ביאור:תועבה
| הבהרה: | ||
|---|---|---|
|
משמעותו של המושג:
בדרך כלל הוראה שכיחה של המקרא היא בהקשר של עבודת אלילים או פגיעה בהם.
מקורו של המושג המוזכר ביחס של המצרים אל מי שפוגע באליליהם. הדבר מובן שמי שפוגע בקדוש וביקר לך מכל, יש לך כלפיו יחס רגשי של תיעוב והרחקה. אינך מתייחס אליו לא בכעס או בשנאה, שכאן יש כבר התייחסות, אלא כדבר שלא שווה כל התייחסות, שיש להתרחק ממנו כליל בגלל שהוא משוקץ בעיניך.
- "וַאֲמַרְתֶּם, אַנְשֵׁי מִקְנֶה הָיוּ עֲבָדֶיךָ מִנְּעוּרֵינוּ וְעַד עַתָּה--גַּם אֲנַחְנוּ, גַּם אֲבֹתֵינוּ; בַּעֲבוּר תֵּשְׁבוּ בְּאֶרֶץ גֹּשֶׁן, כִּי תוֹעֲבַת מִצְרַיִם כָּל רֹעֵה צֹאן.
- "וַיָּשִׂימוּ לוֹ לְבַדּוֹ, וְלָהֶם לְבַדָּם, וְלַמִּצְרִים הָאֹכְלִים אִתּוֹ לְבַדָּם; כִּי לֹא יוּכְלוּן הַמִּצְרִים לֶאֱכֹל אֶת הָעִבְרִים לֶחֶם, כִּי תוֹעֵבָה הִוא לְמִצְרָיִם. "
- "וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה, לֹא נָכוֹן לַעֲשׂוֹת כֵּן, כִּי תּוֹעֲבַת מִצְרַיִם נִזְבַּח לַיהוָה אֱלֹהֵינוּ; הֵן נִזְבַּח אֶת תּוֹעֲבַת מִצְרַיִם לְעֵינֵיהֶם, וְלֹא יִסְקְלֻנוּ?!"
בהמשך המושג נקשר מצידו של ה' כלפי עבודת אלילים, שזוכה ליחס כזה בעיניו:
- "פְּסִילֵי אֱלֹהֵיהֶם תִּשְׂרְפוּן בָּאֵשׁ. לֹא תַחְמֹד כֶּסֶף וְזָהָב עֲלֵיהֶם וְלָקַחְתָּ לָךְ, פֶּן תִּוָּקֵשׁ בּוֹ, כִּי תוֹעֲבַת ה' אֱלֹהֶיךָ הוּא. "
- "כִּי אַתָּה בָּא אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר יְהוָה אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לָךְ, לֹא תִלְמַד לַעֲשׂוֹת כְּתוֹעֲבֹת הַגּוֹיִם הָהֵם. (י) לֹא יִמָּצֵא בְךָ מַעֲבִיר בְּנוֹ וּבִתּוֹ בָּאֵשׁ, קֹסֵם קְסָמִים, מְעוֹנֵן וּמְנַחֵשׁ וּמְכַשֵּׁף. (יא) וְחֹבֵר חָבֶר, וְשֹׁאֵל אוֹב וְיִדְּעֹנִי, וְדֹרֵשׁ אֶל הַמֵּתִים. (יב) כִּי תוֹעֲבַת ה' כָּל עֹשֵׂה אֵלֶּה, וּבִגְלַל הַתּוֹעֵבֹת הָאֵלֶּה, ה' אֱלֹהֶיךָ מוֹרִישׁ אוֹתָם מִפָּנֶיךָ."
- "לְמַעַן אֲשֶׁר לֹא יְלַמְּדוּ אֶתְכֶם לַעֲשׂוֹת כְּכֹל תּוֹעֲבֹתָם אֲשֶׁר עָשׂוּ לֵאלֹהֵיהֶם, וַחֲטָאתֶם לַיהוָה אֱלֹהֵיכֶם."
- "יַקְנִאֻהוּ בְּזָרִים, בְּתוֹעֵבֹת יַכְעִיסֻהוּ."
ועוד רבים.
האם אפשר ללמוד כי תועבה היא דבר שבגלל אמונתך אינך מסוגל לסבול? משהו שפוגע באמונה הפנימית העמוקה שלך, כמו כאשר פוגעים במי שאתה מאמין, או כאשר הינך מאמין במישהו שאסור להאמין בו.
אם נבדוק את השימוש במילה במקרא, נמצא את המילה תועבה עוד בהקשר של
- זביחת דבר שיש בו מום (מנהג אלילי),
- לבישת כלי גבר על אישה ולהיפך, (קשור לפי הרמב"ם לאלילות),
- אתנן זונה לבית המקדש (מחזק את ההשערה שמדובר באלילות),
- רמאות במשקולות (בין אדם לחבירו),
- פסל ומסיכה (אלילות),
- משכב זכר דוקא (כתוב פעמיים ואולי היה קשור גם לאלילות בימי קדם ["כהן כלב"]),
- עיר הנדחת (אלילות),
- אכילת מאכלות אסורים,
- להחזיר גרושה שהתחתנה לאחר,
- ואיסור לתעב אדומי.
נראה שהחלק הארי במקרא מתייחס אל פולחן אלילות. פולחני אנשי כנען נקראים "תועבות הגויים". ישנן כמה התייחסויות שלא נכללות בעבות אלילים כמו, רמאות במשקולות, מאכלות אסורים, משכב זכר והחזרת גרושה שנתגרשה שוב. יתכן שניתן לקשר גם דברים אלו לפולחני אלילים. ויתכן שלאחר שהובע רושם שלילי כל כך חריף כלפי איסורי עבודת אלילים, נעשה כאן שימוש בהשאלה בביטוי זה.
לסיכום נראה שתועבה מתייחס אל פגיעה ברגשות הדתיים של האדם, פגיעה ביקר ובמקודש שלו ולכן הדבר מתועב בעיניו והוא לא יכול להתייחס אליו או לסבול אותו.
--אפי ב.
|
10:59, 8 באוגוסט 2007 (UTC)
לפי רש"י דברים כב' ט: תועבה היא הרחקה. "כל דבר הנתעב על האדם בין לשבח כגון הקדש, בין לגנאי כגון איסור" ובעצם תועבה היא מילה אחרת לקדש שגם לה שני המובנים קדוש וקדשה.