בנין ציון/קס
ב"ה אלטאנא, יום ו' ז' מרחשון תרכ"ג לפ"ק. להרה"ג מחותני וכו' מ"ה דוד פרידמאן נ"י בק"ק מאהילעוו יע"א.
הוקשה למר נ"י על פסק הרמ"א ח"מ (סי' רנ"ז) המקדיש קרקע מהיום ולאחר מותו או לאחר ל' יום לא קדוש כלל דהא אי אפשר לומר גוף מהיום ופירות לאחר זמן דהא קא אכיל פירות של הקדש עכ"ל והוא משו"ת הרשב"א סי' תקס"ג והרשב"א ביאר שם טעמו מהירושלמי פ' מי שאחזו גבי פלוגתא דרבי ורבנן באומר זה גטך מהיום ולאחר מיתה לפי שכל הנותן לחבירו מעכשיו ולאחר מיתה קיי"ל הגוף קני היום ופרי לאחר מיתה אבל לגבו' ולהקדש אי אפשר לומר כן לפי שאי אפשר שאילן של הדיוט יונק משדה הקדש אא"כ שייר מקום היניקה ואם תאמר מה ראית לבטל ההקדש מפני שלא שייר אדרבא נבטל השיור מפני ההקדש דזה אינו כיון דהקרקע בחזקת בעלי' ואתה צריך לבטל אחד מהם אוקי ממונא בחזקת מרי' וכדאמרינן בירושלמי הנ"ל לענין דאם הפקיר מעכשיו ולאחר ל' יום על דעתן דרבי מופקרת על דעתן דחכמים אינה מופקרת דאע"ג דס"ל לענין גט מגורשת ואינה מגורשת דמספקא להו אי תנאה או חזרה הוי דלענין הפקר אי אפשר שיהי' השדה מופקר לאחרים ופירותיו לבעלים ולכן אוקי ממון בחזקת מרי' ובטל ההפקר לגמרי והוא הדין לענין הקדש כיון דאי אפשר שהשדה יהי' הקדש והפירות חולין ולכן אוקי ממונא בחזקת מרי' ובטל ההקדש לגמרי עכ"ד ועל זה הוקשה למר נ"י שהרי מסיים הירושלמי שם אף בהקדש כן פי' ששואל אם דין הקדש כדין הפקר ומשיב כל עמא מודו אמירתו לגבו' כמסירתו להדיוט פי' דהקדש אינו דומה להפקר שדינו כמו מתנה שיכול להקדיש הגוף ולשייר לעצמו הפירות וחל ההקדש לאחר ל' לגמרי ובתוך הזמן אינו יכול לחזור בו ושכן מוכח ג"כ מירושלמי קידושין פ' האומר באומר שור זה עולה לאחר ל' יכול למוכרה בתוך ל' יום אבל באומר מעכשיו ולאחר ל' הוי כמסירה להדיוט וחל ההקדש ואינו יכול לחזור ושכן מוכח ג"כ ממה שפסק הרמב"ם ה' ערוכין פ' ו' ה' ט' וסיים מר נ"י שהתפלא מאוד על הרמ"א ונושאי כליו שהביאו דינו של הרשב"א בלא שום חולק ושודאי העיקר כהרמב"ם שיש לו ראי' מהירושלמי להלכה ולמעשה ומקום הניחו לו נושאי כליו של הש"ע להתגדר בזה.
תשובה: ידע מעכ"ת נ"י שכבר הקדימו בספר קצות החושן סי' רנ"ז ורנ"ח שהתפלא ג"כ על פסק הרשב"א הנ"ל ממה שסיים הירושלמי דבהקדש כ"ע מודו דאמירה לגבו' כמסירתו להדיוט (וחלק ג"כ על פסק הרמ"א אמנם מטעם אחר שמפרש שהרשב"א איירי בחזר תוך ל' ועוד דהרשב"א איירי מהקדש בדק הבית אבל הרמ"א שע"כ איירי מהקדש לעניים אין הדין כן כמש"כ הרבינו ירוחם בנתיבות) ולענ"ד לק"מ שהרי הרשב"א ואחריו הרמ"א לא כתבו כן רק במקדיש קרקע הקדש אבל לא בהקדש דבר אחר ולכן אין קושיא ממה דמסיים הירושלמי דהקדש אינו כגט דהיינו בהקדש שלא שייך בו פירות כגון שהקדיש דבר שאינו צומח או בהקדיש שור לעולה שלא שייך בשור גיזה וולדות ששור אין לו גיזה ולא וולד או אפילו בדבר שיש לו פירות אבל הפירות מותרים לינק מהקדש כגון בהקדיש רחל לבדק הבית ושייר הגיזה לעצמו שיכול לעשות כן כדמוכח מחולין (דף קל"ה ע"א) בכל אילו מה שהקדיש מעכשיו ולאחר ל' הי' כוונתו שלא יחול ההקדש רק לאחר ל' ושיהי' ברשותו לחזור עד ל' בזה אמר הירושלמי שהקדש אינו כגט שיש ספק אם יכול לחזור אלא כיון דאמירתו לגבו' כמסירתו להדיוט אף שלא חל ההקדש עד אחר ל' מכ"מ אינו יכול לחזור בו ולכן לא מפרש הירושלמי לענין הקדש שדה זו הקדש כמו שמפרש לענין הפקר שדה זו מופקרת אבל במקדיש שדה מעכשיו ולאחר ל' כיון דבשדה יש פירות ואילנות שמשדה הקדש ינקי והדין בזה לענין הדיוט הגוף מהיום ופירות לאחר ל' וכיון דזה אינו יכול להיות כן דאי אפשר שיינקו פירות חולין משדה הקדש הוי כמו הפקר שג"כ אמרינן כיון שאי אפשר להיות השדה הפקר והפירות שלו ולכן לא חל ההפקר דאוקי שדה בחזקת בעלים ה"ה ג"כ בהקדש שדה אבל בשאר הקדש ודאי חל מיד שלא יכול לחזור בו. וכזה נראה מדברי הרשב"א בנדרים (דף כ"ט) שמה דאמר הירושלמי אמירתו לגבו' כמסירה להדיוט הוא לענין חזרה בלבד רק ששם נראה דס"ל דאפילו בדבר שיש לו פירות אחר ל' חל ההקדש ומזה חזר בתשובה וס"ל דההקדש לא חל כלל כיון דלענין הפירות לא יכול לחול אבל ההקדש דירושלמי איירי באין לו פירות ובזה גם הרשב"א מודה דחל ההקדש לאחר ל' שלא אמר דינו רק לענין שדה.
ומה שתימה מר נ"י על התוספ' ביבמות (דף צ"ג ע"א) שמסופקים אם יש להשות מעכשיו ולאחר ל' למהיום ולאחר מיתה לענין גוף מהיום ופירות לאחר זמן מהירושלמי דגטין דנראה דאין חילוק לענ"ד אין קושיא דהתוספ' לא כתבו כן רק לר' יוחנן דס"ל כן והרי לענין מתנה גם ר' יוחנן בירושלמי שם נקט מהיום ולאחר מיתה ומה דמשו' סתם ירושלמי שם לענין גט שחרור והפקר גם לאחר ל' לזה אפשר דפליג בזה על ר' יוחנן ועוד יש לחלק ואין להאריך בדברים הנסעפים להרבה, כנלענ"ד, הקטן יעקב.