בני אהובה/הלכות אישות/ד/ג
הלכות אישות/ד/ג
אמרה לו תנהו לאבא וכו' אינה מקודשת וכו'. הנה הבית שמואל סימן ל' ס"ק י"ג כתב ממה שכתבו התוס' במסכת קידושין דף ח' ע"ב בד"ה תנם לאבא וכו' משמע דס"ל דאם אמרה תן לפלוני אפילו לא אמרה ואתקדש אני לך הוי מקודשת דאל"כ לק"מ מהאי דאמרה תן לאבא דשם לא אמרה ואתקדש לך עכ"ל ולא הבנתי דבריו דבשלמא בהך דתן לאבא התחיל הוא ואמר התקדשי לי במנה והיא משיבה תנהו לאבא ודאי דאינה צריכה לומר ואתקדש אני לך דעל דיבורו קאי דאמר לה התקדשי לי במנה משא"כ תן לפלוני דעל כרחך מיירי לשיטת התוס' דהתחילה היא בו וא"כ איך יתכן באומרת תן מנה לפלוני ולא הזכירה כלל שתתקדש לו בו שתהא מקודשת ואף שהוא אומר לה אח"כ התקדשי לי בו מה מהני כיון שלא הזכירה היא כלל קידושין בדבריה נשתקע הדבר אבל עכ"פ יהיה מוכח מדברי התוס' דין אחר דאם הוא התחיל לומר התקדשי לי במנה אף דאמרה תנם לפלוני ואתקדש אני לך בו לא מהני כיון דהוא התחיל משטית בו דאל"כ תקשי עדיין למה להו לחלק בין דהתחיל הוא הו"ל לחלק דבתן לפלוני על כרחך מיירי דאמרה אח"כ אתקדש אני לך כמו שהוכחתי וכאן מיירי דלא אמרה ואתקדש אני לך אלא על כרחך דס"ל להתוס' דגם מה שאמרה תן לפלוני הוי כאמרה ואתקדש אני לך ומ"מ אינו מועיל ולכך לא חילקו רק בין התחיל הוא להתחילה היא אבל אין זה דין מוסכם כי הרשב"א בחידושיו וגם המ"מ כתב בשמו וז"ל וכתב הרשב"א דבהניחהו על גבי סלע אפילו אמרה ואתקדש אני לך לא מהני ואינו דומה לתן מנה לפלוני וכו' משום דהתם נתנה לבן דעת וכו' והרמב"ן מחמיר באומרת ואתקדש אני לך הרי מדברי שניהם נלמוד דאף דהתחיל הוא כמו בסלע אם אמרה אתקדש אני לך הוי קידושין בבן דעת עכ"פ וכן הוא בחידושי הרשב"א להדיא עיי"ש וזה דלא כתוס' והלח"מ לא ראה חידושי הרשב"א דאלו ראה לא היה נכנס בזה לדוחק ופשוט הוא.