בני אהובה/הלכות אישות/יב/ט
הלכות אישות/יב/ט
התנה עמה אחר שנשאה שלא יירשנה תנאו בטל וכו' שנאמר לחוקת משפט וכו'. והשיג עליו הראב"ד דמה צריך לחוקת משפט והאיך אדם יכול להתנות על דבר שלא בא לעולם וכו' ועיין במ"מ ובלח"מ והעיקר מה שיש לתמוה על רבינו כי בגמרא פרק הכותב דף פ"ד אמרינן דהלכה כרבן שמעון בן גמליאל ולא מטעמיה ולא נזכר שם טעם הרמב"ם שנאמר לחוקת משפט ועוד הא בגמרא מוקי לה בכתב ועודה ארוסה ורמב"ם כתב דוקא נשואה ועיין בחידושי שהארכתי בזה ופה נראה לענ"ד בקצרה והמכוון לדעת רבינו והוא דבתנאי יש שני דברים הוא המתנה עמה והיא עמו ובהיא עמו לא שייך אין אדם מתנה על דבר שלא בא לעולם אלו היה כשאר דבר של ממון שהיתה בודאי יכולה לומר שלא יירשנה הוא אלא אחר כמ"ש המ"מ רק הטעם משום חוקת משפט דכתיב בירושה אמנם במה שהוא מסלק עצמו מלירש בזה לא שייך חוקת משפט דזה נאמר בירושה דאורייתא שאין ביד האב להנחיל לאחר במקום בן אבל ביד הבן לומר איני יורש מאבי כלום וכן הדבר אצל הבעל דיכול לומר איני יורש מאשתי דבר רק דאינו יכול להתנות על דבר שלא בא לעולם אמנם מסלק יכול להיות עצמו מדבר שלא בא לעולם רק הסילוק הוא באירוסין אבל בנשואין ידה כידו והוי כיש לו חלק בנחלתה ואין שייך סילוק אמנם למאן דאמר אדם מקנה דבר שלא בא לעולם ויכול לומר מה שאירש מאבא נתון לך אף הבעל יכול להתנות ולומר לא אירש נחלת אשתי רק יהיה ליורשיה דהוי כאלו נותן להם מתנה בקנין דהא מיירי בנשואה בקנין וא"כ בגמרא דרב הוא דאמר דהלכתא כרשב"ג ולא מטעמיה ורב לשיטתיה דס"ל אדם מקנה דבר שלא בא לעולם ליכא למימר הטעם משום לחוקת משפט דזה הטעם הוא על דיבורה אבל במה שהוא מתנה לא שייך הטעם הזה ולכך הוצרך בגמרא לומר הטעם משום דמתנה על מה שכתוב בתורה דליכא למימר דמתנה על דבר שלא בא לעולם דהא לרב מהני אמנם לדידן דקי"ל כרבי יהודה דבדבר שבממון תנאו קיים ודלא כרב כמ"ש הרמב"ם בתשובתו א"כ בארוסה לא שייך חוקת משפט דהא הוא מתנה וכן שייך סילוק דיכול לסלק עצמו מדבר שלא בא לעולם ולכך מהני אבל בנשואה אף דלא שייך אין אדם מתנה על מה שכתוב בתורה דהוי דבר שבממון מ"מ הוי ידה כידו ולא שייך סילוק ובעי קנין ואין אדם מקנה דבר שלא בא לעולם והיא שמתנית שלא ירשנה בעלה בה שייך חוקת משפט ואתא הכל שפיר וכהוגן ולק"מ.
ומה שהקשה הלח"מ בהא דפסק הרמב"ם בהלכות שמיטה ויובל דהיורש את אשתו דאינו מחזיר ביובל משום דחכמים עשו חיזוק לירושת דבריהם כשל תורה ואלו בפרק הכותב דף פ"ד ע"א הקשה בגמרא על רב דאמר וחכמים עשו חיזוק לדבריהם כשל תורה וירושת הבעל דרבנן מדקאמר אליבא דר' יוחנן בן ברוקה דירושת הבעל דאורייתא הואיל דסבר דאינו חוזר ביובל ותירצו שם בשנוי דחיקי דאליבא דריב"ב קאמר וליה לא ס"ל ולדברי הרמב"ם קשה דלמה ליה לרב לאוקמיה לריב"ב דלא כוותיה לימא דהוי מדרבנן וחכמים עשו חיזוק לדבריהם שלא יצא ביובל כמו בשל תורה עכ"ל ונראה לי לומר לדעת הרמב"ם דודאי לפי דעת הרמב"ן הובא בספר אסיפת זקנים למסכת בבא מציעא דהמתנה שלא תחזור ביובל תליא בפלוגתא דרב ושמואל בהתנה על מנת שלא תשמטנה שביעית עיי"ש א"כ יש לומר דודאי מסתרא סברת הרמב"ם דאע"ג דירושת הבעל דרבנן מ"מ עשו חיזוק לדבריהם שלא יחזור ביובל כיורש דאורייתא אך הגמרא ס"ל זה לדוחק דחכמים יפקיעו חזרת יובל רק אי מהני תנאה אין לך תנאי יותר מזה דכל מאן דמזבן אדעתא דתקנת חכמים מזבן והוי ליה כאלו התנה שלא יחזור ביובל וכי לא אלים תקנתא דרבנן יותר מתנאי דעלמא אבל שם בכתובות דף פ"ד כל הסוגיא לרב אזלא ורב ס"ל דלא מהני תנאי אבל לפי מה דקי"ל כשמואל דמהני תנאי א"כ יש לומר סברת הרמב"ם ולק"מ ודברי הרמב"ם ברורים.
וגם בלא סברת הרמב"ן נראה ליישב דקשיא ליה להרמב"ם לפי מה דקי"ל ירושת הבעל מדרבנן א"כ הך סתמא דמתניתין במסכת בכורות דף נ"ב דתנן היורש את אשתו דאינו חוזר ביובל יהיה נדחה מהלכה ועוד במסכת בבא בתרא דף קל"ט ע"ב אמרינן דגבי יובל שויניה רבנן לבעל כיורש משמע דאתיא אפילו למאן דאמר ירושת הבעל דרבנן ובאמת הרגישו שם התוס' בזה בד"ה גבי בעל וכו' רק שכתבו שם דאינו מדוקדק בלישנא אבל לדעת הרמב"ם הלשון מדוקדק. ולכן נראה לי דס"ל לרמב"ם דצריך טעם במה שאמרו שם בבבא בתרא בעל שויוהו רבנן כיורש ושויוהו רבנן כלוקח וכו' דלמה נתנו לו חכמים שני תוארים הללו יורש ולוקח ואי משום תקנת אושא שלא תמכור בנכסי בעלה ותפקיע כל נכסים מיד בעלה הוי להו לשויוהו לוקח לחוד ולמה שויוהו נמי יורש וצ"ל דלכך שויוהו רבנן תרווייהו דלוקח הוא בשעת נשואין כמ"ש הפוסקים והאיך יזכה בנכסים שנפלו לה לאח"כ הואיל ואין אדם מקנה דבר שלא בא לעולם ולכך הוצרכו ליתן לו תואר יורש וירושה ממילא וכיון דהוצרכו ליתן לו תואר יורש ג"כ משום נכסים שנפלו לה לאחר מכאן ממילא הסברא דהוצרכו לומר דהוי נמי יורש לענין דאין ירושתו חוזר ביובל דחכמים עשו חיזוק לדבריהם כשל תורה כדי שלא יתבטל תקנתם לענין נכסים שנפלו לה אח"כ שעיקר תקנתם לעשותו יורש היה בשביל זה וזהו אם אין אדם מקנה דבר שלא בא לעולם אבל לרב דס"ל אדם מקנה דבר שלא בא לעולם ודאי דלא היו צריכין ליתן לו תואר יורש כלל רק תואר לוקח דמה צורך יש לבעל ביורש די לו כלוקח להפקיע כחה שלא תוכל למכור כלל ואי משום נכסים שנפלו לה אח"כ להוי נמי לוקח זוכה בהם לרב דס"ל אדם מקנה דבר שלא בא לעולם ויורש למה לו וזהו ודאי מהנמנע שיהיה בשביל כך יורש בשביל יובל שלא יחזיר ירושת אשתו דהוא מילתא דלא שכיח ויהדר ומה נפק"מ בו (ד). ולפי זה דרב ס"ל דלוקח גמור שויוהו רבנן וסוגיא דהתם אליבא דרב אזלא שפיר קשה למה אינו חוזר ביובל ועל כן הוצרך לומר דר' יוחנן בן ברוקה ס"ל דירושת הבעל דאורייתא ואף דמחמת תקנת אושא הצריכו חכמים לשויוהו לוקח מ"מ ירושה דאורייתא לא עקרו כלל משא"כ אי אינו יורש מן התורה כיון דשויוהו רבנן כלוקח ואין לו תואר יורש כלל כהנ"ל קשה יחזור ביובל אמנם לדידן דקי"ל אין אדם מקנה דבר שלא בא לעולם א"כ עכ"פ הצריכו ליתן לו תואר יורש שלא יהיה מסולק מנכסים שנפלו לה אחר נשואין וכיון דיש לו תואר יורש לא קשה מהך דאינו חוזר ביובל דחכמים עשו חיזוק לדבריהם כשל תורה ואתי שפיר (ה).
ובהא אפשר ליישב קושיית התוס' שם בב"ב בד"ה התם אינהו וכו' דהקשו דכיון דקי"ל דבמקום פסידא לאחרינא גבי מזונות אלמנתו דנזונת מנכסיו דשויוהו רבנן ליורש א"כ הא דתנן בהחובל באשה שחבלה באחרים דאינה יכולה למכור נכסי מלוג משום תקנת אושא הא הוי פסידא לאחרינא דהיינו לנחבל ועיין בתוס' וברמב"ן ולפי מ"ש ניחא דכי אמרינן כן אי יש עליו שני תוארים דהיינו היכי דהוצרכו ג"כ ליתן לו תואר יורש משום פסידא דבעל בנכסים שנפלו לה אחר נשואין א"כ אמרינן במקום פסידא דאחריני נתנו לו גם כן תואר יורש משא"כ לרב אין עליו רק תואר לוקח בלבד ולא עשהו חכמים כלל ליורש וא"כ אף במקום פסידא לאחריני לא זז ממקומו להיות לוקח כי לא תקנו חכמים כלל להיותו יורש ולכך בפרק החובל אמרינן הך מלתא לרב דתנינא לתקנת אושא ולרב לא קשה מידי אף דהוי פסידא לאחרינא.
(ד) אמר המגיה לא תקשה להרב המחבר דלמא לרב נמי הוצרכו לעשות הבעל כיורש לענין דאם מתה הבת דאלמנתו נזונת מנכסיו כדאמרינן שם בב"ב דזה מתרץ הרב בעצמו לקמן בד"ה ובהא וכו' דאי לא הוצרכו לעשותו יורש משום פסידא דבעל משום פסידא דאחרינא לחוד לא היו עושין אותו כיורש.
(ה) אמר המגיה לכאורה תירוץ הרב המחבר אינו מספיק דהא במסכת בכורות דף נ"ב ע"ב פריך בגמרא נמי קושיא זו על ר' יוחנן בן ברוקה למה אינו חוזר ביובל ומתרץ סתם גמרא דסבר ריב"ב דירושת הבעל דאורייתא ולמה לא מתרץ התם כטעם הרמב"ם דירושת הבעל דרבנן ועשו חיזוק לדבריהם כשל תורה דשם לא הוזכר רב וצריכין לומר לדעת הרב המחבר דסתם גמרא רצה לתרץ דברי ריב"ב גם אליבא דרב ולדידיה על כרחך ריב"ב ס"ל כן.