בן יהוידע/נדרים/פרק י"א
דף פ״א. ערביבותא דרישא מתיא לידי עוירא. נ״ל בס״ד לרמוז, ההורה נקראת ראשית דכתיב ה׳ קנני ראשית דרכו, ואם יש לאדם שיבוש בנסחאות דמשנה וברייתא, אתיא לידי עוירא, שיסתתמו פסקי ההלכות ממנו, שלא יוכל לכוין ההלכה על אמיתותה, ויאמר על טהור טמא או להפך, וערביבותא דמאני רמז לשררה ונשיאות ורבנות, דאלו מכונים בשם מלבושים, וכמ״ש מאן דלביש מדה ילבש מדה, אם יהיה במנוי שלהם ערבוביא ומחלוקת של דעות, מתיא לידי שעממותא, שיהיה בזה בלבול הדעת הרבה, וישתעממו מפני הריב והמחלוקת, וערביבותא דגופא בלבול כוחות הטבעיות שבגופו, הן בחושים, הן בשאר עניינים של אכילה ושתיה ושינה, שלא יהיו בסדר יפה, מתיא לידי שחני וביבי, כי מולידים חולאים בגוף האדם :
שם. הזהרו בערביבותא. נ״ל בס״ד רמז לנ״ק המעורבים בדצח״ם, וכן קליפת נוגה דחציה טוב וחציה רע לבררם, והזהרו בחבורה לעשות חיבור הוי״ה אדנ״י, שהוא יחוד קבה״ו בתורה ומצות, והזהרו בבני עניים שמהם תצא תורה, פירוש בני עשירים אחר שילמדו תורה, חוק הדבר שתצא התורה מהם לאחרים שהם ילמדו אחרים, אך בני עניים אם תלמדום ויהיו ת״ח, אז אח״כ תצא מהם תורה לאחרים, דמאחר שהם עניים יהיו מלמדים אחרים, כדי ליקח הספקה להתפרנס בה. ובני ידידי כה״ר יעקב נר״ו פירש, התורה מתקיימת יותר במעוט אכילה ושתיה, ולא תתקיים במי שהוא מענג עצמו, וכמ״ש רב לרב כהנא לא תמצא בארץ החיים, וא״כ חכם מעונג הרבה רחוק שיצא ממנו חדושי תורה, אך בני עניים שאין להם תענוגים, מהם תצא תורה, ר״ל מחדשים חדושי תורה, מפני שהתורה מיוסדת אצלם יותר, עכ״ד נר״ו :
שם. שלא ברכו בתורה תחלה. נ״ל בס״ד דמצינו תיקנו שלשה ברכות בכל יום לתורה, ופרשתי בס״ד במ״א, ברכה ראשונה אקב״ו על דברי תורה היא כנגד חלק הסוד, לכן נאמר קדשנו כי כל קודש הוא בחכמה, וחלק הסוד הוא בחכמה, וברכת והערב כנגד הגרסה של חלק הנגלה, לכן אומרים בפינו ובפיפיות עמך בית ישראל, כי הגרסה היא בפה, וברכת אשר בחר בנו כנגד העיון והסברא של חלק הנגלה, אשר בחלק זה ישראל משתבחים בפי האומות, שאומרים רק עם חכם ונבון הגוי הגדול הזה, ולכן נאמר לשון נתינה, כי כל הנותן בעין יפה נותן, והנה יש אינם מאמינים בחלק הסוד, ולכן אלו לא ברכו בתורה תחלה, שהיא ברכה ראשונה אשר היא כנגד חלק הסוד, ולז״א על עזבם את תורתי, תורת יוד, כי חלק הסוד הוא כנגד יו״ד דשם הוי״ה שה״ס חכמה :
והא דמפיק לה מקרא דלא הלכו בה, נ״ל בס״ד דאיתא בספר קה״י ז״ל, הלוך הוא בחינת חסד, כמ״ש בתיקונים דף מ"ט ע״ב, הלוך בתקיעה שה״ס החסד ע״ש, וידוע כי חלק הסוד הוא בסוד החסד, שהוא סוד שם ע״ב שמספרו חסד, ולז״א ותורת חסד על לשונה. ובזה פרשתי בס״ד אשרי תמימי דרך ההולכים בתורת ה', הולכים דייקא שלומדים בחלק הסוד שהוא בחינת הילוך, ולז״א ולא הלכו בה שלא ברכו בתורה תחלה, שברכה הראשונה היא כנגד חלק הסוד, והם לא היו מודים בזה החלק, שהוא סוד הלוך :
דף צ״א. בעא מריה דביתא למיכל מהנהו תחלי בלא דעתא דאינתתא. הא דהוצרך תלמודא לפרש שהיה בלא דעתא דאינתתא, משום דאם היתה האשה רואה ושתקה ולא אמרה שלא יאכל, הוות אסירא, דהשתא ידים מוכיחות איכא דהיא מזנה עם אותו נואף, מאחר שרצתה שימות בעלה, ואז אותה אומדנא היוצאה מדברי הנואף שאמר לבעה״ב שלא יאכל לא היתה מועלת כלום להתיר אותה :
ואין להקשות, דאותו נואף כיון דידוע לכל שהוא נואף וכדמוכח מלשון התלמוד דקאמר ההוא נואף דעל וכו', דקרי ליה בשם נואף בסתם, משמע דנודע דהוא נואף אמאי לא חש פן בעה״ב יחשוב דעבד איסורא, והא דא״ל לא תיכול משום דלא ניחא דלימות הבעל, כדי שתהיה ביאתו על אשתו מים גנובים ימתקו. וי״ל, ההוא נואף סבר מתיקות מים גנובים לא ידעי לה אלא רק המנאפים אבל אנשים דכשרים לא ידעי להאי, וא״כ אדרבה יחשוב בעה״ב דלא עבד איסורא, כיון שלא רצה שימות. ודע דאע״ג דאם ימות הבעל אם יבא עליה ג״כ עביד איסורא לזנות עם הפנויה אין זה איסורא כאיסור א״א, ולכך הפסוק חילקם מים גנובים ימתקו זו ביאה על א׳׳א, ולחם סתרים ינעם זו ביאה על הפנויה, בזה לא ימתקו אלא ינעם, כי ימתקו עדיף טפי מן ינעם :
ובהאי פסוקא נימא מילתא, מים גנובים רמז לניצוצי הגבורה, שגנבום החיצונים, ימתקו ע״י הבירור והתיקון, ולחם סתרים ניצוצי החסדים בסוד טובה תוכחת מגולה מאהבה מסותרת, ינעם ע״י הארת הבינה ששם הנועם, בסוד ויהי נועם ה׳ אלקינו עלינו. וסיום מסכת נדרים באות נו״ן, כי הנדרים שהם באות נון הם בבינה, שיש בה חמשים שערים מספר נו״ן, ולכן חומר בנדרים משבועות, כי הנודר הוא כנודר בחיי המלך שהם המוחין הנמשכים מן הבינה, שהיא סוד אלקים חיים, באור פני מלך חיים: