בנין ציון/ל
ב"ה אלטאנא, ט"ו אייר תרי"ב לפ"ק. בליל זמן אכילת פסח שני למען קיים כל העוסק וכו' ראיתי לחקור איזה חקירות בענין מצוה זו, הנה בפסחים (ד' צ"ה) במתניתן מה בין פסח ראשון לפסח שני קחשיב בל יראה והלל בשעת אכילה דליתא בשני ושוין לענין הלל בעשיי' ולענין אכילת צלי במצות ומרורים ודחיית שבת ע"ש והתוספ' (שם) הביאו בשם התוספתא ג"כ החילוק שהראשון נשחט בג' כתות ולא השני וכן שהראשון טעון בקור ולא השני וכתבו דתני ושייר והתוספ' ביומא (דף כ"ט) מסופקים אם פסח שני נקרב כמו פ"ר אחר תמיד של בין הערבים כיון דהטעם דיאוחר פ"ר הוא משום שנאמר בערב וביה"ע ובתמיד לא כתיב רק בין הערבים וזה לא שייך לענין פ"ש דשם ג"כ לא נאמר רק בין הערבים ומה שלא חשיב ליה במה שבין פ"ר לפ"ש אין ראי' שהרי שייר ג"כ כרת למ"ד דחייב כרת על הראשון ולא על השני ושייר ג"כ נשים למ"ד נשים בראשון חובה ובשני רשות ע"ש ולא ידעתי למה הוצרכו התוספ' להני שיורי ולא נקטי מה שהוא לכ"ע דהיינו שלש כתות דליתא בשני וכן בקור וכן יש שיור דראשון בא בטומאה ולא השני. וכל הני דשייר במתניתן תני בתוספתא דהיינו החילוק בג' כתות ודבא בטומאה ודחיוב כרת ודחגיגה דהשני אין טעון חגיגה, והרמב"ם (סוף ה' ק"פ) חשב החילוקים שבין פ"ר לפסח שני בל יראה ושאין נשחט על החמץ ושאין מוציאין חוץ לחבורה ושטעון הלל באכילתו ושמביאין עמו חגיגה ושבא בטומאה דכל הני הם בראשון לבד. ולא חשב הרמב"ם הך דג' כתות וגם החילוק של נשים ה"ל לחשוב אחר שפסק נשים בשני רשות שם (פ"ה) ולא ידעתי למה השמיטם. ולפ"ז יש בין ראשון לשני בל יראה ושאין נשחט על החמץ ושטעון בקור ושטעון ג' כתות ושמביאין עמו חגיגה ושאין מוציאין חוץ לחבורה ושבא בטומאה וחיוב כרת למ"ד דכרת בראשון ולא בשני וחיוב נשים למ"ד נשים בשני רשות ומה שמסופקים התוספ' אם בא פ"ש קודם התמיד. והנה בכל החילוקים מפורש הטעם דמה שהשני אינו בבל יראה ולא תשחט יליף פסחים (דף צ"ה) מקרא ומה שאין טעון בקור יליף שם (דף צ"ו) מהזה וכן לשאר הדברים שפרטנו שהם דוקא בפ"ר ולא בפ"ש מפורשים הטעמים במקומם בגמרא ע"ש אכן מה שקחשיב בתוספתא שגם ג' כתות אינם בשני לזה לא ראיתי טעם לא בגמרא ולא בראשונים ולא באחרונים מ"ש ג' כתות משאר מצות של עשיית פסח וא"ל שמפני שהמקריבים פ"ש מועטין לא הוצרכו לכך דז"א שהרי גם בפסח ראשון אפילו לא היו רק חמשים המקריבים הוצרכו להתחלק לג' כתות כדאמרינן שם (דף ס"ד) ולענ"ד אולי י"ל כיון דמה שמצות שבגופו נוהגים גם בפ"ש ילפינן מככל חקת הפסח יעשו אותו ואמרינן במנחות (דף י"ט) דכל מקום שנאמר חקה אינה אלא לעכב ולכן לא ילפינן לפ"ש רק מצות שבגופו שמעכבין בפ"ר אבל ג' כתות אינן מעכבות בפ"ר כמו שפסק הרמב"ם ה' ק"פ (פ' א') וע"ש הטעם בכס"מ ועל כן ל"צ בפ"ש אפילו לכתחילה. ואף שקריאת ההלל ג"כ אינו מעכב מכ"מ צריך בהקרבה דשיר צורך עבודה הוא. ולפ"ז יש ראי' למה שנראה מדברי התוספ' סוכה (דף מ"ב) דבקור מעכב דאי אינו מעכב בתמיד ודאי ג"כ שאינו מעכב בפסח א"כ ל"ל הזה למעט פ"ש מבקור כיון דאפילו בראשון לא מעכב ובמקום אחר הוכחתי משיטת רש"י דס"ל דבקור לא מעכב וגם תמהתי על הרמב"ם שלא הביא כלל דפסח ראשון טעון בקור כמו שהביא לענין תמיד ואין כאן מקומו. אמנם במה ששוין פ"ר ופ"ש קחשיב במתניתן הנ"ל הלל בעשיי' ונאכל צלי על מצות ומרורים ודוחין את השבת ובתוספתא הוסיף דבשניהם שה תמים זכר בן שנה ואיסור אכילת נא ומובשל וטעונין לינה והרמב"ם הוסיף על אילו שנאכלין בבית א' ואין מותירין מהן ואין שוברין בהן את העצם ע"ש אכן אכתי שייר טובא שלא חשב במה ששוין פ"ר ופ"ש וחלוקין משאר קדשים דהיינו שאינן נקרבין עד אחר חצות ושנשחטין שלא לשמן או שלא לשם בעלים פסולים ושאין שוחטין על היחיד לכתחלה ושאינן נאכלין אלא למנויין ושאינן נאכלין אלא בלילה ושנתנין מתנה א' ואין בהן סמיכה ותנופת חזה ושוק ונסכים כשלמים ואף דלא ראיתי מפורש שכל דינים הללו הם גם בפ"ש מכ"מ מוכח כן מסוגיא דפסחים (דף פ"ט) ע"ש ועוד דכל אילו הם מצות שבגוף ושעל גוף הפסח דמרבינן בפ"ש מכל חקת הפסח יעשו אותו ואפילו מצות דרבנן שבגוף הפסח נהגו גם בשני וכן מוכח ממה שכתבו הותספ' (ר"פ ערבי פסחים) דלכך נקט ערבי פסחים לשון רבים משום פסח ראשון ושני הרי דס"ל שמה שתקנו שלא יאכל מן המנחה ולמעלה כדי לאכול פסח ומצה לתאבון גם לערב פסח שני תקנו אכן זה פשוט שכל מה שהי' בפ"ר משום זכר לגאולה ולא הי' בגוף הפסח לא הי' בפ"ש ולכן לא הי' לא ספור יציאת מצרים ולא ד' כוסות ולא הסבה שכל זה לא נוגע לפסח. ואם צריך טבול בחרוסת בפסח שני לכאורה תלי בפלוגתא שבין ת"ק ורבי אלעזר ב"ר צדוק שם (דף קי"ד) דלת"ק שאין חרוסת מצו' רק משום קפא ודאי נוהג גם בשני דמ"ש לענין קפא ראשון משני אבל לראב"צ דס"ל מצו' זכר לתפוח וזכר לטיט אין זה חיוב רק בפסח ראשון אמנם נ"ל דודאי גם ראב"צ לא פליג אמציאות שמועיל חרוסת לקפא רק דס"ל דאפילו לא יקפיד אקפא או אם יכול להסיר קפא ע"י דבר אחר מכ"מ יש חיוב בחרוסת ולכן אפילו לראב"צ דפסק הרמב"ם כוותי' מכ"מ יש טבול בחרוסת גם בפ"ש ומכ"מ יש חילוק בין פ"ר לפ"ש לענין חרוסת לשיטת הרמב"ם ה' חו"מ (פ' ח') שגם המצה טובל בחרוסת ע"ש שזה ודאי לא הי' בפ"ש כיון שהטבול הוא אז רק משום קפא וזה לא שייך רק במרור. אמנם יש לחקור במה שאמר ר"ג שם (דף קט"ז) שצריך לפרש טעם פסח ומצה ומרור אם הי' זה גם בפ"ש דלפי מה שכתבו התוספ' שם ילפינן כן מדכתיב ואמרתם זבח פסח הוא פי' באמירה שצ"ל פסח זה שאנו אוכלין ואתקש מצה ומרור לפסח עכ"ל ולפ"ז הוי זה מצוה שבגופו או עכ"פ על גופו של פסח שנוהג גם בשני ועוד שהרי מקרא דזבח פסח הוא ילפינן בזבחים (דף ז') דפסח שלא לשמו פסול וכפי מה שכתבתי לעיל נוהג זה גם בפ"ש וא"כ ה"ה האמירה דילפינן מקרא זה. אכן מלבד שהדרשה שהביאו התוספ' אינה במשמעות הפסוק גם הלשון לא יצא ידי חובתו קשה דאם לא קיים מצות אמירה למה לא יצא ידי אכילת פסח מו"מ והר"ן נדחק לפרש דקאמר כאלו לא יצא וכעין מה שנאמר בסוכה (פ"ב) אם כן היית נוהג לא קיימת מצות סוכה מימיך ולענ"ד אין זה דומה לשם דהתם עשה בישיבת הסוכה נגד תקנת חכמים וא"כ שייך לא קיימת ישיבת סוכה מימיך כמצות חכמים אבל הכא האכילה מצוה לחוד והאמירה מצוה לחוד ואיך שייך שלא יצא במצות אכילה כיון שלא קיים מצות אמירה בהדה ולכן לולא דברי הראשונים הי' נלענ"ד שמה שאמר ר"ג לא יצא י"ח לא לענין אכילת פסח מצה ומרור קאמר אלא לענין מצות ספור יציאת מצרים דכבר הקשו הפוסקים מה ענין מצות ע' של ספור יציאת מצרים בליל פסח כיון דבכל לילה חיוב להזכיר יצ"מ כדרשת בן זומא דפסקינן כוותי' ותרצו דבכל לילה די בזכירה לחוד אבל בליל פסח צריך להרבות לספר והנה למעלה אין לזה שיעור ולכן אמרו רז"ל כל המרבה לספר בי"מ ה"ז משובח אבל הרי צריך שיעור למטה כמה יספר ויהי' יוצא י"ח מצות ספור יציאת מצרים ונלענ"ד דלזה בא ר"ג ומפרש ב' דברים האחד שהמועט להיות יוצא הוא לפרש טעמי פסח מצה ומרור כדדרשינן מוהגדת לבנך וגו' בעבור זה עשה ד' לי בעבור זה לא נאמר אלא בשמראה על פסח מצה ומרור וגם מפורשים טעמים של ג' דברים הללו בג' פסוקים שצותה התורה לספר לבנים טעם פסח בפסוק ואמרתם זבח פסח הוא וטעם מצה בפסוק ואמרת אליו בחוזק יד הוציאנו וגו' שהוא שלא הספיק בצקם להחמיץ וטעם מרור בפסוק ואמרת לבנך עבדים היינו לפרעה במצרים ועוד שנית נשמע מדברי ר"ג שאפילו ספר כל הלילה מיציאת מצרים ולא פירש טעמים הללו לא יצא י"ח סיפור י"מ ולכן נסמכו דברי ר"ג במתניתן אחר מתחיל בגנות ומסיים בשבח וכו' להודיענו שגם זה מדבר מענין מצות הגדה ופי' זה נכון לענ"ד ולפי"ז לא שייך זה רק בפ"ר ולא בפסח שני ויה"ר שנזכה לעשות פסח ב"ב כעתירת הקטן יעקב.