בן יהוידע/נדרים/פרק ז
דף ס״ב. אוי לו לטרפון שזה הרגו. קשא כיון דהוא לא רצה להציל עצמו בדברים אלו, למה פירש שמו, והול״ל אוי לי שזה הורגני. ונ״ל בס״ד הוא הוה בדיק בשמא, וחשב שנקרא טרפון שהוא לשון טרוף טורף, שסופו להיות נטרף ביד אחרים, וקרא אוי על שם טרפון שנקרא בו, ולכך אמר אוי לו לטרפון ר״ל לשם טרפון שהוא מורה שיהיה נטרף שזה הורגו, ר״ל אדם הדיוט כמוני, ולא נטרף ע״י מלכות, להיות מן עשרה הרוגי מלכות :
שם. אי הכי אמאי ציער נפשיה, פירוש בשלמא אי אמרת בעבור התאנים שאכל בו ביום, עשה לו ההוא גברא דבר זה, א״כ ודאי לא היה בדעתו להרגו, כי אין זה גנב, אלא שכיון לצערו בלבד, ולכך נצטער ר״ט על אשר הציל עצמו מן הצער בכתרה של תורה, דהיה לו לסבול הצער ולא יהנה בכתרה של תורה, אבל השתא דאמרת שאותו גברא חשב שזה הוא הגנב, שהיה גונב בלילה, שאז יש לזה דין גנב דחייב מיתה, דודאי היה בא במחתרת, וא"כ ודאי היתה כונתו להרגו, וא״כ למה נצטער ר״ט על אשר הציל עצמו ממות בכתרה של תורה דשפיר עביד, וחייב למעבד כן דפקוח נפש דוחה שבת, וכ״ש להציל עצמו בכתרה של תורה דשרי :
שם. אקרא שיקראוני חכם. פירוש אקרא היא הגרסא של תורה שבע״פ, כי במקרא התנ״ך לא יקראוהו חכם, אשנה לעצמי לימוד העיון והסברה בתורה שבע״פ שיקראוני רבי, ואז יעטרוני בזהובים לתת לי הספקה. ועוד אשנה ר״ל אלמד לאחרים, כדי שעי״כ אהיה ראש ישיבה שיש בזה גדולה וכבוד, אלא למוד מאהבה וסוף הכבוד לבא, אמרו סוף הכבוד ולא אמר והכבוד יבא, נ״ל בס״ד רמז בזה על תלתא מיני יופי דנקיט במיליתיה, שהם יקראוני חכם ויקראוני רבי, ואהיה זקן יושב בישיבה, ואם תמלא אותיות כבוד כזה כ״ף בי״ת ו״ו דל"ת, יהיו אותיות המלוי אותיות תל״ת יופ״י, ולז״א אתה פטור מאהבה, ואלו תלת מיני יופי הרמוזים בסוף אותיות כבוד, כלומר המלוי של הכבוד, כי המלוי עומד בסוף הפשוט, כבודם מאיליו יבא לך :
שם. שנאמר קשרם על אצבעותיך. פירוש תלמוד תורה לשמה, כדי למתק בה הה"ג מנצפ״ך הרמוזים בחמשה אצבעות, או יובן ע״פ מ״ש רבינו בחיי ז״ל, דחמשה אצבעות הם משמשים לחמשה חושים, ואתה תשעבד כל חמשה חושים שלך שנרמזים בחמשה אצבעותיך, בעבור צורך לימוד דברי תורה. או יובן תלמוד בשביל לעשות, וכל המעשים יתייחסו לאצבעות הידים, ואז כתבם על לוח לבך שלא ישתכח לימוד שלך. ואומר דרכיה דרכי נועם סוד הבינה שנקראת נועם, שהתורה ניתנה לנו מן הבינה, ואומר עץ חיים היא למחזיקים בה ותומכיה מאושר, חלק תיבת מאושר לשלש חלוקות, וקרי בה מ׳ או שר, כי מ״ם פתוחה מלכות כנז' באותיות דרבי עקיבא והעוסק בתורה נקרא מלך, או נקרא שר, דכתיב בי מלכים ימלוכו בי שרים ישורו :
שם. אל תעשם עטרה להתגדל בהם. נקיט לשון עטרה, כי התורה יש בה חמשה ספרים, ויש בה שבעים פנים, הרי אותיות ע"ה, ובתורה כתוב שמור, ותרגום של שמור הוא טר, וא״כ תצרף ט״ר עם ע״ה הרי צירוף עטרה, ואומרו קרדום לחפור בהם, כי חכמת התורה תתייחס לדרום, כמ״ש הרוצה להחכים ידרים, ולכן החכמים נקראים זקני הנגב, גם התורה נקראת סם, כמ״ש רבא ע״פ ושמתם סם תם, וס״ם הוא מספר ק' ותניח ק׳ על דרום יהיה קרדום :
שם. עשה דברים לשם פעלם. פירוש כל מצוה יש לה שורש למעלה, שפועלת פועל טוב ברוחניות למעלה ואלו הכונות הסודיות שמכונים יודעי חן בכל מצוה ומצוה ידבר בהם לשמם, פירוש כל מצוה נקראת בשם מצוה, על אותיות שם הוי״ה, כי מ״צ בא״ת ב״ש הוא י״ה, שצריך לכוין בכל מצוה לשם הוי״ה, ליחד השם ב״ה :
שם. עבדא דנורא אנא, פירש הר״ן ז״ל, דכתיב כי ה׳ אלקיך אש אוכלה הוא, ועוד נראה כונתו עבד התורה אני, דכתיב הלא כה דברי כאש נאם ה׳ :