בן איש חי שנה א בשלח

הלכות שנה ראשונה - פרשת בשלח - הלכות תפילת שמונה עשרה

פתיחה

"עזי וזמרת יה ויהי לי לישועה" (שמות טו, ב), נראה לי בסיעתא דשמיא דידוע על ידי קריאת שמע ותפלה אנחנו ממשיכין לשכינה אורות המוחין שהם כתר חכמה בינה, הרמוזים באות למ"ד, שכל אחת כלולה מעשר שהם למ"ד של תיבת "לי", וגם ממשיכים לשכינה אורות חמשה חסדים וחמשה גבורות מן הדעת, הרמוזים באות יו"ד דתיבת "לי". וזה שאמר "עזי" -- זו קריאת שמע שהיא תורה שבכתב שנקראת "עז", "וזמרת יה" -- זו תפלת העמידה הבאה אחר קריאת שמע. ובזה "ויהי לי" סוד אותיות "לי" שהם אורות כתר חכמה בינה, ואורות החסדים והגבורות. "לישועה" מספר "להשכינה" כי "ישועה" מספר "השכינה" עם הכולל:

והנה ידוע כי ארבעה הם תיקוני השכינה שהם נקראים מטה ושלחן וכסא ומנורה, וזה סדרן:

בתפלת ערבית מתקנים סוד המטה,
ובפסוקי דזמרה בשחרית מתקנים סוד השלחן,
וביוצר וקריאת שמע מתקנים סוד הכסא,
ובתפלת העמידה מתקנים סוד המנורה.

וזו הכונה מכונים אותה אפילו בני אדם פשוטים, ויש עושים רשימה בסידור שלהם לכל ארבעה תיקונים הנזכרים לכל אחד במקומו כדי שלא יזוזו ממחשבתן. ונראה לי לרמוז תיקון המנורה בתחלת תפילת העמידה, כי ראשי תבות "א'דני ש'פתי" עולה מספר "מנורה" לרמז שבתפלה זו מתקן המנורה.

הלכות

א

קודם שיתחיל בתפלת העמידה כשאומר "גאל ישראל" ימשמש בתפלין של ראש, כי תפלין של ראש הוא באצילות, ותפלת העמידה באצילות, ויש אומרים שגם בסיום "המברך את עמו ישראל בשלום" ימשמש בתפלין של ראש, ועיין בכף החיים סימן טו אות ב', ונראה לי דהנוהג כך לא ימשמש אלא אחר "יהיו לרצון אמרי פי", כי פסוק זה כולו מכלל התפלה, וצריך לעמוד ידיו כפותים זה על זה כעבדא קמי מאריה, ולכן לא ירים את ידו עד שיסיים פסוק זה:

ב

כשעומד להתפלל יכוין רגליו להיות שוים ודבוקים זה עם זה ביושר כדי להדמות למלאכים דכתיב בהו "ורגליהם רגל ישרה" (יחזקאל א, ז), ועוד יש טעמים אחרים בזה, ומנהג הספרדים כשעומדים להתפלל תפלת העמידה קודם התפלה מהפכים פניהם קצת לאחוריהם ועושים תנועה בידיהם לאנשים העומדים באחוריהם או בצידיהם, והטעם בזה גם כן להדמות למלאכים שדרכם להיות מקבלים עול מלכות שמים זה מזה, ונותנים רשות זה לזה, להורות על אחדות ואחוה שביניהם כלומר כולנו כאחד אנחנו מסכימים במחשבה אחת ובדעת אחת לקבל עול מלכות שמים ובזה יתעלה ויתרומם קלוסו של הקב"ה כשהוא נעשה מתוך האחדות והאהבה, ולדוגמת זה הוא מנהג הספרדים הנזכר, והגאון מהר"ן שפירא עשה טעם למנהג זה על פי הסוד וקליסיה, ולפי הטעם שלו אפילו אם אין אדם אחר בצידו או אחריו גם כן יעשה כן:

ג

אם עומד להתפלל במקום שהוא יושב בו, יזהר לחזור לאחוריו שיעור שלוש פסיעות, ויחזור לעמוד במקומו להתפלל, ואם הוא יושב רחוק ממקום שעומד בו להתפלל ילך תחלה למקום שעומד להתפלל בו, ויחזור לאחוריו שלוש פסיעות, ויחזור לאותו מקום שעומד בו בתפלה, דיש סוד בזה לחזור לאחוריו שלוש פסיעות קודם שיתחיל להתפלל, ועל פי הפשט הם זכר לאותם שלוש מילין שחזרו ישראל לאחוריהם במעמד הר סיני וחזרו ונתקרבו:

ד

המתפלל צריך שיכוין בלבו פירוש המילות שמוציא מפיו ויחשוב שכינה כנגדו, ויסיר וידחה כל מחשבות הטורדות אותו עד שתשאר כונתו ומחשבתו זכה בתפלתו, דהתפלה היא במקום הקרבן ומחשבה זרה פוסלת בקדשים, ואם רואה עצמו מכוין יפה בתפלתו אל יחשוב שעבור זה ראוי שתעשה בקשתו, כי זה נקרא עיון תפלה ונזכרין עונותיו, אלא יחשוב אולי ישמע השם יתברך בקראו אליו בעבור עוצם רחמיו וגדול חסדיו ששומע תפלת כל פה במדת החסד והרחמים, ולפי דברי רבינו האר"י ז"ל צריך שיכוין כך: "ידענו ה' שאין אנחנו ראויים והגונים להתפלל לפניך, אבל סמכנו על רחמיך הרבים וחסדיך הגדולים כי חפץ חסד ומרבה להיטיב אתה, וככתוב "טוב ה' לכל ורחמיו על כל מעשיו" (תהלים קמה, ט), ואתה צויתנו להתפלל אליך כי אתה אלהינו ואנחנו עבדיך ועינינו לך תלויות כעיני עבדים אל יד אדוניהם." עד כאן דבריו, וצריך כל אדם להזהר לכוין בכך:

ה

המתפלל צריך לכוין בכל הברכות, ואם אחר עמל וטורח והשתדלות רב אינו יכול לכוין בכולם, ישתדל ויתאמץ לפחות לכוין ב"אבות" שהיא ברכה ראשונה ואף על גב דמן הדין אם לא כיון ב"אבות" אינו יוצא ידי חובה וצריך לחזור, כתבו האחרונים דבזמן הזה אין חוזרין משום חסרון כונה, דשמא גם בחזרתו לא יכוין. והגאון מורנו הרב חיים מואלוז'ן ז"ל נתן עצה לכל אדם שיצייר בדעתו צורת האותיות שמוציא מפיו, ועל ידי כך מוכרח שתהיה כונתו שלימה. וטעמו ונימוקו עמו דברי פי חכם חן, מיהו העושה כן אי אפשר לו להתפלל עם הציבור דמוכרח שיאריך הרבה בתפלתו, אך בברכה ראשונה בלבד אפשר לעשות כן, ולכן כל אדם יזהר להרגיל עצמו בכך בשלשה ראשונות או לפחות בברכה ראשונה:

ו

צריך לעשות שתי כריעות ושתי זקיפות בשעת שמשתחוה בעמידה, כיצד כשאומר "ברוך" יכרע בתיבת "ברוך" כריעת הגוף בלבד, ובתיבת "אתה" יכרע את ראשו גם כן, הרי שתי כריעות, וכשאומר "ה'" יזקוף שם שתי זקיפות, ותחלה יזקוף גופו בלבד, ואחר כך יזקוף ראשו גם כן, רמז לדבר "כאשר יחנו כן יסעו" (במדבר ב, יז) ולכן אמר רב בגמרא כל הכורע כורע בברוך וכל הזוקף זוקף בשם, דנקיט בלשונו הטהור לשון כפול בכריעות וגם בזקיפות, דלא אמר יכרע בברוך וזוקף בשם, וכנזכר כל זה בדברי רבינו האר"י ז"ל בשער הכונות^(א), והכריעה תהיה עד שיתפקקו כל חוליות שבשדרה, דהיינו שיהיו בולטין כל הקשרים שבפרקי חוליותיו, ואם הוא זקן או חולה שאינו יכול לשחות כל כך, כיון שהרכין ראשו דיו וכנזכר באחרונים ז"ל:

ז

אות וא"ו הנוספת בתיבת "ואלהי יעקב", ואות ה"א יתירה שבתיבות "האל הגדול הגבור והנורא", וגם אות וא"ו של "והנורא", בכל אחד ואחד יש סוד גדול וכונות עמוקות, וצריך המתפלל להוציאם היטב בפיו שלא יבולע אחד מהם מחמת המהירות, ועל זה נאמר לאדם הוי זהיר באות אחת קלה כתיבה אחת חמורה, שאין אתה יודע הסוד של האותיות והתיבות הנזכרים בתפלה, ואם אל סודם תדרוש, לך נא ראה קצת מסודם בשער הכונות בדברי רבינו האר"י ז"ל וסידור הרש"ש ז"ל:

ח

מה שאומרים "קונה הכל" לפי פירוש רש"י בפסוק "קונה שמים וארץ" (בראשית יד, יט) אומרו כאן "קונה הכל" רוצה לומר עושה הכל, ולפי דברי התרגום והרמב"ן שם ביאור "קונה הכל" רוצה לומר קניינו הכל דהכל שלו, וכמו שכתבנו על פסוק "הלא הוא אביך קנך" (דברים לב, ו):

ט

מה שאומרים "גומל חסדים טובים" לפי פשוטו מובן שהוא לשון גומל, אך מה שנראה מספר הכונות דתיבת גומל הנזכר הוא ענין הוצאה וגילוי כענין "ויגמול שקדים" (במדבר יז, כג), פירוש מוציא וממציא ומגדל ומתקן את האורות הנקראים "חסדים טובים", ומגלה אותם להשפיע, וחסדים טובים אלו הם סוד מה שאמר הכתוב "חסדי דוד הנאמנים" (ישעיה נה, ג), ונקראים טובים לפי שהם ממשיכים שפע אל היסוד צדיק עולם הנקרא "טוב", בסוד אמרו "צדיק כי טוב" (ישעיה ג, ו) וכנזכר בספר הכונות^(א):

י

מה שאומרים "וזוכר חסדי אבות" לפי פשוטן של דברים הוא שיזכור החסדים שהבטיח בהם את האבות להטיב להם ולזרעם, ודומה לזה יש בפסוק "חסדי דוד הנאמנים" (ישעיה נה, ג), או הכונה כאן על דרך מה שפירש המצודות בפסוק "זכרה לחסדי דוד עבדך" בדברי הימים ב' סימן ו' (פסוק מב), וכן כאן שיזכור החסדים שעשו האבות בעולם ובזכותם ירחם עלינו, ועל דרך הסוד הוא מה שאומרים "וזוכר חסדי אבות" הכונה על שלושה אורות חסד גבורה תפארת נמשכים מן שלשה ראשונות הנקראים אבות, ולכן חסד גבורה תפארת נקראים "חסדי אבות" רוצה לומר חסדים הנמשכים מן שלשה ראשונות הנקראים אבות, ויען דכולם נכללים בחסד נקראים כולם בשם חסדים וכנזכר בשער הכונות בדרוש ב' דף ל"ב עמוד ב :

יא

מה שאומרים "ומביא גואל לבני בניהם" הכונה בפשוטן של דברים דהשבטים המה בניהם של האבות, וכל ישראל הם בני השבטים, ולכן ישראל נקראים בני בניהם של האבות, ואומרים כן כדי לעורר זכות השבטים גם כן, ולכן לא אמרו "ומביא גואל לבניהם", ועל דרך הסוד שלוש הראשונות הם אבות לשלשה אמצעיות חסד גבורה תפארת, כי חסד גבורה תפארת נחשבים בנים לשלשה ראשונות, והשלשה אחרונות נצח הוד יסוד נקראים בני בניהם של שלשה ראשונות, וכנזכר בספר הכונות^(א):

יב

כשיגיע למלת "באהבה" יכוין למסור נפשו על קדוש השם כנזכר בכונות רבינו האר"י ז"ל^(א), ולכן מנהג החסידים שיאריך החזן בחזרה בתיבת "באהבה" כדי לעורר הכונה הנזכרת, וכל אדם יזהר בזה בכל תפלות בלחש למסור עצמו על קדוש השם בתיבת "באהבה", וכשאומר "ומושיע ומגן" יכוין בתיבת "מגן" שהוא מספר שלוש פעמים א"ל:

יג

בברכה של "אתה גבור" יכוין בראשי תבות "אתה גבור לעולם אדני" השם אגל"א, וכתב הרב בית דוד ז"ל מה שאומרים "לעולם" רוצה לומר לא כבשר ודם שלא ישאר בגבורתו בעת זקנתו שמשתנה, אבל "אתה גבור לעולם" כי אין זקנה לפניך ולא יהיה בך שנוי עיין שם, ומה שאומרים בברכה זו ענין גשם וטל, מפני שבירידת גשם וטל יהיה בירור ניצוצות קדושה מן דומם לצומח, והבירור של ניצוצות קדושה הוא כמו תחיית המתים, דלכן אמרו רבותינו זכרונם לברכה גדול יום הגשמים כיום תחיית המתים, וכן אמרו יום הגשמים ישועה פרה ורבה בו, ולכן אומרים "סומך נופלים" כנגד בירור ניצוצות קדושה שנפלו בחי מדבר בשבעים אומות, "ורופא חולים" כנגד ניצוצות קדושה שהם בחי בלתי מדבר, "ומתיר אסורים" כנגד ניצוצות קדושה שבצומח, "ומקיים אמונתו לישני עפר" כנגד הניצוצות קדושה שבדומם, ולכך לא הזכירו כאן אלא רק ארבעה לשונות של שבח אלו שהם כנגד דומם צומח חי מדבר מעילא לתתא, ולא אמרו שאר שבחים של "פוקח עורים" ו"זוקף כפופים" וכיוצא וכמו שכתבתי כל זה בספרי הק' "מקבציאל", ובאמרו "מכלכל חיים בחסד" יכוין לשם הוי"ה במלוי יודין שעולה מספר "חסד":

יד

ביאור ברכת "אתה קדוש" הוא כמו שכתב רבינו מהר"ם אלשיך ז"ל כלומר אתה לבדך קדוש, ושמך המיוחד הוא הקדוש דאף על פי שנאמר תואר קדוש למלאכים אינו עצמי אלא בדרך השאלה, יען כי "וקדושים" הם המלאכים שנקראים קדושים, המה "יהללוך סלה" בשבח הזה של "קדוש קדוש קדוש", ואם אצלם קדוש תואר עצמי, איך יהללוך בתואר שנמצא אתם:

טו

בימות החמה אם נסתפק שמא הזכיר גשם, הדין הוא עד שלשים יום אם הוא מסתפק אמרינן חזקה שהזכיר גשם, וצריך לחזור, ואחר שלושים יום אין צריך לחזור, ואם נזדמן דאחר שלושים יום טעה וברור לו שטעה פעם או פעמים וחזר התפלה, ואחר כך נזדמן בפעם אחרת שנסתפק כתבתי בספרי הק' "מקבציאל" כיון דכבר הוחזק שלושים יום שלא טעה בהם, אף על גב דאחר שלושים יום טעה לא איבד החזקה, וכל היכא דנסתפק אמרינן שהזכיר כהוגן כאשר הורגל באותם השלושים יום, מיהו אם לא הוחזק שלושים יום שהזכיר כהוגן, אלא ברור לו שטעה בתוך השלושים יום אין לזה חזקת שלשים, וכל שהוא מסתפק הרי זה חוזר ואם התפלל שלושים ולא נזדמן לו בהם שטעה בברור אלא נזדמן שנסתפק ולכך חזר בשביל הספק, פסקתי דאם אחר השלושים חזר ונסתפק הרי זה חוזר להתפלל ויתנה בדעתו קודם דאם לא טעה תהיה תפלתו בתורת נדבה, ואם טעה תהיה בתורת חובה, ועיין בית דוד סימן מז שהביאו "מחזיק ברכה" סימן קיז, ועיין "עקרי הד"ט" ו"חסד לאלפים" ו"אהל יצחק חסיד" סימן א:

טז

בימות הגשמים ששכח לומר "מוריד הגשם" ואמר "מוריד הטל" אינו חוזר יען דאמר מוריד הטל, ועם כל זה אם נזכר קודם שהתחיל "אתה קדוש" יאמר שם "משיב הרוח ומוריד הגשם", דאף על פי שסיים הברכה של "מחיה המתים", כיון דלא התחיל בברכה שאחריה לא נקרא סיום ברכה לענין זה: ודע דשלשה ברכות ראשונות חשובות כאחת, וכן שלשה אחרונות נמי חשובות כאחת, לפיכך בכל מקום שטעה בשלשה ראשונות חוזר לראש התפלה, ובשלשה אחרונות חוזר לעבודה:

יז

ביאור ברכת "השיבנו" כתבתי בספרי הק' "מקבציאל" על פי מה שכתב רבינו האר"י ז"ל שהאדם על ידי עונותיו גורם לסלק אור הקדושה הנמשך עלינו מן התורה ומן התפלה והמצות, עיין בסידור רבינו הרש"ש ז"ל בביאור "ויהי נועם וכו'", ולזה מתפללין "השיבנו אבינו לתורתך" הוא אור הקדושה הנמשך עלינו על ידי עסק התורה, "וקרבינו מלכנו לעבודתך" הוא אור הקדושה שנמשך עלינו מתפלה ומצות דהם נקראים עבודה, "והחזירנו בתשובה שלימה לפניך" היא תשובה עילאה המגעת עד כסא הכבוד, עד ועד בכלל שהיא בבינה שהוא סוד כסא, גם אומרם "תשובה שלימה" לומר שתזכנו לחזור בתשובה על ארבע מיני חטאות האמורים בארבע חלוקי כפרה בפרק בתרא דיומא במאמר רבי מתיא בן חרש, שהם פוגמים בארבע אותיות שם הוי"ה ברוך הוא כמפורש סודם בדברי רבינו האר"י ז"ל בשער הגלגולים יעוין שם. וחותמים "הרוצה בתשובה" שהוא רוצה בכך קודם שהחוטא יתעורר לשוב, וגם רוצה לומר שהוא גזר בכך לפי מידת הרחמים, מה שאין כן החכמה והנבואה לא רצו בכך אלא בדין (ירושלמי מכות ב, ו):

יח

אם בימות החמה אמר "ברך עלינו" צריך לחזור לומר "ברכנו", אך כדי שלא יהיה נראה כנוסח ברכה אחת שהזכיר בה מטר ונמצא שלא תיקן כלום, לכן ישתוק כדי הילוך ארבע אמות או יותר ואחר כך יתחיל לומר "ברכינו" וכנזכר ב"חסד לאלפים" סימן קיב אות י: ואם בימות הגשמים אמר "ברכנו" ולא שאל מטר, אם נזכר אחר שסיים הברכה קודם שהתחיל "תקע בשופר" אומר שם "ותן טל ומטר לברכה" ודיו, ואם נזכר אחר שהתחיל ב"תקע" אין צריך לחזור, אלא יאמר ב"שומע תפלה" "ותן טל ומטר לברכה כי אתה שומע תפלת כל פה וכו'", ואם היה לו תענית באותו היום יאמר שאלת טל ומטר ב"שומע תפלה" קודם שיאמר "עננו", ואם לא נזכר אלא עד אחר שסיים "שומע תפלה", קודם שהתחיל "רצה" יאמר שם "ותן טל ומטר לברכה", ואם נזכר אחר שהתחיל "רצה" אז חוזר לברכת השנים ואומר על הסדר, ואם לא נזכר אלא עד לאחר שאמר "יהיו לרצון אמרי פי" האחרון הסמוך ל"עושה שלום", אז אפילו שעדיין לא עקר רגליו צריך לחזור להתחלת תפילת העמידה:

יט

ארץ אחת כולה שצריכים למטר בימות החמה אין שואלין אותו בציבור אפילו ב"שומע תפלה" אלא יאמרו "ברכנו" כרוב העולם, אבל כל יחיד ויחיד רשאי לשאול מטר ב"שומע תפלה" באותה הארץ הצריכה למטר בימות החמה, דהיינו שאומר ב"שומע תפלה" "ותן טל ומטר לברכה" בתפלת לחש דוקא, אבל לומר "ברך עלינו" אפילו היחיד בלחש אינו רשאי, וכן שליח ציבור בחזרה אינו רשאי לשאול מטר אפילו ב"שומע תפלה", ואם היחיד טעה ואמר "ברך עלינו" יסיים תפלתו, ויחזור ויתפלל אחר כך בתורת נדבה ויאמר בה "ברכנו" ועיין "שלמי ציבור" דף קל:

כ

כשאומר "וכל אויביך וכל שונאיך" יכוין "אויביך" על ס"מ "ושונאיך" על לילית, וכן יכוין גם כן בזאת בברכת "השיבה" כשאומר "והסר ממנו יגון" על ס"מ "ואנחה" על לילית וכנזכר בסידור רבינו הרש"ש ז"ל, ויזהר בברכה של המינים שלא יאמר אלא רק ארבעה לשונות אלו "תעקר תשבר תכלם ותכניעם" ועליהם אין להוסיף ומהם אין לגרוע כי הם כנגד קליפת נוגה דאצילות בריאה יצירה עשיה כמו שכתבו המקובלים ז"ל ועיין "מנחת אהרן" כלל טז אות כט וכשאומר בברכה ד"על הצדיקים" "ושים חלקינו עמהם", יכוין להתפלל להשם יתברך שאם גרמו עונותיו שינטל חלק עולם הבא שלו חס ושלום וינתן לצדיקים אחרים, שינתן ביד צדיק שאינו חפץ ליהנות משל אחרים כדי שיחזירהו לו כשישוב בתשובה וכמו שכתוב בספר הכונות, וכשאומר בברכת "תשכון וכו'" "וכסא דוד עבדך מהרה בתוכה תכין", יכוין להתפלל בזה על משיח בן יוסף שלא יהרג על ידי ארמילוס הרשע, דעל משיח בן יוסף אנחנו אומרים "כסא דוד עבדך וכו'" וכנזכר בספר הכונות, ובספר פרי עץ חיים" כתוב שיכוין גם כן על שלימות הכסא באות א' שיהיה הכסא שלם ויאיר הכתר שם. ואומרו "בנין עולם" שיהיה קיים לעולם, ולא כבנין הראשון שהיה על ידי אדם ונחרב, ובאומרו "כי לישועתך קוינו" יכוין לצפות לישועה באמת:

כא

בברכת "מודים" יכרע ב"מודים" ויזקוף בשם, וגם כאן יעשה שתי כריעות ושתי זקיפות כמו שכתבתי לעיל בברכת אבות, ואף על פי שבספר הכונות^(א) מפורש דדי באחת כי השניה משלים ב"מודים דרבנן", הנה כבר בא חכם הוא רבינו הרש"ש ז"ל ודקדק מדברי רבינו האר"י ז"ל במקום אחר שגם כאן צריך שתי כריעות ושתי זקיפות, ואף על גב דהרב "שמן זית זך" דף קל"ח כתב דאין לעשות הפך המפורש בספר הכונות עיין שם, הנה מאחר שדברי רבינו הרש"ש ז"ל הם מוכרחים, ומלשון ספר הכונות לא משמע דיש עיכוב בדבר לבלתי עשות שתי כריעות ושתי זקיפות אלא כתב דאינו צריך, על כן ודאי יש לעשות כדברי הרש"ש ז"ל שתי כריעות ושתי זקיפות:

כב

אם יש לו רוק אל ישוח ב"מודים" אלא יבליענו בכסותו ואחר כך ישוח ב"מודים", ומה שאומרים "ערב ובוקר וצהרים" קאי על "נודה לך ונספר תהלתיך", וכאלו אמר כך "ערב ובקר וצהרים נודה לך ונספר תהלתך על חיינו המסורים בידיך וכו'", ובברכת "שים שלום" יאמר "וברכינו אבינו כולנו כאחד באור פניך", ואחר סיום ברכה זו יאמר מיד "יהיו לרצון אמרי פי", וקודם שאומר פסוק זה אין להפסיק אפילו לקדיש וקדושה וכיוצא, כי פסוק זה הוא מכלל תפילת העמידה, אבל אחר פסוק "יהיו לרצון" יפסיק לכל דבר קדושה ואפילו לאמנים דברכות:

כג

קודם "אלהי נצור" יש נוהגים לומר מזמור "שיר למעלות אשא עיני אל ההרים", ומטו בה משם הרב משה זכותא ז"ל ובדברי רבינו האר"י ז"ל לא נזכר זה, אך בספר הכונות דף ק' עמוד ג כתוב לומר מזמור "אלהים יחננו" בצורת המנורה קודם "אלהי נצור" עיין שם, וכל אחד יעשה כפי מנהגו בזה, וכשיאמר "למען יחלצון ידידיך" יכוין ראשי תבות שם קדוש יל"י והוא המעלה נצוצות, ואחר שתאמר "הושיעה ימינך וענני" יאמר תכף "יהיו לרצון אמרי פי" פעם שנית, ויש נוהגים לומר תפלת רב שהיא י"א פעמים "חיים" ומנהג יפה הוא, וב"חסד לאלפים" כתב: אחר שיאמר "ומלאך ה' דוחה", יאמר "קבל רנת עמך שגבנו טהרנו נורא", ויכוין בראשי תבות בשם "קרע שט"ן", ואחר כל התחנונים שנוהג להוסיף יחזור לומר פעם שלישית "יהיו לרצון":

כד

אחר "יהיו לרצון" האחרון יפסע שלשה פסיעות לאחוריו, ולא ירחיק רגלו יותר משיעור עקב בצד גודל ממש, דיש סוד בדבר דאלו הם כנגד שלושה עולמות בריאה יצירה עשיה, דהאדם בעמידה חושב כאלו עומד באצילות, ואם המקום צר יקצר הפסיעות, אך לכתחלה לא יתפלל במקום צר שאינו יכול לעשות בו שלשה פסיעות שכל פסיעה היא עקב בצד גודל, ויכרע מעט קודם הפסיעות, ובעודו כורע אחר השלש פסיעות יפנה לשמאלו ויאמר "עושה שלום במרומיו", ויזקוף, ויפנה לימינו ויכרע קצת ויאמר "הוא יעשה שלום עלינו", ויזקוף, ויכרע לפניו ויאמר "ועל כל ישראל" ויזקוף וכנזכר בסידור רבינו הרש"ש ז"ל, וכשעוקר רגליו עוקר רגל שמאל תחלה, ובמקום שכלו פסיעותיו ישהה שם עד שיגיע שליח ציבור לקדושה, ואז יחזור שלוש פסיעות לפניו ויגיע למקומו הראשון שהתפלל בו ולא יחזיר פניו לציבור, וטוב להקפיד שלא ילך אדם לפניו במקום שכלו פסיעותיו, ואם האריך בתפלתו וסיים אחר שאמרו קדושה, וכן אם מתפלל ביחיד לא יחזור למקום עמידתו תכף אחר שפסע, אלא ימתין מהלך ארבע אמות לעמוד במקום שכלו פסיעותיו ומשכיל על כל דבר ימצא טוב:

הערות ויקיעורך

(א) שער הכונות דרושי העמידה -- ויקיעורך