמר אם מחוט ועד שרוך נעל (שם) נוער כפיו מתמוך בשוחד הרימותי ידי אל ה' אל עליון הוא מרומים ישכון ר"י בר רבי סימון בשם רבי חנין בשם רבי יוחנן העלה אותו למעלה מכיפת הרקיע הדא דהוא א"ל הבט נא השמימה אינו שייך לומר הבט אלא מלמעלה למטה (שם) מצדות סלעים משגבו אלו ענני כבוד לחמו ניתן מימיו נאמנים יקח נא מעט מים (שם) מלך ביפיו תחזינה עיניך וירא אליו ה' באלוני ממרא: