במדבר רבה יב ד
פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לוויקיטקסט והשלימו אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.
...ד"א: "אפריון" - זה בית העולמים. למה נקרא אפריון? שכל הצורות של זהב מן מיניה.
"מעצי הלבנון" - כמה דתימא (ד"ה ב ב) "ואנחנו נכרת עצים מן הלבנון" וגו'
"עמודיו עשה כסף" - "ויקם את העמודים על פני ההיכל אחד מימין" וגו'. וכי כסף היה? והלא נחשת היה! אלא שהיה נחשת ממורט - שוה ככסף.
"רפידתו זהב" - תני: שכל הבית היה נטוח בזהב חוץ מאחורי הדלתות. א"ר איבו: מתניתין בבנין שני, אבל בבנין ראשון אפילו אחרי הדלתות.
שבעה מיני זהבים הם: זהב טוב, זהב טהור, זהב שחוט, זהב סגור, זהב מופז, זהב מזוקק, זהב פרוים.
זהב טוב - כמשמעו כד"א (בראשית ב) וזהב הארץ ההיא טוב. א"ר יצחק: טובוי דהוא בביתיה, טובוי דהוא בלוייתיה.
זהב טהור - מכניסין אותו לאור ואינו חסר כלום. רבי יהודה בשם רבי אמי אמר: אלף ככר הכניס שלמה אלף פעמים לכור, ולא עמדו אלא על ככר אחת. והא תני רבי יוסי ב"ר יהודה: מעשה במנורות בית המקדש, שהיתה יתירה על של מדבר משקל דינר גורדייני, והכניסוה לכור פ' פעמים עד שחסרה! - מן קדמוי הות חסרה סגין, מכאן ולהלן - לא הוות חסרה אלא ציבחר.
זהב שחוט - שנטווה כחוט, והיה נמשך כשעוה. אדרינוס היה לו משקל ביצה. דיקלטיינוס היה לו משקל דינר גורדייני. הדה אומתה לית לה מיניה.
זהב סגור - שהיה סוגר בעד כל הזהבים. כתיב "וז' אלפים כסף מזוקק לטוח לקירות הבית". וכי כסף היה? והלא זהב היה, דכתיב (ד"ה ב ג) "ואת הבית הגדול חפה עצי ברושים ויחפהו זהב טוב", ולמה קרי ליה כסף? - שהיה מכסיף בעד כל הזהבים. וכל הכלים היו נעשים ממנו: "הספות והיעים והמזרקות והמזלגות והכפות והמחתות זהב סגור". תמן כתיב (מלכים א ז) "והפותות לדלתות הבית". מהו פותות? ר' יצחק מגדלאה: אמר זה פותה שתחת הציר. ר' סימאי אומר: אלו פותחות. ללמדך שאפילו דבר קל לא היה בית המקדש חסר.
זהב מופז - ר' פטרוקי אחוי דר' דרוסאי בשם ר' איבו: אבא אומר - דומה לגפרית מוצתת באש. ר' אבין אמר: לשם מקומו נקרא: זהב מאופז.
זהב מזוקק - [בית] ר"ל אמר: מחתכים אותו כזיתים, ומאכילים אותו לנעמיות, והוא יוצא מזוקק.
זהב פרוים - רשב"ל אומר: אדום, ודומה לדם הפר. וי"א שעושה פירות. א"ר חנינא בר יצחק: יום שהכניס מנשה צלם להיכל יבשו כל אותן הפירות, הה"ד (נחום ח) "ופרח לבנון אומלל". ולעתיד לבא הכל חוזר, דכתיב (ישעיה לה) "פרוח תפרח ותגל" וגו'
"מרכבו ארגמן" - "ויעשו את הפרוכת תכלת וארגמן". כרמיל ובוץ, לפי שארגמן חשוב שבכולן, שהוא לבוש מלכות, כמה דתימא (דניאל ו) "וארגוונא ילבש לכן חשב ליה לדידיה". ודכותה (ישעיה סו) "אוכלי בשר החזיר והשקץ והעכבר" ומה איסור גדול יש להחזיר מן שאר בהמות טמאות, ולעכבר משאר שרצים? - אלא חשב חזיר, והוא הדין לכל הבהמות וחיות טמאות. ומנה לעכבר - וה"ה לכל השרצים שבעולם.
[לא נגמר....]