בני אהובה/הלכות אישות/ז/ח
הלכות אישות/ז/ח
המקדש אשה סתם וכו'. כתב הכ"מ בשם הר"ן קידש סתם ולא כנס ולא בעל לא אשכחן בגמ' מידי וכו' עכ"ל ואני אומר דהוכחת הרמב"ם היא מהא דחזינן דנחלקו אמוראי פרק המדיר דף ע"ג ע"ב בקידשה סתם וכנסה סתם רבה ורב חסדא ס"ל מקודשת מדבריהם ורבא אמר דתנא ספוקי מספקיה ליה והיה קשה ליה להרמב"ם במה פליגי וכי יחלוקו שלא אליבא דהלכתא דהלכתא כרב בקידש על תנאי ובעל סתם דאמרינן אחולי אחלי מכ"ש בקידש ובעל סתם וליכא למימר דרבה לשיטתו דס"ל דבטעות אשה אחת מודה רב דמלבד דזה דוחק דרב חסדא ורבא כולם יסברו דלא כהלכתא דקי"ל אפילו בטעות אשה אחת אחולי אחלה אף גם לפירוש הרי"ף טעות אשה אחת כגון דקידש על תנאי ובעל לאלתר דאמרינן ודאי דעתיה אתנאי בעל משא"כ בקידש סתם ובעל סתם הא לא שייך למימר על תנאי בעל וכי מיגרע גרע קידש על תנאי ובעל לאחר זמן מאם קידש ובעל סתם וברור דלרב צריכה גט וא"כ במה נחלקו הני אמוראי אלא ודאי דפלוגתתם בקידושין לחוד בלי בעילה והא דמוקי בגמ' פלוגתתם בקידשה סתם וכנסה סתם זהו דוקא אליבא דשמואל דס"ל בקידשה על תנאי וכנס סתם דלא מחל דעליה קאי בגמרא אבל אליבא דרב עיקר פלוגתתם בקידש לחוד ובהא ס"ל לרבא דמספקא ליה וכוותיה קי"ל ולכך הביא הרי"ף מחלוקת רבה ורב חסדא ורבא בהא אף דקי"ל בקידשה על תנאי ובעל סתם כרב משום דנפק"מ לקידושין בלי בעילה ולזה נתכוון המ"מ שכתב פלוגתא הנ"ל ומסיים והובאה סוגיא זו בהלכות והיא הלכה אפילו לדעת רב דאמר קידשה על תנאי ובעל סתם צריכה גט והיינו כמ"ש דאליבא דרב לא הוצרך הרי"ף להעתיקו אם לא שנתכוון דאפילו בקידושין בעלמא צריכה גט ופשוט הוא.