בנין ציון/קיז
ב"ה אלטאנא, יום ו' כ"ב כסליו תר"י לפ"ק.
ראיתי לחקור בהא דאמרינן להזהיר גדולים על הקטנים אם זה דוקא באותן מצות שהגדול עצמו מצו' עליהן או אפילו בשהוא אינו מוזהר ויש נפקותא אם ישראל מוזהר שלא לטמא כהן קטן או לא. והנה בפשטות הי' נלענ"ד כיון דהא דלהזהיר גדולים על הקטנים ילפינן ביבמות (דף קי"ד) מאמור אל הכהנים ואמרת אליהם להזהיר גדולים על הקטנים הרי דלא הזהיר רק לכהנים ולא לישראל וכן מה שהזהיר קרא עוד גבי שרצים ודם גדולים על הקטנים כדאמרינן שם היינו ג"כ בשהגדולים מוזהרים שהרי הם איסורים שוים בכל ומזה ילפינן כל שאר איסורים שבתורה א"כ לא ידענו רק בכה"ג שהגדולים מוזהרים לעצמם אז מוזהרים גם על הקטנים ובזה יש ליישב ג"כ מה דאמרינן בפסחים (דף כ"ב) ובע"ז (דף ו') מניין שלא יושיט אדם כוס יין לנזיר ואבר מן החי לב"נ ת"ל ולפני עור לא תתן מכשול והתוספ' בע"ז העירו למה נקט הני דוקא ולא מניין שלא יושיט לישראל שאר איסורים שבתורה ונדחקו ליתן טעם לזה וגם שאר הראשונים נדחקו בזה אבל לפ"ז י"ל דהנה הרא"מ פ' שמיני הביא בשם ר' אברהם ן' עזרא לפרש מה דאמרינן בת"כ לא יאכלו לחייב את המאכיל כאוכל דאם האכיל עוף טמא לישראל גדול לוקה ועיין בקרבן אהרן שהאריך בזה ומסיק ג"כ דמה דאמרינן ביבמות להזהיר גדולים על הקטנים היינו דלענין קטנים שאינם בני חיובא אינו רק באזהרה אבל לענין ליתן לגדול הוי לאו גמור ע"ש אכן אפילו נימא דהדרשות דמייתי הש"ס ביבמות רק אקטנים קאי מכ"מ הסברא נותנת דאם על הקטן שאינו בר חיוב מוזהר שלא לספות איסור בידים על הגדול שהוא בר חיוב לא כל שכן ולכן לענין כל איסורים שבתורה שלא לספות לגדול ידענו מטומאה ודם ושרצים אכן זה דוקא באותם איסורים שהוא בעצמו מוזהר עליהם כמו הני אבל להושיט לנזיר שהוא אינו מוזהר בעצמו וכן להושיט לב"נ דלא שייך למילף מהני תלת דלא כתיבי רק בישראל מנ"ל לזה הוצרך לומר דילפינן מלפני עור לא תתן מכשול דזה ודאי שייך גם בשהוא אינו מוזהר ולכן נקט הני תרתי כוס יין לנזיר ואבמ"ה לב"נ וא"כ גם מזה מוכח דבהוא אינו מוזהר לא שייך איסור לספות בידים רק היכי דאיכא משום לפני עור ואף דבלא קאי בתרי עברי דנהרא ליכא משום לפני עור כדאמרינן בע"ז (שם) מכ"מ מדרבנן צריך לאפרושי מאיסורא כמו שכתבו התוספ' שבת (דף ג' ע"א) ע"ש והיוצא מזה דבקטן דלא שייך גבי' משום לפני עור כיון דהוא אינו מצו' וגם משום לאפרושי מאיסורא לא שייך גבי' מהך טעמא כיון שאצלו אין איסור וליכא רק משום דגלי קרא להזהיר גדולים על הקטנים וכיון דלפי מה שהוכחתי לא שייך זה רק באותן איסורים שהוא עצמו מוזהר יהי' מותר לישראל לטמא כהן קטן אלא שמדברי הרוקח שהביא הש"ך בי"ד וגם המג"א (סי' שמ"ג) נראה שאינו כן שכתב שמותר לכהנת מעוברת לכנוס לאוהל המת ולא חיישינן לטומאת העובר מטעם ספק ספקא שמא נקבה הוא ושמא נפל והנה מה שהקשה המג"א עליו דתיפוק לי' דהוי טהרה בלועה כבר תרצו האחרונים זה בכה וזה בכה אכן לפי הנ"ל יותר יקשה דתיפוק לי' כיון דכהנת אינה מוזהרת על הטומאה ג"כ אינה מוזהרת לטמא כהן קטן שהרי רק לבני אהרן הזהיר הכתוב גדולים על הקטנים אלא ע"כ דפשיטא להרוקח דגם כהנת מוזהרת על כהן קטן וא"כ ה"ה ישראל אבל לא ידעתי מנ"ל כן ובפוסקים לא מצאתי דין זה מפורש: הקטן יעקב.