בן יהוידע/נזיר/פרק ט

פרק תשיעי

דף ס"ו. אחד המברך ואחד העונה אמן במשמע. צריך להבין מה ענין במשמע דקאמר כאן. ונ״ל בס״ד דכל זה איירי בהיכא דהמסובין כולם חייבים בבהמ״ז, ואחד מברך וכולם יוצאים י״ח בשמיעתם, ולכן כפי הדין צריך שהם יענו אמן בקול, כדי שישמע המברך ויוצא הוא י״ח אמן בשמיעה, נמצא שקולין הם, הם יוצאים י״ח בברכה ע״י שמיעה, והמברך יוצא י״ח אמן בשמיעה, ולז״א אחד המברך ואחד העונה אמן במשמע, כלומר שניהם צריכים לשמיעה, ויוצאין י״ח ע״י המשמיע, ורק ממהרין למברך תחלה, מפני שהוא התחיל במצות אמירת הברכה תחלה, והם אמרו האמן אחריו, לכן אע״ג דהוא יש בידו שתים ברכה ואמן, והם ג״כ יש בידם שתים ברכה ואמן, מקדמין לו השכר תחלה, מדה כנגד מדה, כי הוא פתח הפתח תחלה בברכה. ונ״ל מאחר ששקולין הם, יש לו מצות ברכה במענה פיו ומצות אמן בשמיעתו, והמסובין יש להם מצות אמן במענה פיו ומצות ברכה בשמיעתם, לכך אמרו חכמים שלא יגביה האדם בעניית האמן את קולו יותר מן המברך, אלא, יהיו שוין בקול. ואומרו אחד ואחד נראה הכונה, המברך עושה כונה של יחוד הוי״ה אדנ״י בברכה בהזכרת השם שאומר בשם אדני, ומכוין בלבו בשם אדני, וגם מכוין בשם השילוב, וכן העונה אמן מכוין בשם השילוב של הוי״ה אדנ״י, שעולים מספר אמן, הרי גם הוא מיחד שני שמות אלו בכונתו, ולכן אמר אחד המברך ואחד העונה אמן, ולכן סמך לזה מאמר ת״ח מרבים שלום בעולם, ע״פ מ״ש רבינו שמשון מאסטרפולי זלה״ה, כי מן חיבור הוי״ה אדנ״י יהיה מספר שלום בחשבון ההכאה, ונמצא החכמים שתקנו ברכות ואמנים שבהם יעשו הכונה של חיבור הוי״ה אדנ״י, מרבים שלום בעולם, שיהיה מחיבור ב' שמות הנז' השפעת שלום :

שם. א״ל רב לחייא בריה חטוף ובריך. נ"ל בס״ד הכונה חטוף נ"ק מן האכילה והשתיה, ובריך בכונה של יחוד שם הוי״ה ושם אדנ"י. והנה עט״ר הרב מור אבי זלה״ה במדרש אליהו דף ק״ך ע״ב, פירש סמיכות מאמר זה של חטוף ובריך עם מאמר ת״ח מרבין שלום בעולם, דבא מסדר התלמוד לפרש לנו דברי רב שאמר לבנו חטוף ובריך, באיזה אופן קאי, דאל תטעה לחשיב שמצוהו בהיותו אורח יחטוף הכוס משאר אורחין ויברך הוא, דודאי אין זה משורת דרך ארץ, אך רב איירי בהיכא דבנו הוא בעה״ב, ויש אורחים נכבדים שהם שוים זע״ז, דאם ימסור כוס בהמ״ז לאורח כמשפטו דאורח מברך, יצא מזה קנאה וכעס, כיון דשוים יאמר האחד למה נתן לחבירי ולא לי, לכן מיעצו אע״פ שברכת כוס בהמ״ז היא נתונה לאורח, דלכ״ע בעה״ב בוצע ואורח מברך, הנה לפעמים יזדמן שאתה תחטוף כוס בהמ״ז ותברך, כי בזה לא יהיה קנאה, כיון דאין אתה נותנו לאורח, ואין אדם מתקנא אלא מחבירו הדומה לו, ולכן אחר מאמר חטוף ובריך הביא מאמר ת׳׳ח מרבין שלום בעולם, כלומר צוואת רב לחייא בריה, הנה היא באופן שבזה ירבה שלום עכ"ד ודפח"ח :

והנה למ״ד גדול העונה אמן יותר מן המברך, בזה פרשתי בס״ד רמז הכתוב איש אמונות רב ברכות, פירש העונה אמן הוא רב מבעל הברכות, ולמ״ד אחד זה ואחד זה במשמע, אלא דממהרין למברך תחלה, בזה פרשתי כי תקדמנו ברכת טוב, ר״ל הברכות מקדמת הטוב למברך, וכאלו אמר ברכות תקדמנו טוב :

שם. ת״ח מרבין שלום בעולם, נ״ל בס״ד דרך הלצה דארז״ל אשה מזרעת תחלה יולדת זכר, איש מזריע תחלה יולדת נקבה, וידוע מ״ש רז״ל בא זכר לעולם בא שלום לעולם, נמצא שלום כינוי לזכר, וידוע מ״ש רז״ל למה התורה נקראת תושיה בשביל דמתשת כוחו של אדם, וידוע תש כח שוהה להזריע ואינו מזריע תחלה, ולז״א ת״ח שהם תש כוחן ואינם מזריעים תחלה, הנה הם מרבים שלום הזכרים בעולם :

ועוד נ׳׳ל בס׳׳ד, מלוי שלום בזה שי"נ למ"ד ו"ו מ"ם, עולה ק"ן כמנין המלוי של עולם כזה עי"ן ו"ו למ"ד מ"ם, וכל שפע של ברכה בא בצינורות של אותיות המלוי, גם עולם עם האותיות עולה ק"ן, ולז"א מרבים שלום בעולם, בצנור שרמוז באותיות עולם. ועוד נ״ל בס"ד ע"פ מ"ש התנא בתלמוד, הרבה תורה למדתי מרבותי ויותר מחבירי, ומתלמידי יותר מכולם, ולז"א תלמידי חכמים ר"ל התלמידים מרבין שלום בעולם, היא התורה הנקראת שלום, דכתיב דרכיה דרכי נועם נתיבותיה שלום, כי מן התלמידים ירבה יותר לימוד תורת חיים :