בנין ציון/קכ
ב"ה אלטאנא, יום ו' כ"א אדר שני שנת תרט"ז לפ"ק. להרב וכו' מ"ה משה ליב הכהן נ"י דיין דק"ק ניקאלסבורג יע"א.
על תשובתי בענין להשהות נפל כתב מעכ"ת נ"י – וז"ל העיר מר נ"י דאף דאח קבורה בנפלים מכ"מ אסור להשהותו משום תקלה שמא יהנה כיון שמת אסור בהנאה רק דתמה על הא דפשיטא לי' גם להנוב"י מהד"ק סי' צ' דנפל אסור בהנאה והא ילפי' מגז"ש דשם שם ותמת שם מרים ותקבר שם א"כ י"ל דוקא מה דטעון קבורה אסור בהנאה ולא נפל שאין טעון קבורה עכת"ד הנה כעין שאלת מעכ"ת נ"י כבר הובא בס' בינה לעתים מהגאון מ"ה יונתן ז"ל ברמב"ם ספ"א מהל' י"ט והיא איש עני חסר לחם שהפילה אשתו נפל משונה בצורתו ונשאל אם מותר לסבב בכרכים להראות חזותו לרבים ויהי' הרואה אותו יתן פרוטה או ב' וחיתה נפשו בגללו והחליט שם לאסרה וז"ל אף גם דמת אסור בהנאה וזה ודאי אף נפל בכלל דאיסורו כטומאתו וזהו פשוט וא"כ הי' משתכר באיסורי הנאה עכ"ל הרי דגם להגאון הלז פשיטא לי' דנפל ג"כ אסור בהנאה ומה שהניח מעכ"ת נ"י לצ"ע טובא כבר העיר להקשות בשו"ת חתם סופר על או"ח סי' קמ"ד וכתב דילפינן שם שם מותמת שם וקרא דותקבר שם איצטריך לדרש אחרינא שלהי מ"ק דאין משהין מטה של נשים דסמוך למיתה קבורה אבל איה"נ לא תלי' בקבורה יעו"ש ובאמת גם מעכ"ת נ"י העיר בזה וכתב דגז"ש הוא משם דכתיב גבי ותקבר דהוא המיותר דשם ראשון לא מיותר ובמח"כ ז"א דהלא סוף מ"ק דף כ"ח ילפי' דרשה גם משם דכתיב גבי ותמת דבנשיקה מתה דילפי' שם שם ממשה גם בע"א (דף כ"ט ע"ב) היכי דילפי' דמת אסור בהנאה לא הביא הש"ס רק הך קרא ותמת שם מרים יעוש"ה הרי דילפי' משם דכתיב גבי ותמת.
ומה שהעיר מעכ"ת נ"י בחקירה השלישית שיש איסור גמור להשהות הנפל בביתו מחמת ציון לענ"ד ז"א דהלא ברייתא ערוכה היא במ"ק דף ה' ע"ב אין מצייני' על הודאות אבל מציינין על הספיקות וכ' שם רש"י ד"ה על הודאות הואיל דברור לכ"ע דאית בי' טומאה ודאית לא מטלטלי באותו מקום טהרות וכ"כ הרמב"ם פ"ח מהל' טומאת מת הל' ט' יעו"ש וא"כ ה"נ בנ"ד אין לך ודאי גדול מזה דידעי כ"ע שאותו רופא יש לו נפל בביתו וכן יוודע הדבר הזה גם ברבות הימים איש מפי איש וידעו הכהנים להזהר ולא שייך ציון כלל וכלל ושפיר עבדו התי"ט והנוב"י שלא העלו טעם לחיוב קבורה לנפל רק מחמת איסור הנאה. גם מה שנסתפק מעכ"ת נ"י אם חיוב ציון קברות הוא מה"ת או רק מדרבנן והביא גמרא דנדה ד' נ"ז ודחה דמשם ליכא ראי' דמדרבנן הנה במחכ"ה אישתמיטתי' דכבר העיר בזה בתוס' ב"ב (דף קמ"ז ע"א) סוף ד"ה מנין שהוכיחו לפשיטות מהך גמ' דנדה דציון קברות הוא רק מדרבנן ובאמת דבריהם ברורים דליכא למימר כדעת מעכ"ת נ"י דהלל"מ הוא לכותים מדרבנן דכ"ז א"ש על המקשן דפריך סתמא אע"ג דמדרבנן י"ל דהוא קאי אליבא דהך מ"ד דגמרא גמירי לה עד דאתא יחזקאל ואסמכי' אקרא משא"כ על התרצן דהביא הך קרא דילפי' מיני' ציון ואפ"ה לא קאמר רק משום דכתיבי מזהר זהירי ולא קמתרץ דדאורייתא הוא מהך קרא אע"כ דמודה ג"כ לדעת המקשן שהוא רק מדרבנן רק כיון דכתיבי מזהר זהירי אף שהוא מדרבנן ע"כ דברי מעכ"ת נ"י.
הנה מאפס הפנאי לא אשיב רק בקצרה על השגות הנ"ל: מעכ"ת נ"י תלה השגתו בגז"ש דשם שלא כתבתי רק לסניף אבל הלא עיקר ראיתי ממה שכתב הרמב"ן וסייעתי' דמת עכו"ם מותר בהנאה מדלא דומה למרים וא"כ ה"ה נפל ותימא על החתם סופר שלא העיר על זה וביותר יש לתמו' על הבינה לעתים שכתב דאיסורו כטומאתו והרי מת עכו"ם מטמא במגע ובמשא לכ"ע ואעפ"כ מותר בהנאה לדעת רוב הראשונים. מה שהשיג על פסקי דזה נקרא ודאי אין מן הצורך להשיב על זה שכל שופט בצדק ישפוט דאחד מני אלף יודע שיש שם נפל ואם יודע מי ידע אם מישראלית או מעכו"ם וא' מני אלף יודע שנפל כזה מטמא באוהל. צדק בזה שאגב ריהטא לא ראיתי דברי התוספ' בב"ב אבל לא ידעתי מה השיב על תשובתי דאיך יאמר התרצן כיון דדאורייתא הוא הרי הכותים אינם מודים בהל"מ וקרא דיחזקאל לא נקרא דאורייתא. כנלענ"ד הקטן יעקב.