בנכר (רחל)

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

כָּכָה אֵשֵׁב... כָּכָה: שַׁחָה וְרוֹעֶדֶת.
שֶׁמֶשׁ קָרָה פֹּה בַּשַּׁחַק הַזָּר.
צַו חֲרִישִׁי יִשָּׁמַע – גַּעְגּוּעֵי הַמּוֹלֶדֶת –
קוּמִי וּלְכִי! מַה לָּךְ בְּאֶרֶץ נֵכָר!
 
כָּכָה אָקוּם... כָּכָה: בַּפַּעַם הָאֶלֶף.
כָּכָה אֵלֵךְ לִי בְּאֶפֶס אוֹנִים.
כָּךְ אֲשׁוֹטֵט בַּדְּרָכִים, בַּשָּׁרָב וּבָדֶּלֶף;
כָּכָה אֹהַב... כָּכָה: לְלֹא פִּתְרוֹנִים.


מאת רחל המשוררת

טקסט זה הועתק מפרויקט בן-יהודה (הקישור המקורי).