בני אהובה/הלכות אישות/יג/י
הלכות אישות/יג/י
הדירה שלא תשאל ולא תשאיל מכלי הבית וכו'. עיין במ"מ שכתב דמיירי דתלה נדרו במזונות או בתשמיש והתוס' פירשו דאסר כליו בקונם על שכניו וכן כתב הטור והשו"ע והא דלא מוקמינן המשנה המדיר את אשתו מלהנות לו דמיירי דתלה בשאילת כלים ולא הוי קשיא לן והא משועבד לה לדעת התוס' דאין תשמיש בכלל להנות לו וכן הא דפריך לשמואל מהך דהמדיר את אשתו שלא תאכל פירות וסלקא דעתך דתלה בתשמיש ולא דנדרה היא וקיים לה הוא ולא משני דתלהו בשאילת כלים כבר כתבתי לעיל דדוחק הוא דהמשנה יהיה סותם ויהיה סומך אדין דלא נזכר כלל במשנה רק ברייתא ומימרא היא והוי תלי תניא בדלא תניא ועוד אפשר לומר דיש לדייק מה בכך שאוסר כליו על שכיניו בקונם הלא יש תקנה שימכור כלים אלו ויקח חדשים ואלו חדשים אינן אסורים דאין אדם אוסר דבר שלא היה ברשותו ואפילו בחלופי כלים אלו אבעיא הוא במסכת נדרים דף מ"ז ע"א אי אסורים ומכ"ש בקונה כלים חדשים ודאי דאינם אסורים וא"כ כפיית גט למה והא אין צריך פתח לנדרו ויכול לקיים בקנין כלים חדשים תמורת כלים הללו וצ"ל הואיל דלשאילת כלים אין זמן ואפילו נאסרה ליום אחד כופין להוציא כמבואר בגמ' ובפוסקים וא"כ אי אפשר לתקנה זו דלקנות צריך זמן ובין כך ובין כך מה תהא עליה אבל במתניתין בהמדיר מלהנות לו דיש זמן ל' יום לפרנס והמדיר מקישוט דיש זמן לעשירות שלשים יום בין כך יוכל לקנות חדשים ואם כן יש תקנה לנדרו ולכך אי אפשר לומר בשאילת כלים כלל.
והנה בטור ובשו"ע מבואר דאם היא נדרה משאילת כלים ותלתה בתשמיש והוא שמע ולא הפיר לה יוציא ויתן כתובה ומכאן קשה לכאורה להש"ך ביו"ד סימן רל"ד ס"ק (פ"ד) [פ"ה] שכתב דדעת הטור כדעת הרבינו ירוחם דהיכא דתלתה נדרה בדבר שצריך מעשה ואינו מדברים שיש בו עינוי נפש או דברים שבינו לבינה אינו יכול להפר עד שיחול הנדר וא"כ איך יכול הבעל להפר תליה דתשמיש כיון דעדיין לא השאילה הכלים ועדיין לא חל הנדר דתשמיש וצריכן לדחוק ולומר דמיירי דכבר ביום שמעו השאילה הכלים וא"כ חל האיסור תשמיש והא דהוצרך ליתן טעם מפני שמשיאה שם רע בשכנותיה אף דהשתא חל איסור תשמיש גרידא היינו משום דהו"א דתצא שלא בכתובה דמי צוה לה שתשאיל עד שנאסר עליה התשמיש היה לה להזהר שלא תשאיל ולזה אמר דזה אי אפשר לה מפני שמשיאה שם רע בשכנותיה וא"כ היה לו להפר נדר תשמיש והוא נתן אצבע בין שיניה ודוחק הוא.
וכתב המ"מ אע"פ שבגמרא אמרו יוציא ויתן כתובה לא אמרו לאלתר אלא ללמד שעיקר הנדר קשה לה וכו' והקשה הלח"מ א"כ בגמרא שהקשה לשמואל מהך דלא תאכל פירות לשני נמי דתלה במזונות ובאמת ימתין ל' יום ואם תלה בתשמיש ימתין ז' ימים ומ"ש יוציא ויתן כתובה לא הוצרך אלא ללמד שעיקר הנדר קשה לה ואינו נתלה בזמן כמ"ש המ"מ גבי שאילת כלים וגבי נדר שלא תלך לבית אביה או לבית אבל ואפשר לומר דס"ל למ"מ דודאי בדברי אמורא דאמר יוציא ויתן כתובה יש לפרש כן דסמך אמשנה וקיצר בענין רק בא להודיע שהנדר קשה לה אבל במשנה גופיה דנקט פרטי דינים אפשר דס"ל לגמרא לדוחק לומר כך או יש לומר דדוקא היכא דנקט סתם בלי הזכרת זמן כלל בזו י"ל כדברי המ"מ אבל גבי פירות דנקט רבי יהודה זמן בישראל יום אחד ובכהן ב' ימים וכן בקישוט נקט רבי יוסי בעשירות זמן ל' יום בזו ודאי דוחק הוא לומר שיש זמן יותר דאלו יש זמן יותר הוי ליה למימר ולפרוט והיותר נראה לומר דודאי הא דפריך לשמואל לאו מפירות לחוד פריך רק מכל הפרטים דתני במתניתין ובקישוט נאמר לרבי יוסי בעשירות שלשים יום ובעניות שלא נתן קצבה דמשמע דבעניות יוציא מיד ודעת שמואל גופיה הוא בנתן קצבה י"ב חודש יכולה למיקם בלי קישוט ואפ"ה לא אמר רבי יוסי בשלא נתן קצבה דימתין עכ"פ י"ב חודש וזה דקשיא לשמואל דאמר במודר הנאתו עליה אפילו בסתם ימתין ל' יום בתלה במזונות א"כ גבי קישוט נמי אפילו בסתם שלא נתן קצבה ימתין י"ב חודש אולי ימצא פתח לנדרו וזה עיקר קושיית הגמרא לשמואל.
ובהכי ניחא דברי רש"י דפירש בתירוץ הגמרא דנדרה איהי וקיים לה הוא דהיא לא תבקש פתח לנדרה עיי"ש והקשו התוס' דא"כ מה פריך לקמן ותתקשט (ותאסור) [ותאסר] ומלבד קושיית התוס' קשה נמי דבגמרא אמר לקמן הב"ע דתליא קישוטיה בתשמיש משמע דענין חדש הוא זה מה דלא נאמר קודם לזה ולפי פירוש רש"י כל הסוגיא מיירי מזה דתלהו בתשמיש וא"כ מה חידש לנו דתלהו בתשמיש ודקארי לה מה קארי ולפי מ"ש ניחא דגם דעת רש"י בסלקא דעתך דלא תלתה בתשמיש כיון דהוא גופיה עינוי נפש דנדרה מפירות אינה יכולה לסבול רק שלא תקשי מהך דקישוט בעניות שלא נתן קצבה למה לא תמתין י"ב חודש ולזה פירש רש"י דאם היא נדרה אינה מתחרטת למצוא פתח לנדרה ולכך לא הזכיר רש"י בלשונו כלל מענין תליה בתשמיש רק סתם אם נדרה היא דכונתו לתרץ הך דעניות שלא נתן קצבה והתוס' ג"כ לא הקשו לרש"י מהא דאמרינן הכא במאי עסקינן דתלהו בתשמיש רק קושיא אחרת דמה פריך ותתקשט ותאסור לשיטת רש"י הא כבר תרצנו דבנדרה היא לא שייך המתנה וע"ז יש לתרץ בכמה גוונא כמ"ש לעיל וכן דעת המ"מ.
והא דפריך לקמן ותתקשט ותאסור לב"ש וכו' ולא אמרינן דהאמת כן דימתין ז' ימים לגוף הנדר והא דלא הוזכר במתניתין משום דבא רק לאשמעינן דעיקר הנדר קשה לה כמו דצריכין לומר לדעת המ"מ דהך יום ויומים דנקט רבי יהודה גבי אכילת פירות היינו מלבד ז' ימים לגוף הנדר כמ"ש המ"מ. ונראה דס"ל לגמרא דודאי ת"ק דנקט המדיר את אשתו שלא תתקשט וס"ל דקישוט הוא מעינוי נפש ודאי פירושו בלי תליא בתשמיש כי לאיזה צורך צריך תליא בתשמיש כיון שהוא נדר שיש בו עינוי נפש על כרחך פירושו הדרה מקישוט לבד ולרבי יוסי החולק שאין בו עינוי נפש פירושו דתליא בתשמיש ואין לתמוה דמלת המדיר את אשתו להתקשט יהיה נחלק בשני פירושים לת"ק בלי תליה בתשמיש ולר' יוסי בתליה י"ל דנקרא המדיר באופן שיש ביד הבעל להפיר ואם הוא לא הפיר א"כ הוא המדיר ולמר כדאית ליה ולמר כדאית ליה ולפי זה לת"ק דקתני יוציא על כרחך פירושו תיכף בלי המתנת ז' ימים משום דלא תליא בתשמיש כלל וא"כ רבי יוסי דעלה דת"ק קאי ואמר בעשירות שלשים יום ודאי שלשים יום לחוד קאמר דמה דקאמר ת"ק תיכף יוציא אמר איהו שלשים יום ואיך נפרש שלשים יום זולת ז' ימים לתשמיש מה דלא מבואר בדברי ת"ק ואם כונתו כך היה לו לומר ז' ימים להוציא מדעת תנא קמא דאמר סתם ושפיר פריך דמשמע דיותר משלשים יום מודה לתנא קמא דיוציא בלי שהיה יותר ולק"מ.
והנה הטור ס"ל דאם הדירה מקישוט ותלה בתשמיש אין לו רק זמן ז' ימים שהוא זמן תשמיש אע"ג דגוף הזמן מהנדר הוא יותר ונראה דס"ל הכי משום דקשיא ליה לטור קושיא זו דמה פריך בגמרא ותתקשט (ותאסור) [ותאסר] דלמא לא קחשיב רק זמן דתוכל לסבול העדר הקישוט וקאמר בעשירות שלשים יום וכו' אך לענין זמן מנדר תשמיש לא קמיירי והוא המובן ממילא כמ"ש המגיד משנה אלא ודאי דס"ל לגמרא דאם תלה בתשמיש אין נותנין זמן רק זמן דתשמיש שהוא ז' ימים והאחרונים לא נתנו טעם לדבר דלמה והיותר תמוה דהתוס' כתבו בפירוש בדף ע' ע"א בד"ה הכא נמי וכו' דאם תלה מזונות בתשמיש ימתין שלשים יום לנדר דמזונות ואח"כ ז' ימים לנדר דתשמיש ואלו לסברת הטור אין זמן רק ז' ימים והוא סותר דברי התוס' כמ"ש הבית שמואל סימן ע"ד ס"ק ב' וזה תמוה דיסתור הטור דברי התוס' ולא יזכור תחת לשונו כלל דברי התוס' כחולקין ואין זה דרכו של הטור ז"ל.
והיה נראה לומר דס"ל לטור דכל כמה דלא סיפק ביד הבעל למצוא התרה לנדרו אינו נותן ללב שימצא פתח ויעברו עליו כמה זמנים ולא ישגיח אמנם אם סיפק בידו למצוא התרה בזו יש לו זמן כפי מה שגבלו חכמים אולי יתחרט וימצא פתח ולכך בתולה בתשמיש על דרך משל שאמר קונם תשמישך אם תתקשט וא"כ כל זמן שלא קשטה לא חל הנדר ואי אפשר להתיר נדרו דהא לא חל וא"כ אינו נותן ללב להתיר נדרו אמנם אחר שתתקשט אז חל הנדר ויכול להתירו אז יש לו זמן ז' ימים אולי ימצא פתח לנדרו אבל קודם לכן אין לומר דימצא פתח דכל זמן שאי אפשר להתיר אינו נותן לב למצוא פתח ובפרט דלא רמיא אנפשיה דהוא סובר דלמא לא תתקשט באמת ולא יחול הנדר ואי אפשר להתיר וא"כ אינו מטריח בכדי למצוא פתח וכו' האי אדרך רחוק דיחשוב אם תתקשט ותהא אסורה עלי אבקש פתח להתרה אבל עכשיו אינו מבקש ולכן ס"ל לטור בכל הדברים שתולה בתשמיש אין ליתן זמן שימצא פתח לנדרו כי ודאי לא ימצא רק אמרינן שתתקשט ואז הנדר חל ואז יש לומר שימצא פתח לנדרו להתיר ויש לו זמן ז' ימים וזה נראה לענ"ד ישר בסברא. ואפשר דלכך לא הביא הטור דהתוס' חולקין אזה דאפשר לומר דגם התוס' סוברים כן רק סוברים באוסר עליה מזונות ותלהו בתשמיש ודאי דיש ליתן זמן שלשים יום דגם בתוך שלשים יום יכול להתיר הנדר אם מצא פתח דהוא אומר קונם את נהנית ממני מזונות ואם תהיה נזונית ממני תהיה תשמישך אסור וא"כ אף דנדר ראשון אינו חל היינו מטעם דמשועבד לה אמנם אם מצא פתח התרה תוכל היא לומר הריני מוחלת שעבודי עליך וא"כ חל הנדר והרי יכול להפר וא"כ שפיר יש לומר דנותנין לו זמן ל' יום משא"כ בשאר נדרים שאין בידו כלל להדירה רק מחמת תליא בתשמיש בזו אין להתיר עד שיחול איסור תשמיש וא"כ שפיר יש לומר כל זמן דלא חל הנדר אינו נותן לב למצוא פתח אך זה קצת דוחק.
אמנם היותר נראה דס"ל לטור דכי אמרינן דימצא פתח לנדרו היינו במה שהוא בתוך הצער וסובל ג"כ צער אם רב או מעט בזו נותן לב להתיר נדרו אבל במה שהוא אינו סובל צער כלל רק היא לחודא בזה לא נפק"מ לבעל מידי ואינו מתיר נדרו כלל ואין משגיח בה כלל ומה נפק"מ לו בה בסבילת הצער עד שיתיר נדרו והגירסא ישנה היא כך בגמרא בהא קאמר שמואל דאיכא צערא דתרווייהו ורש"י דמחקו ס"ל דגם בהדרת מזונות איכא צערא דתרווייהו דהא מוכרח להעמיד פרנס ולומר כל הזן וכו' ואי אפשר לו למזוג לה כוס של צונן אף שדר עמה וכי יש צער גדול מזה וא"כ איך קאמר דקמ"ל שמואל גם במזונות דליכא צערא דתרווייהו. ועיין בתוס' דגרסי להך גירסא וכן הרא"ה ז"ל וס"ל דהכי קאמר דקמ"ל שמואל דגם במזונות איכא צערא דתרווייהו וכן ס"ל להטור דלא אמר שמואל דשמא ימצא פתח לנדרו אלא היכא דאיכא צערא דתרווייהו רק דהו"א במזונות ליכא צערא דתרווייהו קמ"ל דגם בהא איכא אבל במקום דלא רמיא שום טורח והעדר דבר לבעל אף שמואל מודה לרב כמו בס"ד דגמרא ופלוגתא רחוקה לא עבדינן וא"כ האומר לאשתו אם תתקשט קונם הנאת תשמישך עלי למה תמתין שלשים יום אולי יתחרט הלא אין לו צער כלל כי מה נפק"מ לו בהעדר קישוטין וא"כ לא יתחרט ובהא לא אמר שמואל רק תתקשט ותהיה תשמישה אסור עליו ואז יש לו צער ויהיה תקוה שיתחרט ונותנין לו זמן ז' ימים ונכונים דברי הטור משא"כ במזונות אם תולה בתשמיש בזו נותנין לו זמן שלשים יום למזונות ועוד שבעה ימים לנדר דתשמיש דבמזונות יש לו ג"כ צער וטורח כמסקנא דגמרא ותמיד יש להוחיל אולי ימצא פתח ולכך כתבו התוס' דיש להמתין ל"ז ימים ואין זה סותר לדברי הטור כלל.
ובזה יובנו דברי רש"י דכתב בתירוץ הגמרא דנדרה היא וקיים לה הוא דאינה מבקשת פתח והיינו כמ"ש לעיל דרש"י בא לתרץ הך דבעניות שלא נתן קצבה למה לא תמתין י"ב חודש לזה קאמר רש"י דאם היא נדרה אינה מתחרטת ולא תקשי עדיין אולי ישאל הוא על ההיקם דכאן מיירי דלא תלתה בתשמיש כמ"ש התוס' וא"כ מה לו לשאול על נדרו דמה נפק"מ לו בה הלא אין לו צער כלל אבל לקמן דמשני דתלתה בתשמיש פריך שפיר ותתקשט (ותאסור) [ותאסר] וכו' ואף דהיא לא תשאול דלמא הוא ישאול על ההיקם דהא יש לו צער בהעדר תשמיש ומשני מסני סני לה כמ"ש התוס' ואין לחוש דישאל על ההיקם ודברי רש"י נכונים. וגם לא קשיא כהנ"ל אולי שלשים יום דנתן רבי יוסי לעשירה הוא מלבד ז' ימים דמלבד בעניות שלא נתן קצבה קשיא אף גם דאין להמתין בסתם שלשים יום כיון דעיקר הנדר בתלית תשמיש ותלית תשמיש הוא רק המתנת ז' ימים וקודם חלות נדר התשמיש אין מקום למצוא פתח ואי המשנה מיירי במפרש ולא בסתם קשה דהוי ליה למימר בסתם דיש לו זמן ז' ימים עכ"פ ולזה מתרץ בגמרא דבסתם אין לו זמן כלל דמסני סני לה ואתי שפיר דברי הטור ואין כאן סתירה מדברי התוס' כלל זולת מה שכתבו התוס' בד"ה בעניות שלא נתן קצבה ועל כרחך לשמואל בנדרה היא דאי בהדירה הוא הא קאמר שמואל ימתין עד שימצא פתח לנדרו עכ"ל.
וכמה שיעור המתנה נחלקו האחרונים בפירושו החלקת מחוקק סובר י"ב חדשים כשיעור הקצבה לעניות ודעת הבית שמואל משמע רק ז' ימים אמנם לפענ"ד נראה דאין דעת התוס' בזה על עניות כלל דאי דעת התוס' דהא בעניות שלא נתן קצבה פירוש דאין צריך להמתין י"ב חודש א"כ קשה השתא דמשני דנדרה היא וקיים לה הוא למה לא תמתין י"ב חודש ולשיטת התוס' עדיין לא יתיישב דהא אהא דפירש רש"י דאין חוששין דתבקש פתח בנדרה היא השיגו התוס' וכתבו דהשתא לא סלקא דעתא דמסני סני לה רק דלכך תצא דאי אפשר לה להמתין אפילו יום אחד במניעות אכילת פירות ומה יאמרו התוס' בקישוט לעניות דאפשר לה לסבול י"ב חודש ולמה תצא תיכף אלא ודאי דהתוס' מפרשי בעניות שלא נתן קצבה אז תצא לאחר זמן הקצוב דהיינו לאחר י"ב חודש והואיל והוא זמן ארוך קראהו חכמי משנה דבר שאין לו גבול לרב אריכתו וכונת התוס' על עשירה דניתן לה זמן שלשים יום בזה קשה אם הדירה הוא ותלהו בתשמיש יש לה זמן ל"ז ימים ל' יום למניעות קישוט ושבעה ימים להעדר תשמיש והגמרא ותוס' תחילת דברי רבי יוסי נקטו וזהו דסותר דברי הטור ואין זה תימה כל כך על הטור דכיון דיש לפרש בתוס' כדעת הטור דס"ל לגמרא דשמואל אכולי מתניתין קאמר בנדר הוא ובאמת מהיכי תיתי לחלק במשנה דרישא יהיה בין בסתם ובין במפרש וסיפא יהיה במפרש לחוד אלא ודאי מיירי בחד גוונא דהדירה הוא וא"כ קשיא איפכא אם הוא נודר ואוסרה מקישוט בתלית תשמיש למה תמתין שלשים יום אפילו בסתם הא לא ימצא פתח לנדרו רק תתקשט ויהיה זמן רק ז' ימים וזהו כונת התוס' הא קאמר שמואל ימתין עד שימצא פתח לנדרו הרי דתליא במציאות פתח וכל כמה דלא נאסר בתשמיש אין כאן פתח ולמה תוחיל ל' יום. ובאמת זה דוחק בפירוש התוס' ומ"מ די בזה דדברי התוס' ודברי רבי יוסי המפורשים לעיל אינם סותרים לדברי הטור ואפשר שבכתב לא היה לו להטור דברי התוס' הללו ואיידי דדברי התוס' בד"ה ובעניות זוטרין מירכסן ליה ועוד דנוסחאות תוס' שונים היה להם לרבותינו הקדמונים כנודע.
ועוד נראה ראיה להטור כיון להס"ד בגמרא דלא ידע מסברת דמסני סני לה וא"כ הא דתנן שלא תלך לבית אבל או לבית משתה יוציא מיד קשה בין שנדר הוא ותלה בתשמיש ובין שנדרה היא נמתין עד שיהיה אבל או משתה והנודר קודם שיש משתה בעיר למה יוציא מיד דלמא בין כך ימצא פתח לנדרו ולמה יוציא מיד וכי בכל יום יש אבל ומשתה בעיר אלא ודאי הוא הדבר דודאי לשמואל על כרחך מיירי בנדרה היא והיא אינה מבקשת פתח כמ"ש רש"י והוא לא ישאל על ההיקם כיון דלית ליה צער אמנם להא דמשני דתלה לקישוט בתשמיש שפיר פריך דלמא ישאל הוא על ההיקם וכו' כמ"ש לעיל ודברי הטור ברורים.