ביאור:תקופות בהן הלכו ישראל במדבר ללא ליווי הענן

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

לחיות ללא ענן

במהלך חטא קברות התאווה, פונה משה לקב"ה בנאום של יאוש (במדבר פרק יא ):

(יא) וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל ה': לָמָה הֲרֵעֹתָ לְעַבְדֶּךָ וְלָמָּה לֹא מָצָתִי חֵן בְּעֵינֶיךָ לָשׂוּם אֶת מַשָּׂא כָּל הָעָם הַזֶּה עָלָי:

(יב) הֶאָנֹכִי הָרִיתִי אֵת כָּל הָעָם הַזֶּה אִם אָנֹכִי יְלִדְתִּיהוּ כִּי תֹאמַר אֵלַי שָׂאֵהוּ בְחֵיקֶךָ כַּאֲשֶׁר יִשָּׂא הָאֹמֵן אֶת הַיֹּנֵק עַל הָאֲדָמָה אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתָּ לַאֲבֹתָיו:

(יג) מֵאַיִן לִי בָּשָׂר לָתֵת לְכָל הָעָם הַזֶּה כִּי יִבְכּוּ עָלַי לֵאמֹר תְּנָה לָּנוּ בָשָׂר וְנֹאכֵלָה:

(יד) לֹא אוּכַל אָנֹכִי לְבַדִּי לָשֵׂאת אֶת כָּל הָעָם הַזֶּה כִּי כָבֵד מִמֶּנִּי:

(טו) וְאִם כָּכָה אַתְּ עֹשֶׂה לִּי הָרְגֵנִי נָא הָרֹג אִם מָצָאתִי חֵן בְּעֵינֶיךָ וְאַל אֶרְאֶה בְּרָעָתִי:

נאום זה מפתיע בעוצמתו. עם ישראל כבר חטא בחטאים חמורים מזה (כגון: חטא העגל), ועתיד לחטוא בחטאים חמורים יותר (כגון: חטא המרגלים, חטא בעל פעור), עוד יבואו חטאים שיכוונו ישירות כלפי משה ויפגעו בו (כגון: חטא מרים ואהרון, עדת קרח). אולם, מעולם משה לא אמר ולא יאמר נאום כה מיואש ממצב העם וממצבו כמנהיג העם. מה גרם לנאום שכזה כאן?(1)

נדמה שאפשר לענות על שאלה זו, ולהבין את הפרשיות המופיעות כאן, לאור פסוק אחד מהפרק שעבר (במדבר פרק י):

(יא) וַיְהִי בַּשָּׁנָה הַשֵּׁנִית בַּחֹדֶשׁ הַשֵּׁנִי בְּעֶשְׂרִים בַּחֹדֶשׁ נַעֲלָה הֶעָנָן מֵעַל מִשְׁכַּן הָעֵדֻת:

(יב) וַיִּסְעוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל לְמַסְעֵיהֶם מִמִּדְבַּר סִינָי וַיִּשְׁכֹּן הֶעָנָן בְּמִדְבַּר פָּארָן:

בפסוק יב מבואר שהענן "קפץ" שלושה מסעות קדימה, שכן העם נסעו מהר סיני לקברות התאווה (במדבר לג טז: וַיִּסְעוּ מִמִּדְבַּר סִינָי וַיַּחֲנוּ בְּקִבְרֹת הַתַּאֲוָה), אחרי חטא קברות התאווה הם עברו לתחנה הבאה (במדבר יא לה): "מִקִּבְרוֹת הַתַּאֲוָה נָסְעוּ הָעָם חֲצֵרוֹת וַיִּהְיוּ בַּחֲצֵרוֹת". שם קרה סיפור חטא מרים ואהרון, אשר בסופו עברו לתחנה הבאה (במדבר פרק יב טז) "וְאַחַר נָסְעוּ הָעָם מֵחֲצֵרוֹת וַיַּחֲנוּ בְּמִדְבַּר פָּארָן". שם החל חטא המרגלים (במדבר פרק יג, ב-ג): "שְׁלַח לְךָ אֲנָשִׁים וְיָתֻרוּ אֶת אֶרֶץ כְּנַעַן ... וַיִּשְׁלַח אֹתָם מֹשֶׁה מִמִּדְבַּר פָּארָן ".

כאמור, עוד לפני כל הסיפורים האלה, הענן כבר "קפץ" לתחנה השלישית היא מדבר פארן.

ע"פ עובדה זו, אפשר להבין כאן את מה שגרם לסיפורים שבפרקים י'-י"ג:

בפרק י', ה' "מחנך" את עם ישראל, מתקדם עם הענן, ונותן להם "להסתדר לבד". בעקבות זאת משה מבקש מחובב (במדבר פרק י,לא): "וַיֹּאמֶר אַל נָא תַּעֲזֹב אֹתָנוּ כִּי עַל כֵּן יָדַעְתָּ חֲנֹתֵנוּ בַּמִּדְבָּר וְהָיִיתָ לָּנוּ לְעֵינָיִם" מכיוון שהוא זקוק לנווט בשר ודם.

בפרק י"א, בני ישראל חוטאים בחטאים שמאפיינים ילד כשאביו לא בסביבה (כי ענן ה' לא איתם), וחוטאים בחטא המתאוננים ובחטא קברות התאווה.

כאן משה נואם את נאומו, שעיקרו הוא: "לֹא אוּכַל אָנֹכִי לְבַדִּי (ללא השכינה) לָשֵׂאת אֶת כָּל הָעָם הַזֶּה ... וְאִם כָּכָה (ללא שכינה) אַתְּ עֹשֶׂה לִּי הָרְגֵנִי נָא הָרֹג". משה לא מתייאש מהעם, ולא מתייאש מהנהגת העם, אלא רק מה"ניסוי" של הנהגה ללא ה'.

משה מבקש מה' ששוב לשכון במחנה, ואכן הענן חוזר (במדבר פרק יא,כה): "וַיֵּרֶד ה' בֶּעָנָן וַיְדַבֵּר אֵלָיו וַיָּאצֶל מִן הָרוּחַ אֲשֶׁר עָלָיו וַיִּתֵּן עַל שִׁבְעִים אִישׁ הַזְּקֵנִים".

גם את הרקע לשני החטאים הבאים אפשר לראות כתוצאה מחזרתו של הענן:

כאשר יש שכינה אז ה' מדקדק עם צדיקים כחוט השערה וזהו הרקע לתגובת ה' לחטא מרים ואהרון.

כאשר השכינה שוב שורה, כבר לא מצופה מעם ישראל לעשות מעשים עצמאיים ולהגיע למסקנות עצמאיות כפי שאירע בחטא המרגלים.

אודה ואבוש, שפסוק אחד לא מתיישב היטב עם פירוש זה, וזהו פסוק ממופיע בסוף פרק י' לפני חטאי המתלוננים והמתאווים (במדבר י לד): "וַעֲנַן ה' עֲלֵיהֶם יוֹמָם בְּנָסְעָם מִן הַמַּחֲנֶה".

אפשר לתרץ קושיה זו. אך תירוציי דחוקים מכדי לכתוב אותם.

הערות שוליים

1. פתרון לשאלה זו אפשר למצוא במאמרו של הרב סמט, המופיע בספרו "עיונים בפרשת השבוע"[1]. אנו נלך בדרך אחרת.

מקורות

• בראון דסברג