בעל הטורים על התורה/דברים/כד

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש


(א) כי יקח איש. בגי' לא שיוקח:

בה ערות דבר. ר"ת בעד שאין דבר שבערוה אלא בעדים:

דבר וכתב. שצריך דבור עם הכתב:

וכתב לה. לשמה:

ספר כריתת. ג' תרי בהאי ענינא ואידך (ישעיה נ) ספר כריתת אמכם. זהו שאמרו ספר כורתה ואין דבר אחר כורתה ולכך כתיב תלת זמני ספר כריתת אע"פ שאשה נקנית בג' דרכים אין דבר אחר כורתה אלא ספר:

(ב) ויצאה מביתו. לומר היא יוצאת משכונתו כשהיא גרושה ולא הוא:

(ג) או כי ימות האיש האחרון. ולא אמר השני לומר שהוא אחרון שאם נשאת לשני ומת לא תנשא עוד דבתרי זימני הוי חזקה:

(ד) ולא תחטיא. וסמיך ליה כי יקח איש אשה. שהיא מצלת את האדם מן החטא:

נחלה. וסמיך כי יקח. לו' בית והון נחלת אבות וגומר (משלי יט) אבל כי יקח איש אשה מה' אשה משכלת. ועוד לומר שכתובת אשה ממקרקעי. ועוד לומר שהוקשה לנחלה ליקנות בג' דרכים:

(ה) לכל דבר נקי. לו' שיהיה נקי בדבור כההיא דאמרינן הכל יודעין כלה למה היא נכנסת לחופה וכו' ד"א לכל דבר נקי יהיה לביתו שהנושא אשה מוחלין לו על כל עונותיו:

נקי יהיה לביתו שנה. ס"ת שם של ד' אותיות לומר שהשם מעיד עליהם ומגיד שיחתן היתירה. ושמח מנין ימים של ושמח חייב בתשמיש המטה בשנה שהן כל ימות השנה חוץ מיה"כ. הפסוק מתחיל בכי יקח ומסיים בקיחה לומר נשא אשה בבחרותו ישא אשה בזקנותו. אשתו אשר לקח. וסמיך ליה לא יחבול. לומר לא יתבול אשתו בתשמיש המטה. ד"א על שם שהאשה היא משכונו של אדם דבעון נדרים אשתו של אדם מתה:

(ו) כי נפש הוא חובל. וסמך כי ימצא איש גונב. לומר שהגנב נוטל נפשו של אותו שגונב ממנו כענין שנאמר (משלי כב) וקבע את קובעיהם נפש:

כי ימצא איש גונב נפש מאחיו מבני (ישראל). ר"ת בגי' זהו יוסף:

(י) כי תשה ברעך. סמך לצרעת לומר שע"י זה בא הצרעת שאומר לו חבירו השאילני כלי שלך והוא אומר אין לי ולמחר באים נגעים על ביתו וצוה הכהן ופנו את הבית והכל רואין שיש לו:

(יד). לא תעשוק שכיר. סמך לכי תשה לומר אפי' אם הוא חייב לך אל תאמר אעכבנו בחובי אלא פרע לו שכרו מיד ואחר כך גבה חובך:

ה' אלהיך. וסמיך ליה לא תעשק. לומר אם עשק העני כאלו עשק לשם דכתיב מלוה ה' חונן דל:

(טו) ולא תבא. ג' דין ואידך ולא תבא דמעתך. ולא תבא עלינו רעה. ולא תבא עליו השמש כדי שלא תבא דמעתך. פי' שלא יבכה עליך שאין לו מה לאכול. ולא תבא עלינו רעה שאל"כ יקרא עליך אל ה' ויבא עליך רעה:

והיה בך חטא. וסמיך ליה לא יומתו אבות על בנים ובנים לא יומתו על אבות. לומר שפעמים בחטאך ימותו בניך (ר"ל כשאוחזין מעשי אבותיהם בידיהם וערש"י):

בחטאו יומתו לא תטה. לומר כל המטה דין חייב מיתה:

(יז) גר יתום. ולא אמר גר ויתום לומר לך גר שנתגייר כקטן שנולד דמי:

ולא תחבול בגד אלמנה.

(יח) וזכרת כי עבד היית במצרים. הזכיר זה על לא תחבול לומר שתזכור שהיית עבד ונתתי לך חן בעיני מצרים ושאלו לך כלי כסף וכלי זהב ושמלות ע"כ אני מצוך לא תחבול:

(יט) סמך כי תקצור קצירך בשדך ללא תטה משפט. לומר לך שצריך שתדע משפט הקציר כההוא דתנן שתים לקט שלש אינן לקט:

למען יברכך. וסמיך ליה כי תחבוט זיתך לא תפאר אחריך. לו' לך (שהאזהרה) [שהזית] סימן ברכה:

וסמך זית לשדה לו' כשם שמניחין פאה בשדה כך צריך להניח פאה באילן:

(כב) גבי כרם כתיב וזכרת. ע"ש זכרו כיין לבנון: