בנין ציון/עח
ואשר שאלת עוד במקו' אשר מימיו באים בסלונות אל מקו' גדול ומשם באים אל מקו' קטן ע"י סילונות והמקו' קטן ג"כ מחזיק יותר מהשיעור מ' סאה אמנם לבל ישטופו המי מקו' הגדול לקטן צריך לסגור הסילון אם ירצה שלא יבואו המים לשם ע"י מנעל והמנעל נעשה במחובר דהיינו כשהסילון כבר הוא מחובר לקרקע נתחבר אליו המנעל אכן למען לפתוח המנעל ולסגרו צריך מפתח כמפתח שעושין לפתוח הדלת ולסגרו אם יש בזה חשש משום מעמיד המקו' בדבר המקבל טומאה. על זה אשיב לך: הנה אמת דברת אם הסילון מראשו עד סופו יש בו כשפופרת הנוד אין חשש בזה משום מעמיד בדבר המקבל טומאה אבל אתה מסופק בזה אם יש מראשו עד סופו שיעור שפ"ה ועל כן חששת והנה באהלות (פ' ו') תנן קוברי המת שהיו עוברים באכסדרה והגיף א' מהם את הדלת וסמכו במפתח אם יכול הדלת לעמוד בפני עצמו טהור ואם לאו טמא פי' שכלים אינן חוצצין מפני שמקבלים טומאה ומזה הקשה הט"ז בי"ד סי' שע"א דמזה משמע דמפתח מקבל טומאה ובכלים (פ' י"א) תנן דמנעל אינו מקבל טומאה ותירץ דמפתח אינו מקבל טומאה ומה שסמכו במפתח טמא הוא מפני שסמיכה בכלי אפילו אינו מקבל טומאה אינו מועיל אמנם הש"ך בנקודת הכסף חולק עליו וחילק בין מפתח שאינו מחובר לדלת שהוא מחובר ובזה איירי מתניתן דהגיף את הדלת אבל הך דמנעל אינו מקבל לטומאה איירי במחובר לדלת וכיון דמחובר לקרקע טהור וכן כתב ג"כ בתוספת חדשים ליישב הסתירה שהקשה הט"ז ולפ"ז יהי' חשש בנדון השאלה משום מעמיד בדבר המקבל טומאה אבל באמת זה אינו דאין זה דומה להגיף את הדלת במפתח דהתם איירי דהמפתח גופא הוא המנעול הסוגר כנראה ממה שהתנה התנא שאין הדלת יכול לעמוד בלא המפתח שבזה דוקא טמא ולכן כיון דהמפתח אינו מחוכר לדלת ומקבל טומאה הרי שחצץ ע"י דבר המקבל טומאה ולכן טמא אבל כאן מה שסוגר את הסילון הוא המנעול המחובר בו ועל ידה אל הקרקע שאינו מקבל טומאה והמפתח המקבל טומאה אינו רק המניע את המנעול וכיון דהוא אינו סותם מוצא המים לא הוי מעמיד בדבר המקבל טומאה ולכן המקו' כשר בכל ענין אפילו אין בסילון כולו כשפופרת הנוד: כנלענ"ד הקטן יעקב.