בנין ציון/קמד
ב"ה אלטאנא, יום ג' י"ב תמוז תרט"ז לפ"ק.
שאלה: הי' מריבה וקטטה בין איש לאשתו וקבלה האשה אצל השררה ונפסק שם שנחשבים כנפרדים ומותר להאשה אשר יצאה זכאי להיות לאיש אחר ולענין התביעה בדברים שבממון שיש להם זה על זה נפסק שלכל אחד לברר ע"פ המשפט מה שיש לו לתבוע. והנה פשוט שע"פ דין תורה אין האשה מותרת להנשא עד שתקבל ממנו גט כדת משה וישראל וגם שניהם נתרצים ליתן ולקבל גט, אמנם בשביל שהאיש כעת אין לו מאומה אבל כפי הנראה יפול לו סך עצום בירושה במות אביו לכן האשה אינה נתרצה למחול על תביעות שיש לה על בעלה מכתובה ונדוני' והתוספת והבעל אומר לא תקבל ממני מאומה אחרי שע"פ דין המלכות לא יהי' לה גם אם יקנה נכסים מה שאין לה עתה, ונשאלתי אם מותר לסדר גט כזה בשהאשה אינה מוחלת על תביעתה.
תשובה: לפי המבואר בסדר הגט סעיף פ"א בהג"ה צריכה האשה קודם נתינת הגט לחזור לבעל הכתובה כדי שלא יבואו אח"כ לידי קטט מחמת הכתובה ושיאמר הבעל ע"מ כן לא גירשה וכן נאמר שם בסימנים הקטנים בסדר הגט סי' רי"ט יזהירם הרב שלא יהיו קשורים ביחד בשום דבר, והדין נובע מסדר הגט של מהר"י מינץ שכתב שמצא כן בכתב מהור"ר איסרלן ז"ל וביאר שם הטעם מהא דתנן פרק השולח נשאת לאחר והיא תובעת כתובתה אמר רבי יהודה אומרים לה שתיקתך יפה מדיבורך ומפרש רש"י ותוס' דמצי אמר לה אדעתא דיהיבנא כתובתך לא גרשתיך וכן הלכה לכן דן הר"י מינץ שצריך להסתלק תביעת הכתובה קודם הגירושין שלא יבוא הבעל ויאמר על דעת דליתן כתובה לא גרשתי כי אמרתי שלא תתבע כתובתה או שאפטר לשלם מאיזה טעם שיהי'.
אכן קשה לכאורה על טעם דר"י מינץ שהרי בגטין (דף מ"ה) אהא דהמוציא את אשתו לא יחזיר אמרינן א"ר יוסף וכו' והוא שאמר לה וכו' אי אמר לה הכי מצי מקלקל וכו' א"ד וכו' ע"ש והיוצא משם דפליגי תרי לישנא אליבי' דר"נ אם אפילו בלא אמר בפי' מפני מה מוציאה מכ"מ לא יחזיר משום קנס אבל עכ"פ חשש קלקול ולעז לא שייך רק באמר בפי' שמטעם זה מוציאה ולפי האמור שם (דף מ"ו ע"ב) בסוגיא דאיילונית מבואר דלר"מ דס"ל דבעינן תנאי כפול לא יכול לקלקלה כי אם בכפלי' לתנאי' וא"כ במה שיש לה תביעה עליו מכתובה וכדומה איך יכול לקלקלה אם לא אמר בפי' שמגרשה ע"מ שלא לשלם לה כתובה ונדוני' והנה בזה אם בעינן שכפל לתנאו כבר יש פלוגתא בין הראשונים הביאה הטור באהע"ז (סי' י') והוא פסק כשיטה שצריך לכפול ובש"ע שם סעיף ג' הביא ג' שיטות בזה ולשיטה האחרונה שהיא שיטת הרמב"ם אפילו לא אמר מפני כך אני מוציאך לא יחזיר וכפי הנראה פסק הש"ע כן מדהביא שיטה זו לבסוף אכן גם לפי שיטה זו אין הטעם דלא יחזיר משום דיכול לקלקלה בלא אמירה ג"כ אלא שהרמב"ם פסק כלישנא בתרא דר"נ דמשום שלא יהיו פרוצים לא יחזיר ולפ"ז לכל השיטות בלא שאמר בשעה שמגרש שע"מ כן הוא מגרש לא יכול לקלקלה אח"כ ולומר אלו הייתי יודע וכו' ואיך שייך לעז בלא נתן כתובה והנלענ"ד שהר"י מינץ סמך על מה שכתב ה"ה הביאו גם הבית שמואל שם ס"ק ז' דגבי איילונית שכתב הרמב"ם ג"כ דבלא אמירה ג"כ לא יכול להחזירה והרי שם לא שייך קנס ופי' ה"ה כיון דאיילונית הוא מום גדול סתמו כפירושו ואע"פ שלא אמר לה יכול לקלקלה ולהוציא לעז עלי' ע"ש וא"כ ה"נ כיון שידוע לכל שהאשה תוכל לתבוע כתובה מהמגרש והיא קבלה הגט בלא כתובה נעשה כמי שאמר בפי' שלכך גירשתיך מפני שלא אצטרך לשלם לך כתובתיך ואם תתבע אח"כ יכול לקלקלה ולהוציא לעז. והנה בנדון שלפנינו שהיא הכריחה אותו ע"פ השררה לפירוד מה שמביא לידי גירושין והוא כבר אמר בפי' שלא תוכל לקבל ממנו מאומה לפ"ז נעשה ג"כ סתמא כפירושו שאם תכריחנו כשיבא לידי נכסים לשלם לה מה שחושב עתה שלא יצטרך לשלם לה ע"פ דין המלכות יתחרט על הגט ויאמר אם לא הייתי מגרשה היו נשארים לי נכסי ועתה הוצרכתי ליתן לה ולענ"ד אין חילוק להקל בין דין דהר"י מינץ לזה ואדרבא בזה שייך עוד קלקול יותר כיון שאמר בפי' שלא יצטרך ליתן לה א"כ הוי אומדנא דאם יראה שטעה יתחרט משא"כ בכתובה שלא אמר בפי' כן שמגרש ע"מ שלא לשלם כתובה.
אמנם עדיין יש מקום עיון ע"פ מה שכתב הרשב"א בגטין (דף מ"ו) שהקשה כיון דאם אומרים לו שלא יכול להחזירה ליכא קלקול שהוא לא ישתדל להוציא לעז שאינו מצוי לקלקלה אלא כל זמן שהוא חושב שתחזור לו דא"כ ליכא קלקול לעולם דהא מכי נשואה לאחר אסורה לחזור לו ותירץ שהוא סבר כל שאין הגט בטל אלא מחמת שנמצאו הדברים בדאים אף כשנשאת אנוסה היתה כשסבורה שהיא מגורשת גמורה ואונס בישראל משרא שרי עכ"ל ולפ"ז אף שגם בתובעת כתובה שייך כן שיש לו תקו' שתשוב אליו כשיאמר שאדעתא דהכי לא גירש והגט בטל והיא שנשאת אנוסה היתה ומותרת לחזור לו מכ"מ יקשה דהתינח באשת ישראל אבל כשהמגרש כהן דאפילו אנוסה אסורה לו מה לעז שייך והרי בסדר הגט לא חילק בזה בין אם כהן הוא או ישראל וצ"ל דהר"י מינץ סובר כיון דלאו כ"ע דינא גמירא לעולם יהי' לעז אם הבעל צוח גרשתי בטעות ושהגט בטל ובני' ממזרים אף שהאמת אינו כן כיון שלא גרש על תנאי זה בתנאי כפול מכ"מ כיון שלפי מחשבתו הוא כן יוציא לעז זה כמש"כ הרשב"א בדבור הנ"ל.
סוף דבר אני אומר אף שהראתי פנים להקל בדין זה עכ"ז לא מלאני לבי לחלוק על דין פשוט של סדר הגט המוסכם להלכה מכל ישראל. גם לא ראיתי שום חילוק בין נדון השאלה לנדון של סדר הגט. אמנם מכ"מ מי שלבו רחבה ורואה קלקולים בחדול הגט ורוצה לסמוך על דעתו להקל לענ"ד ימצא סמיכה קצת בהערות הנ"ל. כנלענ"ד, הקטן יעקב.