ביאור הלכה על אורח חיים רצט

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
| ביאור הלכה על שולחן ערוך אורח חיים רצט |

סעיף א[עריכה]

(*) משתחשך:    עיין במ"ב שהוא אפילו מספק חשכה כ"כ המגן אברהם והב"ח, והמאמר מרדכי האריך בזה והסכים ג"כ לדינא עמהם ודלא כדעת הט"ז שמצדד להקל לסמוך לסמוך על דעת הרא"ש. ובאמת קשה מאד לסמוך ע"ז אחר דכמה אחרונים סוברין דגם דעת הרא"ש הוא להחמיר בספק חשכה [עיין במא"מ ותו"ש ופמ"ג] ולא נשאר לנו רק דעת הרז"ה דהוא יחידאה בזה, ואפילו אם נימא דהרא"ש סובר ג"כ כוותיה להקל וכהט"ז הלא הרי"ף והרמב"ם [דהרמב"ם כתב בפירוש לענין קידוש דמשעה שקידש היום אסור וצריך להפסיק וידוע בגמרא דהבדלה לענין התחלה שוה לקידוש לענין הפסקה] והסמ"ג והמלחמות [וע"ש שכן הוא ג"כ דעת ר"ה גאון] והעיטור כולם סוברים דבה"ש ג"כ אסור להתחיל, ורק לענין אם כבר התחיל לאכול מבע"י בזה רבו דעות הראשונים המתירים בזה שלא להפסיק משחשכה והם הרמב"ם והרא"ש והרז"ה וגם דעת הרי"ף [לפי מה שפירשו הר"ן והכריח ג"כ הגר"א שכן הוא דעתו] הוא כן ולא נשאר לנו המחמירים בזה כ"א דעת הסמ"ג והעיטור ולכן הזכיר המחבר דבריהם רק בשם י"א והדעה הראשונה בסתמא. נחזור לעניננו דמעיקר הדין אין להקל בספק חשכה וכן מוכח בב"י להמעיין בו והא דהזכיר בשו"ע אין כונתו למעט ספק חשכה [ועיין במלחמות שהביא כמה מקומות דהכונה הוא אפילו ספק חשכה] א"נ משום סיפא נקט דאפילו אם חשכה אין צריך להפסיק. והנה בסעודות גדולות של נשואין המנהג בכמה מקומות להקל ולישב בספק חשכה והב"ח מתמה ע"ז ונראה שבמקום הדחק סומכין על הרז"ה. ואין למחות בידן [א"ר] ועוד נ"ל ליישב קצת מנהגן דמפני שהוא רק חשש דרבנן והוא במקום מצוה נקטו לקולא כר' יוסי בשבת ל"ה דזמן בה"ש דידיה מאוחר מבה"ש דר' יהודה:.

(*) צריך להפסיק:    ולהבדיל וחוזר לשתיתו [רמב"ם]:.

סעיף ב[עריכה]

(*) ויש מי שחולק בדבר:    הטעם כתבו הט"ז והמ"א דס"ל דכיון שאמרו בואו ונבדיל אסתלק סעודתייהו והוי בכלל היסח הדעת והוא דעת הראב"ד בפ"ד מהל' ברכות דס"ל דאף שאין צריכין להפסיק מ"מ צריכין לחזור ולברך משום היסח הדעת ובבאור הגר"א כתב דטעם היש מי שחולק הוא סברת מהרי"ק דס"ל כהי"א שבסעיף א' דצריך להפסיק כשחשכה וממילא כשאמר בואו ונבדיל צריך לחזור ולברך וכמו שכתבנו במ"ב לענין שתיה. ולענין הלכה אין נ"מ בזה דלא מיבעיא לטעם הגר"א כבר כתב הרמ"א מקודם דהמנהג כסברא הראשונה ואפילו לטעם הט"ז ומ"א הלא המחבר נקט לדעת הרמב"ם דהוא דעה הראשונה בסתמא ובלא"ה ספק ברכות להקל:.

סעיף ג[עריכה]

(*) כשמפסיק להבדיל:    והיינו כשלא אמרו בואו ונבדיל וכשאמרו תליא זה בפלוגתת הט"ז ומ"א לעיל בסימן רע"א ס"ה דלהט"ז שם יהיה צריך לברך בפה"ג על הכוס של הבדלה ולהמ"א שם אין צריך [תו"ש] ואף דשם מיירי לענין קידוש דצריך מדינא להפסיק וזהו טעמו של הט"ז וכמבואר שם בדבריו גם כאן כונת התו"ש כשהיו עוסקים מתחלה בשתיה לבד דצריך מדינא להפסיק וכנ"ל אבל כשהיו עוסקים באכילה אף כשאמרו בואו ונבדיל א"צ לברך גם להט"ז ועיין לקמיה:.

(*) א"צ לברך וכו':    וגם ברכת המוציא א"צ לברך לכו"ע כשחוזר לגמור סעודתו אחר הבדלה אחרי דמדינא לא היה צריך להפסיק באמצע הסעודה להבדיל כן מוכח לעיל ברע"א ס"ד ע"ש ומה שכתב המגן אברהם בסוף סק"ו דיש מחלוקת אם מברך אח"כ המוציא הוא תמוה מאד וכבר תמהו עליו האחרונים בזה:.

(*) וי"א שצריך:    הנה בב"י וכן בב"ח ומ"א דחקו עצמן ליישב טעם הי"א דבקידוש קי"ל ברע"א ס"ד דא"צ לחזור ולברך בפה"ג והמ"א אסיק דטעם הי"א הוא כמו שכתבתי במ"ב ובבאור הגר"א כתב דהי"א לא החמיר לחזור ולברך בפה"ג רק כשאמרו מתחלה בואו ונבדיל והי"א הזה אזיל לשיטתו בס"ב דס"ל שם בבואו ונבדיל דצריך להפסיק [דשם הוא דעת מהרי"ק לפי דבריו וכן בזה] וממילא לדידן דס"ל שם כדעה קמייתא א"צ לחזור ולברך אף כשאמרו בואו ונבדיל [והנה כ"ז כשהוא באמצע סעודה אבל כשהיו עוסקין מתחלה בשתיה לבד ואמרו בואו ונבדיל נראה דלכו"ע צריך לחזור ולברך דלא מצינו שיפלוג עליו דעה הראשונה בזה והנה משמע מזה דהגר"א סובר כדעת הט"ז ברע"א ס"ד לענין ברכת בפה"ג על כוס של קידוש כשאמרו בואו ונקדש ועיין מה שכתבנו לעיל בשם התו"ש] וא"כ ממילא לפ"ז אין להחמיר לדבריו מה שכתב המגן אברהם שיש ליזהר שלא להבדיל באמצע סעודה וגם שארי אחרונים הקשו על המגן אברהם בזה דהמהרי"ק לא כתב זה אלא לשיטתו בס"א דס"ל דבודאי חשכה צריך להפסיק וכמבואר בדבריו [וכ"כ המחה"ש] וא"כ ממילא לדידן דהמנהג כסברא ראשונה בס"א דאין מפסיקין וכמו שכתב המגן אברהם בשם רבינו בחיי בודאי אין צריך לברך בפה"ג על הכוס. היוצא מכ"ז דהמבדיל באמצע הסעודה פשוט וברור דא"צ לברך ברכת בפה"ג על הכוס אם בירך מתחלה על היין ומ"מ הואיל ונפיק מפומיה דהמ"א וגם כמה אחרונים העתיקו דבריו לכן כתבתי במ"ב דטוב לכתחלה ליזהר בזה שלא להבדיל באמצע הסעודה:.

סעיף ד[עריכה]

(*) מברך בהמ"ז על אחד:    ושותהו כמש"כ במ"ב ומתפלל ואח"כ מבדיל על האחר אבל ברישא שאין לו אלא כוס אחד ואינו יכול לשתות ממנו עד אחר הבדלה משמע מב"ח וא"ז דיבדיל מיד קודם התפלה והטעם כדי שלא יתאחר שתיית הכוס הרבה מעת שבירך עליו בהמ"ז אבל אין העולם נוהגין כן אלא מתפללין ואח"כ מבדילין וכן משמע קצת בדה"ח:.

סעיף ה[עריכה]

סעיף ו[עריכה]

(*) יכול להבדיל בשבת מבע"י:    עיין בפמ"ג שכתב דמיירי כאן שלא קיבל עליו התענית במנחה בשבת דאז כיון שהבדיל אסור לאכול אלא קיבל כבר עליו שיתענה ג' ימים מיום ראשון ע"ש ודייק זה ממ"א ממה שכתב ומיירי שנדר להתענות כל יום ראשון ג' ימים וכו' ולענ"ד נראה דהמ"א אין כונתו לזה רק לסתור דברי העו"ש שהבין בדברי הלבוש שלא היה קודם הבדלה קבלה כלל וע"כ כתב עליו לא ידעתי מאי קאמר ע"ש [והסבה לזה שלא היה לפני הפמ"ג ספר העו"ש כאשר כתב בעצמו שלא השיגו רק מסימן שי"ט והלאה] אבל לדינא אין נ"מ בזה שקבל עליו במנחה ולא דמי לת"ב ויוה"כ ששם הוא תענית חובה בעצם לכך חמיר שלא יוכל להבדיל מבע"י דזה נחשב לקבלה ויהיה אסור לו לשתות אח"כ. ואפילו אם נאמר שכונת המגן אברהם לדיוק כאשר כתב הפמ"ג מ"מ לדינא נראה דאין להחמיר בזה כי מצאתי בהדיא בא"ר דמיירי כאן שכבר קיבל עליו התענית במנחה ואפ"ה מותר לו לשתות מכוס הבדלה כיון שהוא עדיין ודאי יום וכ"כ במאמר מרדכי ג"כ בהדיא כאשר אעתיק לשונו לקמיה:.

(*) ולקבל אח"כ התענית עליו:    הדבר פשוט דהך קבלה לאו קבלת התענית במנחה היא דפשיטא שכבר התפלל מנחה מקודם שהבדיל אלא הכא קבלת תענית ממש קאמר ליאסר באכילה משעה זו שאע"פ שהתפלל מנחה וקיבל התענית בתפלה דהיינו שקיבל להתענות כל ג' ימים רצופים מ"מ היה מותר לו לאכול כל הלילה כדין תענית נדבה דעלמא שהולך ואוכל כל הלילה אע"פ שקיבל התענית וכאן שרוצה להתענות ג' ימים וג' לילות היה מותר עכ"פ לאכול עד בין השמשות וקאמר דמבדיל מבע"י ושותה ומקבל עליו תעניתו ליאסר באכילה ושתיה מאותה שעה וצריך קבלה אחרת לשיאסר עיין בה' ת"ב ויוה"כ ותראה שהדברים ברורים ומוכרחים עכ"ל המאמר מרדכי וכן פירש הא"ר. מי שמתענה ב' ימים וב' לילות קודם ר"ה [ולא היה לו במו"ש ממי לשמוע הבדלה דאם היה לו דעת האחרונים דטוב יותר לעשות כך] ומבדיל בליל ג' ואירע בו ר"ה כתב המג"א דיעשה הבדלה על כוס אחד וקידוש על כוס אחר ולא יעשה שניהם על כוס אחד דאין אומרים שתי קדושות על כוס אחד אלא ביו"ט שחל במו"ש דתרוייהו חדא מילתא היא עי"ש שהאריך עוד בענין הזה ולענ"ד יש לעיין בעיקר הענין טובא אם יכול עתה לעשות הבדלה דהאיך יסיים עתה בהברכה המבדיל בין קודש לחול אחרי שעתה הוא קודש [ולסיים עתה בין קודש לקודש ג"כ לא יתכן כמו ביו"ט שחל במו"ש אחרי שזו הבדלה הוא על של ימי החול] וכמו דאמרינן בגמרא [ק"ו ע"א] דאין להבדיל רק עד יום ג' משום דאח"כ כבר עבר השבת קודש שעבר ותו מקרי יומא דקמי שבתא דלהבא וע"כ אין לומר המבדיל בין קודש לחול דכבר עבר הקודש וא"כ ה"נ בעניננו איך יאמר המבדיל בין קודש לחול כיון דעתה הוא קודש וכבר עברו ימי החול וצע"ג:.

סעיף ח[עריכה]

(*) יש מי שאומר שצריך וכו':    ואם הבדיל בתוך הסעודה אפשר דלכו"ע א"צ לברך ברכה אחרונה דבהמ"ז פוטרו [פמ"ג]:.