בית המדרש/חדר שישי/מדרש לחנוכה

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
מדרש לחנוכה
(נוסחא ג')

כתוב (ירמיה ג' ל"ג) כה אמר ה' צבאות עשוקים בני יהודה ובני ישראל וגו' (שם ל"ד) גואלם חזק ה' צבאות שמו ריב יריב את ריבם למען הרגיע את הארץ והרגיז ליושבי בבל. אמרו בימי יונים נתקיים מקרא זה שהערימו סוד על ישראל, אמרו בואו ונחדש עליהם גזרות עד שיבעטו באלהיהם ויאמינו בע"ז שלנו, עמדו וגזרו כל בן ישראל שעושה לו בריח או מסגר לפתחו ידקר בחרב, וכל כך למה כדי שלא יהיה לישראל כבוד ולא רשות [צניעות?] שכל בית שאין לו דלת אין לו כבוד ולא צניעות וכל הרוצה ליכנס נכנס בין ביום ובין בלילה, כיון שראו ישראל כך עמדו ובטלו כל דלתות בתיהם, ולמה [צ"ל ולא] היו יכולין לא לאכול ולא לשתות ולא לשמש מטותיהם בשביל גנבים ולסטין ופריצי יונים ולא רואין שנה בעיניהם לא יום ולא לילה, ונתקיים עליהם מקרא שכתוב (דברים כ"ח ס"ו) ופחדת לילה ויומם, אמרו לפני הקב"ה רבונו של עולם במה אנו יכולים לסבול, אמר להם בעון מזוזה, אלא אעפ"כ רוחה תמצאו בגזרה זו. והיו ישראל שרויין בלא דלתות ואין לך דבר מעביר רעות מעל בעלה כדלת שנאמר (ישעיה כ"ו כ') לך עמי בא בחדריך וגו' ועמדה הגזרה זו ג' שנים כיון שראו יונים שעמדו ישראל בגזרה ולא נכשל אחד מהם בשום דבר רע עמדו וגזרו עליהם גזרה אחרת והעבירו קול כל אדם מישראל שיש לו שור או שה יחקק על קרניו שאין לו חלק באלהי ישראל, וכל כך למה כדי שלא יאכלו ישראל בשר ולא חלב ולא גבינה ולא יהיה עליהם חרישה. אמרו יודעין אנו שאין יכולין לעמוד בגזרה, כיון ששמעו ישראל כך נצטערו צער גדול אמרו חס ושלום שנכפור באלהינו, עמדו ומכרו בהמתן בין טהורה בין טמאה והיו ישראל מהלכין רגלים ועליהם נתקיים (קהלת י ז) ראיתי עבדים על סוסים וגו'. אמר להם הקב"ה בעון שמנעתם עצמכם מעלות שלש רגלים ולהקריב קרבנות וליתן מתנות כהונה לכך נתקיים עליכם (דברים כח לא) שורך טבוח לעיניך, אלא אעפ"כ רוחה תמצאו בגזרה זו והיו הצבאים ואילים וכל מיני עופות טהורים באים ונכנסים לבתיהם של ישראל, לפי שהיו ישראל בלא דלתות ובאין ישראל תופסין אותן ושוחטין ואוכלין כשר ונותנין שבח להקב"ה ואמרו ברוך הוא שהפך עצת אויבינו לטובה, שאלו היו דלתות לבתים היאך היתה כל צדה נכנסת אצלנו, השיבם הקב"ה אתם הסתם\חסתם(?) על כבודי ולא כפרתם בי אך [אני] זמנתי לכם צדה. וכיון שראו יונים שעמדו ישראל בגזרה זו עמדו וגזרו כל מי שאשתו הולכת לטבילה ידקר בחרב וכל הרואה אותה הרי [היא] לו לאשה ובניה לעבדים. כיון שראו ישראל כך מנעו עצמם מלשמש. וכיון ששמעו יונים כך אמרו הואיל ואין ישראל משמשין מטותיהם אנו נזקקין להם. כיון שראו ישראל כך חזרו על נשיהן בלא טבילה בעל כרחן, אמרו רבונו של עולם בעל כרחינו שלא בטובותינו, שאין האשה רוצה לישב תחת בעלה בלא עונתה, אמר להם הקב"ה הואיל ועשיתם בלא כוונה אני אטהר אתכם, ופתח לכל אחד מהם הקב"ה מעין בתוך ביתו והיו נשיהם טובלות בתוך בתיהם ונתקיים עליהם מקרא זה (ישעיהו יב ג) ושאבתם מים בששון ממעיני הישועה, ונתקיים עליהם מקרא זה (שם ד ד) אם רחץ ה' את צואת בנות ציון. כיון שראו יונים שאין ישראל מרגישין בגזירותיהם, עמדו וגזרו עליהם גזרה מרה ועבודה [ועכורה ?] שלא תיכנס כלה לילה ראשון אלא אצל ההגמון שבמקום. כיון ששמעו ישראל רפו ידיהם ותשש כחם ונמנעו מלארש והיו בנות ישראל בוגרות ומזקינות כשהן בתולות ונתקיים עליהם (איכה א ד) בתולותיה נוגות והיא מר לה. והיו יונים מתעללות בבתולות ישראל ונהגו בדבר הזה שלש שנים ושמונה שנים [חדשים] עד שבא מעשה של בת מתתיהו כהן גדול שנשאת לבן חשמונאי ואלעזר היה שמו, כיון שהגיע יום שמחתה הושיבוה באפריון, וכשהגיע זמן הסעודה נתקבצו כל גדולי ישראל לכבוד מתתיה וחשמונאי שלא היו באותו הדור גדולים מהם, וכשישבו לסעוד עמדה חנה בת מתתיה מעל אפריון וספקה כפיה זו על זו וקרעה פורפירא שלה ועמדה לפני כל ישראל כשהיא מגולה ולפני אביה ואחיה וחותנה. כיון שראו אחיה כך נתביישו ונתנו פניהם בקרקע וקרעו בגדיהם ועמדו עליה להורגה. אמרה להם שמעוני אחי ודודי, ומה אם בשביל שעמדתי לפני צדיקים ערומה בלא שום עבירה הרי אתם מתקנאים, ואין אתם מתקנאים למוסרני ביד ערל להתעלל בי לא יש לכם ללמוד משמעון ולוי אחי דינה שלא היו אלא שנים וקנאו לאחותם והרגו כרך כשכם ומסרו נפשם עצמן על יחוד של מקום ועזרם ולא הכלימם, ואתם חמשה אחים יהודה יוחנן יונתן שמעון ואלעזר פרחי כהונה יותר ממאתים בחור שימו בטחונכם על המקום והוא יעזור אתכם שנאמר (שמואל א יד ו) כי אין לה' מעצור להושיע וגו'. ופתחה פיה בבכיה ואמרה רבונו של עולם אם לא תחוס עלינו חוס על קדושת שמך הגבור שנקרא עלינו ונקום היום נקמתנו. באותה שעה נתקנאו אחיה ואמרו באו ונטול עצה במה נעשה, ונטלו עצה זה מזה ואמרו באו ונקח אחותינו ונוליכנה אצל המלך הגדול ונאמר לו אחותנו בת כהן גדול ואין בכל ישראל גדול מאבינו, וראינו שלא תלין אחותינו עם ההגמון אלא [עם] המלך שהוא גדול כמותינו ונכנסנו עליו ונהרגנו ונצא ונתחיל בעבדו ובשר, והשם יעזרנו וישגבנו, נטלו עצה וגו' ועשה להם הקב"ה תשועה גדולה ושמעו בת קול מבית קדש הקדשים כל ישראל נצחו כוליה [טליא] באנטוכיה כן יעשה המקום ישועה בימינו אמן.

קישורים[עריכה]