בני אהובה/הלכות אישות/ו/י
הלכות אישות/ו/י
כיצד וכו' אבל בעונה תנאו בטל וכו'. עיין במשנה למלך שהביא דעת פוסקים דלמדו מדברי הירושלמי סוף פרק השוכר את הפועלים דגם עונה מיקרי דבר שבממון כיון דבידה למחול אצערא דגופה אלא שהבעל משנה למלך תמה עליהם מירושלמי פרק קמא דקידושין דאמרו שם רבנן דהאב אינו יכול להתנות בשעת שמוכר בתו לאמה על מנת שלא יהיה עליך יעודין דהוי מתנה על מה שכתוב בתורה ופריך ולית להו לרבנן תנאי שאפשר לקיימו בסופו ומשני אית לון תנאי ממון וזה תנאי גוף ופריך והא תני נושא אדם אשה ומתנה עליה ע"מ שלא יהיה עליו שאר כסות ועונה ועונה לאו תנאי גוף הוא אמר ר' חייה [בר אדא] תפתר בקטנה עכ"ל הירושלמי והבין המשנה למלך דפירושו הוא דתירוצו של ירושלמי הוא דהא דאמרינן דבעונה יכולה למחול ויכול הוא להתנות היינו בקטנה אבל לא בגדולה ולכך קשיא ליה לדעת הגאונים שהביאו ראיה מירושלמי דבבא מציעא דגם בעונה תנאו קיים. אמנם לפענ"ד אי אפשר לפרש כן דברי הירושלמי חדא דמה יהיה החילוק בין קטנה לגדולה דהא על כרחך איירי בקטנה שקיבל אביה קידושין דאל"כ בלא"ה אין לקטנה קידושין גמורין ועל כרחך דקיבל אביה קידושין וא"כ למה יוכל להתנות על עונה וכי הנושא קטנה ע"י קידושי אביה אינו חייב בעונתה וכי אין לקטנה צער הגוף כמו בגדולה ועוד הא סתמא קתני נושא אדם אשה ומתנה וכו' דמשמע בין קטנה ובין גדולה והיכי כייל לה בחדא בבא שאר וכסות דיכול להתנות אף בגדולה דהוי דבר שבממון עם עונה דלא יכול להתנות רק בקטנה.
לכן נראה לי דהפירוש בירושלמי כך הוא דתחילה דבא לתרץ דלכך אינו יכול להתנות על היעוד משום דהוי צער הגוף על זה פריך דעל כרחך ליכא למימר הכי דא"כ תקשי איך יכול להתנות על העונה דהתם נמי איכא צער הגוף על כרחך נייד מהאי תירוצא ואמר ר' חייה [בר אדא] תפתר בקטנה פירוש הך דאינו יכול להתנות על היעודין מיירי בקטנה דאין האב מוכר בתו נערה לאמה רק בקטנה ולכך אינו יכול להתנות שלא יהיו עליה יעודין דיעודין זכות בתו המה ורחמנא זכיה לה שיהיה מיעד אותה ומצוה היא כנודע ואין האב יכול לוותר על זכות בתו והיא אינה יכולה להתנות ולהסכים בתנאי אביה דכיון דקטנה היא אין מחילתה ומעשיה כלום משא"כ הך ע"מ שאין לך עונה מיירי בגדולה שיש לה דעת וכיון דהיא מתרצת בכך היא מוחלת על צער גופה והוי כתנאי שבממון כמו שכתבו המפרשים דהוי כהכני ופצעני על מנת לפטור.