ביאור הלכה על אורח חיים קכב
סעיף א
[עריכה](*) ולקדיש ולברכו: עיין במ"ב ואם התחיל לומר איזה תחנונים שאינו רגיל בהן ונזדמן לו לענות סתם אמן נ"ל דאסור כיון שלא אמר עדיין יהיו לרצון ואינו דומה למה שהתיר הט"ז בסק"א וכמו שכתבנו במ"ב באות א' דשם הלא מיירי אחר שכבר אמר יהיו לרצון ובדה"ח [בסוף דיני תפלה ד"ה במדינותינו באות א'] משמע דמותר ולא נהירא וא"ל דטעמו דבמדינותינו שרגילין לומר אלהי נצור קודם יהיו לרצון הרי דס"ל דמכיון שסיים הי"ח ברכות כבר סיים כל התפלה ע"כ דינו כמו במקום שרגילין לומר יהיו לרצון אחר יהיו לרצון דז"א דלא גריעא לכו"ע הפסוק יהיו לרצון שהתקינו חז"ל לאומרו אחר י"ח ברכות [וכמו שאמרו דויד אחר י"ח בקשת מזמוריו] משאר תחנונים שהרגיל בעצמו לאמרן אחר תפלתו דאמרינן דבמקצת דמיין לתפילה ואין להפסיק לאמן בין באמצען ובין קודם שהתחיל לאמרן וכמו שכתבנו במ"ב אות א' וה"נ דכוותיה: