ביאור:תוספתא/שבת/יא

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, ולא מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

תוספתא מסכת שבת פרק אחד עשר[עריכה]

רשויות השבת וזריקה מזו לזו[עריכה]

(א)
הזורק מרשות הרבים לרשות הרבים, ורשות היחיד באמצע


השלמה למשנה יא, א: מתיחסים לרה"י כאילו אינה.



בתוך ד' אמות – פטור. חוץ לד' אמות - חייב.

(ב)
שתי סרטאות זו על גבי זו, זרק מן העליונה לתחתונה


המחלף נדון במבט על. אם זרק מהכביש לרה"י, אפילו פחות מ4 אמות - חייב.
החנות היא רה"י, והפלטיא היא רה"ר. אם זרק מזו לזו חייב. אבל אם זרק מהחנות לסטיו, שהוא כרמלית (ראו לעיל, א, ב), ומשם לרה"ר - פטור.



חוץ לארבע אמות – חייב. לתוך ד' אמות - פטור
זרק מן האסרטא לדיר ולסהר למוקצה ולחצר, אפילו הן בבקעה - ה"ז חייב
הזורק מן החנות דרך סטיו לפלטיא - חייב
מן החנות לסטיו, ומסטיו לפלטיא - פטור.

(ג)

שתי בקעות זו על גבי זו, טרסה זרק מן התחתונה לעליונה ומן העליונה לתחתונה

בתוך ארבע אמות – פטור. חוץ לד' אמות - חייב


הבקעה היא כרמלית, ולכן הזורק ממנה לאיסטרטא או ההפך פטור. לדעת ר' שמעון, אם היא עמוקה עשרה טפחים היא כרה"י.



אסתרטא ע"ג בקעה, וזרק מן האסתרטא לבקעה - פטור
ר"ש אומר: אם יש במקום שזרק עומק עשרה טפחים - ה"ז חייב.

(ד)
מבוי ששוה לרשות היחיד, ועשויה מדרון לרשות הרבים


אם השיפוע מרה"י לרה"ר הוא תלול מספיק ("תל המתלקט") – אין צורך לתחם את רה"י בלחי או בקורה (ראו ערובין א, ב.) המדרון עצמו הוא כרשות הנמוכה מהשתים. כך גם הדין בשיפוע שבין שתי רשויות היחיד.



אם יש גבוה י' טפחים בתוך ד' אמות - אין צריך לחי וקורה
רה"ר השופע לרשות היחיד - הרי הוא כרשות היחיד
שוה לרשות הרבים, ועשוי מדרון לרשות היחיד
אם יש גובה עשרה טפחים בתוך ד' אמות - אין צריך לחי וקורה
רה"י ששופע לרה"ר - הרי הוא כרשות הרבים
שוה לכאן ולכאן, וגבוה מן האמצע
אם יש גובה י' טפחים בתוך ד' אמות - אין צריך לחי וקורה
רשות היחיד השופע לרה"י - הרי הוא כרשות היחיד. לרשות הרבים - הרי הוא כרשות הרבים.

(ה)
תל ברשות הרבים, ר' חנניא ב"ג אומר: אם יש גבוה י' טפחים בתוך ד"א


הרחבה של ערובין ח, ג, וראו גם משנה יא, ב.



ונטל הימנו ונתן על גביו – וחייב. פחות מכן, בתוך ד' אמות – פטור, חוץ לד"א - חייב
גג ברשות הרבים, גבוה עשרה ורחב ארבעה, טפחים ונטל הימנו ונתן ע"ג - חייב
פחות מכן, בתוך ד"א – פטור, חוץ לד"א - חייב
עמוד ברשות הרבים, גבוה עשרה טפחים ורחב ארבעה, ונטל הימנו ונתן ע"ג - חייב
פחות מכן, בתוך ד' אמות – פטור, חוץ לארבע אמות - חייב.

(ו)

מנורה ברשות הרבים, גבוהה עשרה, ופרח שבראשה - רוחב ד'
ונטל הימנה ונתן על גבה – חייב. היה פחות מכן, בתוך ד"א – פטור, חוץ לד"א - חייב
עגלה כמובן רחבה יותר מארבעה טפחים ברשות הרבים, גבוהה י' טפחים, אחד הפורק ואחד הטוען - הרי זה חייב.

(ז)

הזורק בכותל למעלה מעשרה טפחים, והלכה וישבה לה בבור שהוא ד' על ד' טפחים - ה"ז חייב

שאין מטלטלין מרשות לרשות


ראו משנה יא, ג.
לעניין הקופה והגומה ראו ערובין ז, ב.



כגון וכן אלו שמשחקין בכדור ברה"ר, ויצאה כדור מתחת ידו של א' מהן חוץ לד"א - חייב
קופה ברה"ר, גבוהה י' טפחים, וכן גומא - אין מטלטלין מתוכן לרה"ר, ולא מרה"ר לתוכן
אבל יורד לתוכן ואוכל
פחות מכן, תוך ד"א – פטור, חוץ לד"א - חייב

טלטול בים[עריכה]

לשון ים שנכנס לחצר, אין ממלאין ממנו בשבת, אלא א"כ עשו לו מחיצה גבוהה עשרה טפחים

בד"א? - בזמן שנכנס בפרצה שהיא יתירה על י' אמות, אבל הנכנס בפתח - א"צ כלום


לעניין לשון הים השוו ערובין ח, ז.



סלע שבים, אי גבוה י' טפחים, רשות היחיד אין מטלטלין לא מתוכו לים ולא מים לתוכו
פחות מכן כרמלית - ה"ז מותר, ובלבד שיהא כבית סאתים.

(ח)

הזורק מן הים ליבשה ומן היבשה לים, ומן הים לספינה ומספינה לים, ומספינה לחברתה - פטור

זרק מן האסתרטא לים - פטור


ראו משנה יא, ה. הים והיבשה כאן הם כרמלית.
דברי ר' שמעון – השוו לעיל הלכה ג וכן הלכה ז.



רש"א: אם יש במקום שזרק עמוק י' טפחים - ה"ז חייב
ובבור, אפילו עומק מאה אמה - ה"ז חייב
ספינה שבים, גבוהה י' טפחים, אין מטלטלין לא מתוכה לים ולא מים לתוכה
ר' יהודה אומר: עמוקה עשרה ואינה גבוהה עשרה - מטלטלין מתוכה לים, אבל לא מים לתוכה.

(ט)
ספינות קשורות זו בזו - מערבין ומטלטלין מזו לזו

הותרו - חזרו לאיסורן. חזרו וקשרום, בין אנוסין בין שוגגין בין מזידין בין מוטעין - חזרו להתירן
מחצלות פרוסות ברה"ר, מערבין ומטלטלין מזו לזו
הוקפלו - חזרו לאיסורם. חזרו ופרסוה בין אנוסין בין שוגגין בין מזידין בין מוטעין - חזרו להתירן
שכל מחיצה שנעשה בשבת, בין שוגגין בין מזידין בין אנוסין בין מוטעין - הרי זו מחיצה.

(י)

בתים שבספינה חייבין בערוב
ושאר ספינות, שאין להם בתים - הרי הן כשרוין בחצר
לווחין לוחות עץ שבספינה - אין מטלטלין אותם
אם היו מכסין בהן פירות או כלים - הרי הן ככסוי כלים, ומטלטלין אותן.

(יא)

לא יתלה אדם בשרשי אילן למעלה מי' טפחים, ויורד וטובל - אא"כ היו רגליו נוגעות בארץ

אבל נתלה בחבל הקשור בסלע או בספינה, ויורד וטובל.


ראו ביצה ה, ב. אין לעשות "טרזן" בעזרת ענף, אלא בעזרת חבל.


זורק ונזכר[עריכה]

(יב)
הזורק מרשות היחיד לרה"ר, ונזכר לאחר שיצתה מידו


ראו משנה יא, ו. תוספת של דברי רבי.



קלטה אחר, או קלטה כלב, או שנשרפה - רבי מחייב וחכמים פוטרין
מודה רבי לחכמים, שאם זרק מרה"ר לרשות היחיד - שהוא פטור עד שעה שתנוח.

(יג)
זה הכלל: כל חייבי חטאות - אין חייבין, עד שתהא תחלתן וסופן שגגה


הביאור "כיצד" אינו מוסב להדגמת תחילתו שוגג וסופו מזיד וכו', אלא להגדרה הבסיסית של שוגג ומזיד. לפיו בשבת אומר מותר הוא שוגג.



תחלתן זדון וסופן שגגה, תחלתן שגגה וסופן זדון – פטורים, עד שתהא תחלתן וסופן שגגה
אם יש בשגגה של אחד מהם כדי לעשות מלאכה - חייב
כיצד? - היה יודע שהוא שבת והזיד במלאכה - זה הוא מזיד האמור בתורה
אם היה מתעסק – פטור.
שגג בשבת והזיד במלאכה, או שהיה יודע שהוא שבת ונתכוין לעשות בה מלאכה
אבל לא היה יודע שעל אותה מלאכה חייב חטאת - זה הוא שוגג האמור בתורה.